נתונים שלא ידעתם על העובדים הסוציאליים בישראל

לקראת יום העבודה הסוציאלית הבין-לאומי, מרכז טאוב מציג מקבץ נתונים על מאפייניהם הדמוגרפיים, ההשכלתיים והתעסוקתיים של העובדות והעובדים הסוציאליים בישראל ועל מרכזיותם במערכותיה של מדינת הרווחה בישראל. לצד זאת מוצגים נתונים המצביעים על המגבלות ועל החסמים שהקשו על עבודתם של העובדות והעובדים הסוציאליים לפני 7 באוקטובר, ואשר עדיין קיימים. 

מערכת שירותי הרווחה בישראל סובלת מתת-תקצוב, ממחסור בכוח אדם מיומן ומחלוקה בלתי שוויונית של משאבים בין יישובים: ההוצאה על תחומי משרד הרווחה והביטחון החברתי עמדה בשנת 2022 על 12.5 מיליארד ש"ח. לפי הערכות חוקרי מרכז טאוב, כדי שמערכת הרווחה תוכל להבטיח טיפול ראוי לכל הזקוקים לשירותיה דרושה תוספת של כ-6 מיליארד ש"ח לתקציב המשרד. כלומר, יש צורך להגדיל בכ-50% את ההוצאה הנוכחית. 

ישנם פערים משמעותיים בין רשויות מקומיות בהיקף המשאבים שהן מקדישות לשירותי רווחה במסגרת המחלקות לשירותים חברתיים. ההוצאה השנתית הממוצעת למטופל יחיד ברשויות מאשכול 1 (הנמוך ביותר) עומדת על פחות ממחצית ההוצאה ברשויות מאשכולות 9 ו-10. הפערים הללו קשורים הן למקורות העצמיים העומדים לרשות הרשויות השונות והן לשיטת המצ'ינג. 

גם בנוגע לאיוש תקנים של עובדות ועובדים סוציאליים המצב עגום. ביוני 2023 היו במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות 747 תקנים לא מאוישים של עובדות ועובדים סוציאליים. ברשויות מהאשכול החברתי-כלכלי הנמוך ביותר (אשכול 1), שבהן המצוקה החברתית גדולה במיוחד, שיעורי איוש התקנים נמוכים אף יותר מהממוצע הארצי. בעקבות המלחמה והגידול החד בצרכים הגדיל משרד הרווחה והביטחון החברתי את מספר התקנים שהוא משתתף בתקצובם ב-370 משרות, וכיום מספר המשרות הלא מאוישות עומד על כ-900. 

רוב נשי בתחום העבודה הסוציאלית: נכון לשנת 2024 רשומים בפנקס העובדים הסוציאליים יותר מ-44,000 עובדות ועובדים סוציאליים. בשנת 2020 נשים יהודיות היוו 78% מכלל הרשומים בפנקס וגברים יהודים היוו 11%. העובדות והעובדים הסוציאליים הערבים היוו גם הם 11%, בחלוקה מגדרית דומה. 

ענפי התעסוקה העיקריים שבהם מועסקים הרשומים בפנקס העובדים הסוציאליים הם מינהל מקומי ושירותי רווחה וסעד, בסך הכול 40%. 30% נוספים מועסקים במערכת החינוך, במערכת הבריאות ובמערכות ציבוריות אחרות דוגמת המוסד לביטוח לאומי.

שכרם הממוצע של העובדות והעובדים הסוציאליים נמוך מהשכר החודשי הממוצע במשק: רמת השכר בעבודה סוציאלית מהווה חסם מרכזי לגיוס עובדות ועובדים סוציאליים לשירותי הרווחה, ובייחוד למחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. חוקרי מרכז טאוב מדגישים כי גם אחרי 8–10 שנות עבודה במקצוע, שכרם הממוצע של העובדות והעובדים הסוציאליים נמוך מהשכר החודשי הממוצע במשק ורמת השכר שלהם נמוכה מזו של אקדמאים אחרים. הסכם השכר שנחתם עימם בשנת 2022 כלל העלאה של שכרם ההתחלתי של עובדות ועובדים סוציאליים והעלאת שכר לכלל העובדים הסוציאליים, בדגש על שיפור מנגנון העלאת השכר במהלך הקריירה גם לעובדים שאינם בתפקידי ניהול. מאז נכנס ההסכם לתוקף (עד כה הוחלה רק הפעימה הראשונה שלו) השתפרה במידת מה רמת הכנסתם של העובדות והעובדים הסוציאליים, אך רמות השכר שלהם עדיין נמוכות לעומת אקדמאים אחרים.

למרות השכר הנמוך ועומס העבודה, מקצוע העבודה הסוציאלית מוסיף לשמש מקור משיכה עבור צעירים רבים. במהלך שני העשורים האחרונים חל גידול משמעותי במספר בוגרי הלימודים האקדמיים בתחום. בשנת 2019 השלימו 1,472 בוגרים את לימודי התואר הראשון בעבודה סוציאלית, לעומת 850 בוגרים בלבד בשנת 2000 – גידול של 73%. בעשור האחרון גדל מספרם בכשליש. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!