בבחינת ההיסטוריה של המזרח התיכון אפשר לראות כי האימפריה הפרסית ניערה לא מעט את ערש הציוויליזציה; אומה עשירה בתרבות שהציעה הרבה חדשנות טכנולוגית ועושר רוחני לאנושות באותה עת. בתוך מניפת המסורות הצבעונית של פרס מסתתר רכיב אחד פחות מוכר אך מסקרן: הגישה שלהם  לקנאביס. מטקסים דתיים ועד לשיטות רפואיות ואפילו יישומים תעשייתיים, קנאביס תפס מעמד נכבד בחברה הפרסית העתיקה.

קנאביס לשימוש דתי בפרס העתיקה

לקנאביס היה מקום קדוש בשיטות הרוחניות של פרס העתיקה, במיוחד בקרב מיסטיקנים מזרם האיסלאם הסופי. הסופים שידועים בעריכת טקסים אקסטטיים שמטרתם להשיג הארה רוחנית, פנו לעתים קרובות לקנאביס ככלי לעורר מצבי תודעה משתנים.

כך למשל, המשורר והמיסטיקן הפרסי רומי, דמות בולטת בספרות הסופית, רמז לשימוש בקנאביס בכתביו כאמצעי להתעלות מעל היומיומי ולהתחבר לאלוהי. פרקטיקות כאלה הדגישו את הקשר השורשי בין קנאביס למיסטיקה בתרבות הפרסית.

עם זאת, עם התפשטות האיסלאם ועלייתן של פרשנויות שמרניות יותר לדוקטרינה הדתית, הגישה לקנאביס החלה להשתנות. עד המאה ה-14, חוקרים אסלאמיים הוציאו פאטוות (פירושים, טקסטים) שהכריזו על קנאביס וחשיש משכרים, מה שהוביל לאיסור שלהם בתוך חברות אסלאמיות. זה סימן נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של הקנאביס בפרס, שכן הרשויות הדתיות ביקשו להרחיק עצמן מפרקטיקות שנחשבו שאינן תואמות את החוק האסלאמי.

קנאביס לשימוש תעשייתי בפרס העתיקה

לקנאביס היה תפקיד מכריע בתעשייה הפרסית העתיקה, במיוחד באמצעות גידול למטרות תעשייתיות.  סיבי בד שמקורם בצמחי קנאביס זכו להערכה בזכות חוזקם ועמידותם, מה שהפך אותם לאידיאליים לייצור טקסטיל, חבלים ונייר.

לראיה, רישומים היסטוריים מצביעים על כך שפרס התהדרה בשדות קנאביס עצומים המעידים על החשיבות הכלכלית המיוחסת ליבול רב-תכליתי זה. אפילו בוני ספינות פרסיים השתמשו בקנאביס רבות לבניית כלי שייט ורתמו את הוורסטיליות של חומר הגלם הזה ליצירת סירות ומבנים עמידים.

עם זאת, הופעת חומרים חלופיים יחד עם הנורמות החברתיות המשתנות דחקו את השימוש התעשייתי בקנאביס בהדרגה לשוליים. עלייתם לגדולה של הכותנה והסיבים הסינתטיים בייצור טקסטיל החליפו את הקנאביס, בעוד שחידושים בהנדסה הפכו את חומר הגלם הזה לפחות חיוני גם בבנייה. כתוצאה מכך, השימוש המשגשג בקנאביס כחומר גלם דעך והפך להערת שוליים בהיסטוריה הכלכלית של המזרח התיכון.

צריכת קנאביס לפנאי בפרס העתיקה

גם צריכת קנאביס למטרות פנאי שגשגה בחצרות המפוארות של פרס העתיקה, שם היא הפכה להיבט אינטגרלי של מפגשים וחגיגות חברתיות. דיווחים היסטוריים מתארים סצנות של נשפים מלכותיים שבהם הוגשו משקאות ומוצרי מאכל מושרים בקנאביס כדי לשפר את האווירה ולטפח חמימות בקרב האורחים. הקריצה של שימוש הפנאי בקנאביס באותה עת חצה גם גבולות חברתיים, כאשר גם בני האצולה וגם פשוטי העם פנו להשפעות האופוריות שלו.

עם זאת, עם עליית השמרנות המוסרית והדתית, השימוש בקנאביס למטרות פנאי סבל גינוי חריף. כאמור, במאה ה-14 הרשויות האסלאמיות פרסמו צווים המגינים את השימוש לפנאי בקנאביס וחשיש, מה שהיווה סימן שינוי בגישה החברתית כלפי הצמח, ודחק אותו מבילוי מקובל ונפוץ למעשה טאבו מוקצה.

קנאביס רפואי בפרס העתיקה

צמח הקנאביס היווה חומר גלם נפוץ ברפואה הפרסית העתיקה, ונערץ בשל סגולותיו הטיפוליות והרבגוניות בפוטנציאל שלו לטפול במחלות וסימפטומים שונים. רופאים רשמו תכשירי קנאביס כדי להקל על כאבים, לחטא פצעים, לרפא שיגדון, להפחית דלקות ולהשרות שינה, בין יתר יישומים רפואיים.

בטקסט הרפואה הפרסי העתיק והמכונן שנקרא "קנון הרפואה", המחבר ממליץ על קנאביס למגוון מצבים, מכאבי ראש ועד אפילפסיה, מה שמדגיש את הפופולריות של השימוש בו כחומר תרופתי בפרס העתיקה.

השימוש הרפואי בקנאביס לא היה מנהג מקומי, אלא התפרש בכל רחבי האימפריה הפרסית העתיקה, כשהמתרגלים שילבו אותו בשיטות ריפוי מסורתיות. תרופות המבוססות על קנאביס ניתנו בצורות שונות, כולל שמנים, משחות, תכשירים וחליטות, כולם מותאמים לצרכים ספציפיים של המטופלים.

למרות הדעיכה בפופולריות של קנאביס ברפואה הפרסית עקב שינויים בעמדות החברתיות שם, מורשתו כתרופה בפרס העתיקה מתקיים ומשמש עדות לפוטנציאל הטיפולי של הצמח.

לסיכום

ההיסטוריה של צמח הקנאביס בפרס העתיקה עשירה ומורכבת, ובזאת משקפת בזעיר אנפין את יחסי הגומלין בין תרבות, דת ומסורת. מתפקידו הקדוש בטקסים דתיים ועד ליישומיו התעשייתיים, החברתיים והרפואיים, הקנאביס צמח בכל מדשאה בציוויליזציה הפרסית העתיקה. עם זאת, עם חלוף הזמן והטלת האיסורים, המצע התוסס של תרבות הקנאביס הפרסית החל להיפרם.

לחצו כאן למעבר לאתר פיס נטוראל ותלמדו עוד על קנאביס רפואי>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!