הלכה שבועית: אכילת פת בסעודת פורים, מצוה או חובה

אכילת פת בסעודת פורים, מצוה או חובה

נושאי השיעור

אכילת פת בסעודת פורים חובה או מצוה • מה הפשט אין שמחה אלא בבשר ויין • חיוב אכילת פת ביו''ט • טעה בבהמ''ז ולא אמר יעלה ויבוא • איזה שמחה יש לאדם בפת • מדוע פעם היו גוררים תאוות האכילה קודם הסעודה • חובת פת בימי חנוכה • סעודה עם פת יחד עם בשר ויין • כיצד ישתה יין בפורים • מה המטרה בשתיית יין בפורים • מזיק בפורים חייב או פטור • תפילת מנחה וערבית מתי יתפלל ביום הפורים • שעיקר הסעודה תהיה ביום ולא לקראת סופו • הוראה מדיין ששתה רביעית יין • תפילת מי נחשבת לתועבה • ברכת המזון לשיכור • מי נחשב לאביון שיכול לקחת מתנות לאביונים • מהו תמחוי שהיה בזמנם • נתינת מעות לאברכים לכתחילה • אברך שמקבל תמיכה גבוהה • תמיכה לאברך שונה ממשכורת לעובד

כמה מצוות בימי הפורים

בימי הפורים יש כמה מצוות, קריאת המגילה, סעודת פורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים. בדרך כלל אנו מתחילים את ההלכות בקריאת המגילה, מקוצר הזמן, היום נתחיל את ההלכות מסעודת פורים. כתוב ביום הפורים שצריך לעשותו יום משתה ושמחה, דהיינו אכילה ושתיה המביאים לידי שמחה.

בשר ויין או דוקא פת

ויש לחקור, האם ביום פורים שצריך לאכול ולשתות בו כדי לשמוח, האם חייבים גם לאכול פת ולקבוע סעודה, או שאפשר לעשות סעודת פורים אף בלא קביעות סעודה, ודי אם יאכל בשר וישתה יין ובזה יצא ידי חובת יום משתה ושמחה.

אין שמחה אלא בבשר ויין

וכבר ביארנו לעיל שחיוב אכילת בשר ושתיית יין שכתוב ביום טוב, זה רק למי שאוהב בשר ויין, בא הכתוב ואומר לו תקנה בשר ויין, ואל תקמץ בהוצאות החג, דאין שמחה אלא בבשר ויין, אבל באמת אם יש אדם שאינו אוהב לאכול בשר או שאינו אוהב לשתות יין, ודאי שאין עליו חיוב בכח לאכול בשר ולשתות יין, כיון שלא עליו דיבר הכתוב, אלא רק אדם שאוהב בשר ויין נתנו לו דחף שיקנה בשר ויין.

חיוב פת ביו''ט

מצאנו מחלוקת הראשונים לענין חיוב אכילת פת ביום טוב, האם בכל יום טוב חייבים לאכול פת או שאין חיוב אכילת פת.

מחלוקת בגמ'

אומרת המשנה בסוכה (כז.) רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה, וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד. ובגמרא פירשו טעמו של רבי אליעזר שלומדים מן הפסוק ''בסוכות תשבו'', דתשבו כעין תדורו, מה דירה אוכל אחת ביום ואחת בלילה, אף בסוכה כן, נמצא שיש חיוב לאכול בחג ארבע עשרה סעודות. אולם חכמים סברו מ''תשבו כעין תדורו'' לימוד אחר, דמה דירה אם רוצה אוכל ואם אינו רוצה לא אוכל, אף בחג אם רוצה לאכול יאכל ואם אינו רוצה לא יאכל, אבל ביו''ט ראשון של סוכות חייב לאכול משום שלומדים מחג המצות דכתיב בהו בערב תאכלו מצות.

טעה לא יחזור

מכאן למדו תוס' דאין חובת אכילת פת אלא בלילי יו''ט הראשון של חג הסוכות וחג המצות, ולכן אם טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון בשאר ימי החג, יצא י''ח ברהמ''ז ואינו חייב לחזור לברך. ואע''פ שכתוב בגמ' בפסחים (סח:) דיו''ט חלקוהו חציו לכם וחציו לה', הכוונה שחייב לאכול בחג בשר ופירות כלומר שלא יצום אבל לא חייב לאכול דוקא פת.

בשאר יו''ט סגי בבשר ופירות

ומה שאמרה הגמ' בברכות (מט:) שאם טעה ולא אמר מעין המאורע בשבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל, ולכן חוזר, ומשמע שחובה לאכול פת בימים טובים. ביארו שם תוס' דאין הכוונה לשאר ימי החג, אלא כל החיוב אינו אלא בלילי יו''ט ראשון של החג. וכ''כ הרשב''א בחידושיו (שם) דבשאר ימי החג אין חיוב אכילת פת וסגי אם יאכל פירות ובשר כדי שלא יקרא בתענית.

פורים כ''ש מיו''ט

ונראה דלשיטתם ביום פורים אין חיוב לאכול פת בסעודה, דאם בימים טובים אין חיוב לאכול פת, כ''ש בפורים דאינו יום טוב שלא יהיה חיוב לאכול פת.

רוב הראשונים חולקים

אלא שלפי רוב הראשונים יש חיוב לאכול פת בשאר ימים טובים ולא רק בלילי יו''ט ראשון. ולמדו דבריהם מפשט דברי הגמ' בברכות, דשבתות ויו''ט לא סגי דלא אכיל. וסברו דקשה להעמיד דברי הגמ' באוקימתא דכל כוונתה רק ליו''ט ראשון, דפשטות דברי הגמ' שאמרה יום טוב, משמע בכל יו''ט בין לילה ראשון ובין בשאר ימי החג.

חיוב פת בכל ימי החג

וכך הביאו הריטב''א הראבי''ה הר''ן האגודה ועוד ראשונים, דחיוב אכילת פת הוא בכל ימי החג, וכן פסק השו''ע (סימן קפח ס''ד) דמי שלא אמר יעלה ויבוא בשאר ימי החג חייב לחזור ולברך.

חיוב פת בימים טובים

להלכה פוסקים גבי יו''ט שיש חיוב לאכול פת בכל ימים טובים ולא רק בלילי יו''ט ראשון. אבל גבי אם טעה ולא אמר יעלה ויבוא חוזר רק בלילי יו''ט ראשון של חג, אבל בשאר ימים טובים אין חיוב לחזור ויוצא י''ח גם אם שכח. ולכן כל אדם יכריח עצמו לאכול פת בכל ימים טובים, ואל יאמר אדם אני שומר על גיזרה וימעט באכילת קבע בחג, אלא יעשה כדברי רוב הראשונים דביו''ט יש חיוב לאכול פת בכל ימי החג.

הפת מביאה שמחה לאדם

ובאמת בראבי''ה כתוב מנין לנו חיוב פת ביו''ט, מדין שמחה ועונג, שעל ידי הפת יש שמחה ועונג, אבל בלא פת אין שמחה ועונג לאדם. ואפשר לבאר כוונתו דמעשים בכל יום שאדם שלא אוכל פת בארוחת הבוקר הוא לא רגוע ובכל רגע הוא מחפש מה לאכול אבל מי שאוכל פת הוא רגוע.

פותחים תאוות האכילה

וכבר ראינו את המשנה בברכות (מב.) שאומרת שלפני הסעודה אוכלים מיני פרפראות כדי לפתוח תאוות האכילה. ומאי פרפרת הם מיני דגים פרגיות ויין. ולכאורה לא מובן דברי הגמ' מדוע היו פותחים תאוות האכילה, וכי אדם שאין לו תאווה יגרור בכח תאוותו, שיאכל בלי תאווה מעט מעט ודי.

כדי שיהיו שבעים מבוקר עד ערב

אלא ביארנו שהענין שהיו עושים כך, היה מכיון שהיו רוצים לאחר האכילה לשבת וללמוד בריכוז בלי לאכול עוד אכילות עד לארוחה הבאה, ולכן היו גוררים תאוות האכילה כדי שיהיה להם חשק לאכול הרבה וכך על ידי שיאכלו הרבה ישארו שבעים מבוקר עד ערב. ולא היו עושים כמו בזמננו שאנשים כל הזמן רעבים ובכל אפשרות מכניסים עוד משהו לפה.

בלא פת אין שובע

ולפי''ז מובנים קצת דברי הראבי''ה דאין שמחה ועונג בלא פת, דבלא פת אין האכילה משביעה כמו שצריך, ולכן חובה לאכול פת בימים טובים.

אין חיוב אכילת פת בפורים

לאחר שראינו מחלוקת ראשונים האם יש חיוב אכילת פת בימים טובים או לא. נבוא לדון מה הדין בפורים. דלאותם ראשונים שסברו שאין חיוב אכילת פת בימים טובים, ודאי שאין חיוב אכילת פת גם בסעודת פורים.

הספק לפי רוב הראשונים

אלא הספק יהיה לפי רוב הראשונים שסברו שיש חובה לאכול פת בכל ימים טובים, האם יסברו שגם בפורים יש חיוב אכילת פת, או שמא דוקא בימים טובים יש חיוב אכילת פת, אבל ביום פורים שאינו יום טוב אין חיוב לאכול פת.

ה''ה בחנוכה ופורים

ובאמת בדברי הראבי''ה במגילה (סימן תקס''ג) שהביא שיש חיוב לאכול פת בכל ימים טובים כמו רוב הראשונים, הוסיף דהוא הדין שיש חיוב לאכול פת בימי החנוכה ובימי הפורים.

עיקר אכילה היא בפת

וכן כתב ברא''ש בברכות (שם) שביאר בשם רבינו יהודה שטעם חיוב אכילת פת ביו''ט הוא משום שכתוב בחג והיית אך שמח וכיון שהזכיר לשון שמחה, צריך לאכול פת, דעיקר אכילה היינו פת. ולפי''ז פורים שכתוב בו ימי משתה ושמחה, יהיה חייב לאכול פת שעיקר השמחה היא בפת.

אין חובת פת

להלכה הדברים לא מוכרחים. בשו''ת תרומת הדשן (סימן לח') כתב דפשיטא שאין חיוב לאכול פת בחנוכה ובפורים, ולכן פסק שאם שכח לומר על הניסים בברהמ''ז אין צריך לחזור ולברך.

כ''ש מתפילה שלא חוזר

כן סבר המג''א  (בסימן תרצ''ה סק''ט) שהביא דברי המהרש''ל שדימה דין סעודת פורים לסעודת שבת, שכיון שעשאום לימי משתה ושמחה צריך לאכול גם פת, ולכן אם לא אמר על הניסים חוזר ומברך, אלא שהמג''א חלק על דבריהם וסבר שאין מצוה לאכול פת בסעודת פורים, ולכן אם טעה בברהמ''ז אינו חוזר ומברך. וחיזק את דינו מדין תפילה, שהרי אם בתפילה אם שכח אינו חוזר, מדוע בברכת המזון יחזור. ולכן פסק כדברי התרומת הדשן שאינו חוזר.

כך פסקו האחרונים

וכן פסק החיד''א בברכי יוסף (סימן תרצ''ה סק''א) ועוד אחרונים שאם עשה סעודת פורים בלא פת יצא. וכ''פ מרן זיע''א בשו''ת יחוה דעת (ח''א סימן פ''ט) וכ''פ בספר ברכת ה' (ח''ב פ''ה סט''ו) וביתר שאת בחלק ד' (פ''ה הערה 33). ועי''ע בחזו''ע.

להלכה אין חובה

ולכן להלכה הבאנו בספר גדרי המועדים (עי''ש בהרחה) דהואיל ולדעת רוב הפוסקים אין חיוב אכילת פת בסעודת פורים, לפיכך א''א לעשות מזה חיוב גמור. אלא שעכ''פ כיון שהבאנו שישנם מן הראשונים שכתבו שמוכח מדבריהם שיש חיוב אכילת פת בפורים, לפיכך ישתדל אדם לאכול פת סעודת פורים.

יאכל פת בסעודת בשר ויין

ומ''מ לא יאכל פת בבוקר עם גבינה ולאחמ''כ יאכל סעודת פורים עם בשר ויין, דלכתחילה יאכל סעודת פורים עם פת ובשר ויין.

חייב איניש לבסומי עד דלא ידע

רבה שחטיה לרבי זירא

הרבה ראשונים עמדו על ענין שתית יין בפורים. בגמ' מובא מעשה שקם רבה בפורים לאחר ששתה יין ושחטיה לרבי זירא, ולמחרת קם רבה וביקש רחמים על רבי זירא והחייה אותו. יש מפרשים שאין הכוונה ששחטו ממש, אלא ששתה רבי זירא והגיע למצב סכנה וביקש רבה רחמים על רבי זירא. מכל מקום רואים שהיה מעשה ששתו הרבה עד דלא ידעו כלל. השאלה אם זה להלכה כך צריך להיות, או שהמעשה של הגמ' זה היה מקרה חריג ואינו להלכה.

ע''י שתיה מגיע לשינה

ובראשונים הרמב''ם ועוד ביארו דאדם שותה בפורים יותר מכדי הרגלו, ואז לאחר ששותה הוא עייף והולך לישון. שינה זו מביאתו ללא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ופשוט. וכ''כ בבאר הגולה דע''י הבסומי מגיע לשינה ובכך מגיע למטרה דעד דלא ידע.

ביאור ענין השתיה

והביאור בזה, דכיוון שכל הענין שיגיע האדם ע''י שתיית היין לעד דלא ידע, זה כדי לומר לאדם שיפסיק לחשוב שהוא מנהל את העולם, ואם הוא לא יהיה אחראי לא יזוז שום דבר, וע''כ באה המגילה ואומרת לנו גם אם לא תעשה כלום העולם מתנהל יותר טוב בלעדיך, ולכן יש ענין לשתות עד דלא ידע ואז האדם יבין שאינו אחראי והעולם ממשיך להתנהל.

הקב''ה מנהל את העולם

פעם בא אלי אדם ואמר לי מה אתה יושב כאן, פלוני הביא מחו''ל תורמים, לך תביא גם אתה תורמים מחו''ל. אמרתי לו אני מסרתי היום שיעור, הוא אומר לי מה זה קשור, אמרתי לו לא הבנת כלום, וכי מה הקב''ה רוצה שאני ימסור שיעור או שאני יסע לחו''ל להביא תורמים, ודאי שעדיף למסור שיעור, והקב''ה מנהל את העולם הוא יסדר אותי, וזה למדנו מהמגילה.

יותר מכדי הרגלו

המהרי''ל כותב שישתה אדם ביום הפורים יותר מכדי הרגל, עד דלא ידע לחשבן מה ההבדל בגימטריא בין ארור המן לברוך מרדכי, ואז יבין שגם כשהוא לא פה העולם מתקדם בלעדיו, אבל לא ישתכר לגמרי, אלא יותר מכדי הרגלו.

פסק השו''ע

השו''ע (בסימן תרצה ס''ב)  פוסק להלכה, חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אומר הרמ''א שם וי''א דאין צריך להשתכר כ''כ אלא ישתה יותר מלימודו ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי.

פטור על ההיזק

ובטור כותב שמי שהזיק ביום פורים אינו חייב על היזקו. אבל כמובן שאין זה דרך התורה שישתה עד שיזיק לשני בפורים דלא לזה היתה הכוונה בשתיה. ובפרט שהשתייה המרובה ובעיקר אצל הבחורים מביאה לידי סכנות גדולות, ולכן ישתה יותר מכפי הרגלו אבל לא יותר מידי.

תפילת מנחה ערבית וברהמ''ז

וצריך אדם לבדוק טוב ביום הפורים מה יעשה עם תפילת מנחה וערבית וברכת המזון ביום הפורים כיצד יוכל להתפלל ולברך לה' בזמן שהוא שתוי, האם מותר לו להתפלל או אסור לו.

תפילת מנחה קודם הסעודה

הרמ''א (שם) אומר ונוהגין לעשות סעודת פורים לאחר תפילת מנחה, וערבית יתפללו בלילה, ומתפללים מנחה תחילה בעוד היום גדול, ורוב הסעודה יעשה ביום. ולא כאותם הנוהגים להתחיל הסעודה סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל טו', וכבר עובר היום.

דברי הגמ' על היין

הגמ' בעירובין (סד.) אומרת מי ששתה רביעית יין אל יורה, דהיינו שאם בא לפני הדיין שאלה, אסור לו לפסוק לאחר ששתה רביעית יין. ועוד בגמ' שם, שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תפילה, שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה.

תלוי אם יכול לדבר לפני המלך

השו''ע (סימן צ''ט) פוסק להלכה, שתה יין כדי רביעית אל יתפלל עד שיסיר יינו, ואם שתה יותר, אם הוא יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל תפילתו תפילה, ואם אינו יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל תפילתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו, ואפילו אם עבר זמן התפילה, משלים אותה בתפילה שאחריה כדין שוגג.   

תפילה ברצף בלי להתבלבל

וביאור דברי השו''ע הוא כדלהלן, אם שתה יין ומרגיש עצמו שהוא לא מרוכז מספיק, אך יכול לדבר לפני המלך הכונה מדבר כראוי ברצף כפי המדברים, אם התפלל תפילתו תפילה, אבל אם לא יכול לדבר ברצף כדרך המדברים כי צריך לחשוב לפני כל משפט מה רוצה לדבר, אין תפילתו תפילה.

תפילה מתוך סידור אין חשש

וזה שפסק השו''ע (שם בס''ג) כל אחד שהוא שתוי, סגי ליה לפי מה שהוא מרגיש בנפשו שיפיג יינו. ואומר הרמ''א ולכן אין נזהרין ביינות שלנו שאין חזקים כ''כ, שמתפללין אע''פ ששתה רביעית ויותר, וכ''ש אם מתפללים מתוך סידור שבידו שאין חוששין לשכרות מעט.

יבדוק כל אדם עצמו

ולכן כל אדם יבדוק אם יכול להתפלל ברצף, אמנם היום יש סידורים ויבדוק אדם אם יכול להתפלל תפילה ברצף בלא להתבלבל, וגם שאינו צוחק כל התפילה אלא מתפלל ברצינות ואז יכול לעמוד לפני המלך ויכול להתפלל. ואם אינו יכול, ינסה לעשות כל מיני דברים המפיגים את השכרות, כגון הליכה או אכילה של מאכלים המפיגים את השכרות כדי שיוכל לבוא ולעמוד לפני המלך בתפילה.

ברכת המזון

אלו דיני התפילה. אולם מה יעשה אדם בברכת המזון לאחר ששתה יין והוא בגמר הסעודה ואינו יכול לעמוד לפני המלך האם יכול לברך לה' ברכת המזון או שאינו יכול לברך.

מדומדם שיכור יברך

התוס' מביא דברי הירושלמי שאומר שכתוב ואכלת ושבעת וברכת ואפילו מדומדם כלומר שיכור, יכול לומר ברהמ''ז.

יכול לברך

ובשו''ע (בסימן קפה ס''ד) ואפילו נשתכר כ''כ עד שאינו יכול לדבר כראוי, יכול לברך ברכת המזון. אולם ממשיך השו''ע בהלכה הבאה וכותב דאם הוא שיכור לגמרי כלומר שאינו יכול לדבר כלל לפני המלך דהוא מתבלבל ואינו חוזר לברכתו, לא יאמר ברכת המזון, וזהו שדימה את דינו למי שיש לפניו צואה דאז המקום אינו ראוי כלל.

מיהו בגדר אביון שיכול לקבל מתנות לאביונים

אביון תאב לכל מתנה

כתוב עוד במצוות פורים ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. מיהו האביון שיכול לקבל מתנות לאביונים. דוד המלך אומר על עצמו כי עני ואביון אני. האביון גרוע מעני שהאביון הוא תאב לכל דבר שמביאים לו.

מאתיים זוז

המשנה בפאה (פ''ח מ''ח) אומרת, שרק עני יכול לקחת פאה, מיהו עני כל אדם שאין לו מאתיים זוז. אבל מי שיש לו מאתיים זוז אסור לו לקחת מן הצדקה.

התמחוי בזמנם

דבזמנם היה שבכל עיר יש תמחוי שזה קופת צדקה שהיו גובים בשביל כל העיר ולא היה קיים שיהיה מישהו בעיר שישאר רעב, א''כ מי שיש לו מאתיים זוז לכל נפש במשפחה זה מספיק לו כדי אכילה לשנה שלימה, ולכן אסור לו לקחת מן הצדקה שהרי גם אם יגמר כספו יש לו לקחת מן התמחוי ולא ישאר רעב.

היום אין תמחוי

אומר הטור ביו''ד (סימן רנ''ג) במקומות שאין תמחוי כמו בזמננו שאין תמחוי. שהרי קופות הצדקה שקיימות היום אינם נקראים תמחוי, כיון שבזמנם היה תמחוי כמו ארנונה כל אחד היה חייב לשלם מעות שיהיו בשביל העניים שבעיר ומביא לקופת התמחוי, ועל התמחוי היה חובה לפרנס את עניי העיר. אבל היום אין חיוב על קופות הצדקה לתת לעניים מעות, אלא יש כאלו נענים לבקשה ויש שלא נענים אבל אין זה חובה על קופות הצדקה.

קרן לכל החיים אינו אביון

ולכן להלכה אדם שעובד ויש לו קרן של חמישים זוז מספיק לו כדי שלא יקרא אביון, אבל מי שאינו עובד ואין לו הכנסה קבועה, אם יש לו קרן כדי להתפרנס לכל החיים אינו אביון, ואם אין לו קרן כזו חשיב אביון.

נתינת מעות לאברך

בזמננו משפחה ממוצעת עם שלשה ילדים שצריכים לשלם חשמל מים שכירות ארנונה הוצאות אוכל חינוך הילדים, כ''ז צריך להיות לאדם מינימום 8000 שקל לחודש ואולי אז יכול לחיות בדוחק. ולכן מי שחי באהלה של תורה, אברך, או סתם עני שאין לו כדי מחיה, אפשר לתת לו מעות מתנות לאביונים, אא''כ אברך שאשתו עובדת ומקבלת משכורת (יש כאלו שעובדות ולא מקבלות) אם משכורת זו מספקת להם לחיות בצורה הפשוטה ביות, אין יכול לקבל מן הצדקה.

תמיכה שונה ממשכורת

וגם אברך שמקבל תמיכה ראויה כמו עשרת אלפים ש''ח בחודש, (אין דבר כזה, אבל לו יצויר שהיה) יכול לקבל צדקה וישאר בגדר אביון, שהרי תמיכה של כולל באברך אינה בגדר חובה כמו בעל הבית שמשלם משכורת לעובד שחייב לתת, אלא שאם יש כסף בקופת הכולל יקבל האברך את התמיכה, אבל בימים שאין כסף בקופה הוא לא יקבל, ולכן אינו נחשב כמו עובד, וישאר בגדר אביון שיכול לקבל מתנות לאביונים.

מעות מתנות לאביונים בהידור

אצלנו במוסדות מחלקים ביום הפורים עצמו מתנות לאביונים לאברכים ועניים שחסר להם והם זקוקים לכך, מי שרוצה יכול להביא אצלנו המעות, ויקיים בהידור מצוות מתנות לאביונים המחולקים ביום הפורים.      

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!