זו לא אידיאולוגיה, חלילה. זו השקופה • טור

המקום המאה ועשרים ביהדות התורה שמור לרב יצחק מאיר שיהיה בריא עד מאה ועשרים. מלפנים ראש העיר בני ברק, מייסד הרבנות הצבאית בצה"ל, ממלא מקום הרבצ"ר ומנכ"ל החינוך העצמאי שנים ארוכות. שירת בהגנה והיה אחראי על המקומות הקדושים בארץ ישראל. רזומה עשיר ללא כל ספק. זיכרונו חד כתער. ויש ימים שהוא לא שוכח.

זה היה בשנת תש"ג. האדמו"ר מגור ה'אמרי אמת' זי"ע שלח את בנו הצעיר, לימים ה'פני מנחם' זי"ע, לשפלה מטעמי בריאות. משך שבעה שבועות שהה הבחור פינחס מנחם בצריף פח בפרדס הליגמן, יחד עם ילדי טהרן שתחת חסות הגה"ח רבי חיים מאנדל זצ"ל. את לימודו קבע בגבעת הישיבה, ובמכתב מאותם ימים חתם תחת שמו: ישיבת פוניבז', בני ברק, שכונת זיכרון מאיר.

הרבי לעתיד נהג לסעוד את סעודת השבת השלישית בבית סבו של הרב מאיר, רבה הראשון של בני ברק הגאון רבי נחמן שמואל יעקב מיודזסר זצ"ל. חסידי גור הבני ברקים היו מתאספים לכבודו של בן האדמו"ר.

בעת ההיא קבע הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל חברותא עם הגר"ח מאנדל ועם ה'פני מנחם', והיו הם לומדים במסכתות קדשים שעות ארוכות במשך היום. ה'אמרי אמת' הכיר טובה לרב מפוניבז' על החברותא והודה לו עליה כמה פעמים. במיוחד בא הדבר לידי ביטוי במכתב - הנחשף כאן לראשונה - שכתב לבנו כשהוא מוסיף: "גם אני דורש שלום בני היקר שיחי' לאוי"ט וכן לחברותא שלך ולהרב שי' מפוניווז". מספרים שהרב מפוניבז' יצא בריקוד של שמחה ונופף באיגרת: יש לי הסכמה מהגערע רבי.

כבר אז היה הולך וסובב את הגבעה המוריקה שבמרכז בני ברק ורוקם את חזונו המופלא לעיניהם: כאן, על ההר, תוקם ישיבה לחמש מאות תלמידים. כאן - הצביע על הגבעה ממול - יוקם מוסד גם לנערים וגם לבנות. כאן נערוך ירחי כלה באלול ובניסן, ומאות בעלי בתים יבואו ללמוד תורה.
הם הביטו עליו בתימהון. הוא שפיקח היה מה ראה לשטות זו. בקושי שבעה תלמידים היו לו. אבל הרב עשה הרבה יותר משהבטיח, התבטא לימים ה'פני מנחם' באוזני הרב מאיר. והוסיף: אני מחזיק עצמי תלמיד המחזור הראשון של פוניבז'.

הקריאה מעוררת הזמן. פעם קיבלו את התורה בסיני. כאיש אחד בלב אחד. השבוע החזירו אותה בפוניבז'. כשני מחנות בלבבות פרודים.

"לא עשיר מספיק"
כאשר הציעו לו לגאב"ד פוניבז', הרב כהנמן שליט"א, שיסכים להצגת מועמדתו לכנסת סירב בנימוק שאינו עשיר בשיעור מספיק לכך. ומשתמהו המציעים ושאלו: מה עניין עשירות לחברות בכנסת, הסביר להם ואמר: כל היושב בכנסת חייב בכל ישיבה וישיבה לקרוע את בגדיו למשמע דברי הניאוץ והגידוף, ומניין לי כסף מספיק להתקין בגדים חדשים לעתים כה קרובות?

הסיפור המוכר מובא בלשונו של מי שהיה סופר נאמן ומקורב למרן ה'חזון איש' והרב מבריסק זצוק"ל ופרסם את הדברים בירחון 'דגלנו' של חודש שבט תשי"ב, איש ההשקפה רבי משה שנפלד זצ"ל - והשבוע קיבל משמעות שונה. אמור מעתה: כל היושב בישיבה חייב בכל תפילה ותפילה לקרוע את בגדיו.

ורק הרב מפוניבז' תמה ממעל איך העבירו את זירת הכנסת, הפוליטיקה והמדנים שמהם סלד וברח לתוככי ישיבתו הקדושה. זאת שבנה ביזע רב ובמסירות נפש של ממש. ומי יממן את קרעי הבגדים, שברי השולחנות וההרס בפנימיות ובחדרי השיעורים.

רבי משה שנפלד היה זה שטבע את המינוח: האלימות זמורת זר במחננו. זו כבר לא זמורה. צמח פרדס שלם.

התופעה ממציאה את עצמה בכל מערכת בחירות. אנשים מקריבים את עצמם, משפחתם, קהילתם, בשביל האידיאולוגיה. ימי תשמ"ט העליזים נחקקו בלבי ככאלה שאסור לחזור עליהם. אפילו לא בצחוק.
און בן פלת, אומרים חז"ל, אשתו הצילתו. היא טענה: אם משה רבנו מלך - אתה שמש. אם קורח מלך - אתה שמש. מה לך להתערב? אנשים לוקחים צד בבחירות. מתקוטטים עם חברים, שכנים וקרובים. למה? אתה הולך לכנסת? אתה עומד לקבל פרומיל ממשכורת הח"כ שאתה מהלל? מצביעים ככל אשר יורוך והולכים הביתה. כלום לא יותר מכך.

וטיעוני בן פלת עובדים גם במחלוקת שבין הני תרי גיסי על נכסים ששוויים נאמד במיליונים. איך היא קשורה לכלל התלמידים בישיבה? פלוני שהרים סטנדר על אלמוני ואלמוני שריסס גז חרדל על פלוני מה יהיה חלקם בירושה הגדולה? נאדה. כלום. אפס.

איזו טעות. זו לא אידיאולוגיה, חלילה. זו השקופה.

הטור המלא מתפרסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!