הלכה שבועית: אופנים המותרים בהשתמשות בגוי בשבת

הלכה שבועית: אופנים המותרים בהשתמשות בגוי בשבת

נושאי השיעור

שני אופני היתר בגוי של שבת • חילוק בין קצץ לגוי דמים לבין נותן לו טובת הנאה • מי שזקוק למלאכת גוי בשבת ולא קצץ לו דמים מראש • באיזה מקרה הערמה תהיה מותרת בגוי • כניסה לחדר בבית מלון ע''י כרטיס

גוי של שבת

בשיעור שעבר (גיליון מס' 46) ראינו שאם מינה הישראל גוי קודם השבת באופן שקצץ לו דמים וסיכם איתו שיקבל שכר על כל פעולה שיעשה בשבת, שלדעת השו''ע יהיה מותר להנות ממלאכתו בלא חשש, ואילו לדעת הרמ''א רק במקום דוחק יהיה אפשר להנות ממלאכתו. ואף שראינו מחלוקת בדעת השו''ע מה דעתו בגוי של שבת עכ''פ הבאנו להלכה כדעת המטה יהודה והרב פעלים שסברו בדעת השו''ע להתיר דכל שקוצץ לגוי דמים קודם השבת מותר להנות ממלאכת הגוי בשבת, וכן הלכה.

שני אופנים בגוי של שבת

ראינו שיש שני אופנים להתיר הנאה ממלאכת גוי בשבת, אופן אחד ע''י שקוצץ לו דמים לפני השבת ובכך הופך את הגוי לגוי מיוחד שמותר להנות ממלאכתו, ואופן שני ע''י שעושה טובת הנאה לגוי אם יעשה עבורו מלאכות בשבת, ביארנו דבשני האופנים פעולת הגוי בשבת עבור הישראל הינה על דעת הגוי ועיקר מלאכתו לעצמו ולא בשביל הישראל, או בשביל הדמים שיקבל על פעולתו או בשביל טובת הנאה שיקבל לבסוף מהישראל, ולכן מותר להנות מאותה מלאכה שעיקרה עשה לעצמו.

הבדל בין גוי לקטן

ולכן אומרת המשנה בשבת(קכא.), גוי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה, אבל קטן שבא לכבות אומרים לו אל תכבה, ביארה הגמ' שקטן שעושה המלאכה הוא עושה על דעת אביו ולכן אביו אומר לו אל תכבה, ואילו גוי שבא לכבות הדליקה הוא עושה המלאכה על דעת עצמו ולכן מותר להנות ממלאכתו, כיון שחושב בדעתו שהישראל יפצה אותו על כך שהציל את ביתו ורכושו וא''כ עיקר מלאכתו לעצמו עשה ומותר.

טובת הנאה במקום קצץ

אלא שצריך להבין, אם אנו אומרים שכל שהגוי עושה בשביל טובת הנאה הוי מלאכתו לעצמו ומותר להנות ממלאכתו, א''כ מדוע צריך לקצוץ דמים מראש לגוי כדי להנות ממלאכתו, הרי אף בלא קצץ, נאמר בכל מלאכה שעיקרה עושה הגוי לעצמו בשביל טובת הנאה ומותר שהרי לא היתה כאן אמירה לגוי וגם לא רמז וע''כ אנו אומרים שעל דעת הגוי עשה משום טובת הנאה, וא''כ מדוע בסתם גוי אסור להנות ממלאכות שעושה עבור הישראל.

פסק השו''ע

השו''ע פוסק (סימן רנב ס''ב) ומותר ליתן בגדיו לכובס אינו יהודי ועורות לעבדן סמוך לחשכה, אם קצץ לו דמים או שעושה אותם בטובת הנאה, והוא שלא יאמר לו לעשות בשבת. בהמשך דבריו (שם בס''ד) פוסק השו''ע דכל שקצץ אע''פ שיעשה האינו יהודי מלאכה בשבת, מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה, דכל שקצץ אדעתיה דנפשיה קעביד.

חילוק בין הסעיפים

מצינו שבסעיף ב' השו''ע לא חילק בין קצץ לבין טובת הנאה, בשניהם מותר ליתן הבגדים לכובס גוי סמוך לשבת, אבל אם רוצה להנות מהמלאכה בשבת, בזה חילק השו''ע וכתב בסעיף ד' שיש חילוק בין קצץלו דמים לבין אם יעשה לו טובת הנאה, שרק אם קצץ יכול להנות ממלאכתו בשבת עצמה, משמע שע''י טובת הנאה אין היתר.

הנאה ממלאכת גוי דוקא בקצץ

ומבוארים הדברים, דגבי איסור אמירה לגוי, כל שעושה הגוי על דעת עצמו אינו חשוב כשלוחו של הישראל  ומותר, ולכן אין חילוק בין אם קצץ לו דמים או שעושה בטובת הנאה, כל שיש ענין לגוי בעשיית המלאכה הוא אינו שליח הישראל ומותר. אבל גבי הנאה ממלאכת גוי בשבת עצמה, בזה דוקא אם קצץ לו דמים מותר להנות ממלאכתו, אבל בטובת הנאה לא התירו הנאה ממלאכת גוי בשבת. ומזה יצא עיקר הדין שרק אם מכין גוי של שבת מיוחד באופן שקוצץ לו דמים וכל עשייתו אינו אלא לעצמו בבירור, אז מותר להנות ממלאכתו אף בשבת.

אמירה ודאי אסורה

וכבר ראינו את פרטי הדינים שגם אם קצץ לגוי דמים קודם השבת, ודאי שאיסור אמירה בשבת קיימת ולכן צריך לקרוא לו ולדבר איתו בסיפור דברים ובניחותא באופן שאין ברור מה דעת הישראל בעשיית המלאכה.

אופנים המותרים ע''י גוי

וכעת נראה מה יעשה אדם שזקוק למלאכת גוי בשבת, באופן שלא סיכם עם הגוי מראש ולא קצץ לו דמים, או לאותם אלו שלא סומכים על היתר גוי של שבת, באיזה מקרים יוכלו להנות ממלאכת גוי בשבת. (כלומר לדעת הרמ''א ריש סימן רעו ושלא במקום הדחק).

עיקר ההליכה לצורך הישראל

השו''ע פוסק (בסימן רעו ס''ג) בשם הגהות מימוניות אם אומר אדם לעבדו או לשפחתו לילך עמו והדליקו את הנר, אע''פ שגם הם צריכים לו, אין זה לצורך האינו יהודי, כיון שעיקר ההליכה בשביל ישראל.

הערמה להדלקת נר

וכבר ראינו ברמ''א (סימן רעו ס''ג) שאם אומר לגוי תביא נר שכבר דלוק ובוא למקום פלוני אין חשש איסור בדבר, כיון שזה איסור מוקצה והוא איסור קל, וכן מטעם שהיה יכול הישראל לטלטל הנר מן הצד וכל מקום שיכול הישראל לעשות המלאכה בהיתר אין איסור שהגוי יעשה אף באופן האסור. וכן ראינו שאסור לומר לגוי בפירוש להדליק הנר, אלא כאן מביא השו''ע אופן של הערמה, שאינו אומר לגוי להדליק נר, אלא אומר לו בוא למקום פלוני, ויודע שהגוי ידליק הנר, כי חשוך שם, ע''ז אומר השו''ע שאסור להנות מאותו הנר כיון שעיקר ההליכה היא לצורך הישראל.

מעשה המהרנ''ח

מאידך ראינו בשיירי כנסת הגדולה (בהגהות הטור סימן שז אות ב') שהביא המעשה עם המהרנ''ח שרצה להביא ספר מהמרתף החשוך, ואמר לשפחתו לירד ולהביא לו מהמרתף איזה חפץ, וכשהלכה לשם הוא ירד אחריה וכשבאה לצאת אמר לה שלא תכבה הנר ולקח הספר שרצה מהמרתף. ואת מעשה המרנ''ח פסקו להלכה וכן ראינו בפרי מגדים.

העירו על המהרנ''ח

בספר מור וקציעה וכן הרבי עקיבא איגר העירו על דברי המהרנ''ח ושאלו כיצד מותר להנות ממלאכה זו בשבת והרי עיקר הליכתה של השפחה היתה לצורך הישראל, לפיכך אסור להנות ממלאכת הגוי בשבת. ודימו הדברים לפסק השו''ע שאם עיקר ההליכה הינה לצורך הישראל אע''פ שלא ביקש ממנה להדליק הנר, אסור להנות ממלאכתה בשבת. וכן בכף החיים סבר שאין פוסקים את דברי המהרנ''ח להלכה.

הדלקת הנר להדחת כלים

מאידך אומר הט''ז (סימן רעו סק''ב) נראה לי שאותו נר שמדלקת השפחה כדי שתדיח כלי אכילה שאכלו, לא מיקרי לצורך הישראל, כיון שאין גוף הישראל נהנה ממנו, אלא שכלים שאינם מודחים היא חייבת להדיחם ולצורכה היא מדיחה, וממילא צריכה להדיח הכלים וכיון שחשוך לה היא מדליקה הנר ולצורכה היא מדליקה.

דימו דין הט''ז לדין הגהות מימוניות

ישנם מהאחרונים שראו קשר ישיר בין מקרה הט''ז למקרה שהביא השו''ע בשם הגהות מיימוניות, שהרי בשני המקרים הישראל לא אמר כלל להדליק, והגוי שעשה גם הוא נהנה. במקרה הגהות מימוניות הגוי נהנה מהנר דכעת יראה היכן הוא הולך, ובמקרה של הט''ז כעת השפחה תוכל להדיח את הכלים הרבה יותר טוב והרבה יותר קל. אך גם בשני המקרים עושה הכל בסופו של דבר לצורך ישראל. כאן ההליכה לצורך וכאן ההדחה היא לצורך הישראל, וא''כ באנו לסתירה בין הפסקים.

הנאה ישירה אסורה

ביארו האחרונים (עיין במשנ''ב סימן רעו סקכ''ז) דמה שהתיר הט''ז שונה מדברי המרדכי שאסר, וחילקו בין אם הישראל נהנה ישירות ממה שביקש מהגוי, לבין אם ההנאה אינה ישירות מהגוי. ולכן בדברי הגהות מיימוניות שהישראל ביקש מהגוי שילך עמו, ומיד הדליק הנר לצורך ההליכה, א''כ נהנה הישראל ישירות מהדלקת הנר שיכול לילך באור, אבל בדברי הט''ז שההנאה מהנר אינה הנאה ישירה שהרי הדלקת הנר רק לצורך הדחת הכלים והישראל נהנה מהנר שהודלק לצורך הדחת הכלים, רק אח''כ כיון שהכלים כעת מודחים היטיב, ולפיכך גם אח''כ יכול להנות מהנר עצמו.

מעשה המהרנ''ח אפשר להתיר

אלא שאם נאמר שבכל הנאה שאינה ישירה מותר להנות מהמלאכה, א''כ ה''ה בדברי המהרנ''ח שאמר לשפחתו לבא עמו והדליקה הנר, ההנאה מהנר אינה ישירות מהמלאכה שביקש ממנה, שהרי ביקש ממנה להביא חפץ מהמרתף והוא נהנה מכך שהדליקה בדרך אגב את הנר, ובאמת לפי''ז למדו האחרונים לדמות דברי הט''ז לדברי המהרנ''ח דבשניהם ההנאה אינה ישירות מהמלאכה ולכן מותר.  

ופלא על דבריהם שחילקו

אלא שלפלא שהמור וקציעה והכף החיים והגרעק''א שחלקו על דברי המהרנ''ח לאסור, הביאו את דברי הט''ז פסקו להתיר. ולכאורה אם זה אותו דין מדוע סברו לחלק ולאסור את מעשה המהרנ''ח.

מעשה שמחויב בו הגוי מותר

אלא נראה לחלק, דדוקא גוי שעושה מעשה שחייב לעשותו ובשביל אותו מעשה הוא הדליק נר, מותר לישראל להנות מאותו נר, שהרי אם הגוי מחויב באותו מעשה, ממילא הדלקת הנר אינה אלא לעצמו ולכן מותר לישראל להנות מאותו נר, אבל אם עושה הגוי מלאכה שאינו מחויב בעשייתה, ובשביל אותה מלאכה הוא מדליק הנר, ממילא אותו הנר שהדליק אינו אלא למי שעשה בשבילו את המלאכה, ולכן אסור להנות מאותו נר כיון שהודלק בשביל הישראל.

מעשה המהרנ''ח אינו מחיובי הגוי

ולפי''ז מבואר היטב, דשונה מעשה המהרנ''ח מדברי הט''ז. דמה שהתיר הט''ז זה במקרה של שפחה שרוצה להדיח הכלים, והרי הדחת הכלים זה חלק מהחיובים שלה בבית, ממילא כשהיא מדליקה את הנר אינה מדליקה אלא לעצמה כדי שתוכל לקיים את החיובים שלה, ולכן מותר להנות מהנר שהדליקה. אבל במעשה המהרנ''ח אין הגוי מחויב לרדת למרתף להביא החפץ, שהרי גם אם לא יביא את אותו חפץ ימשיך לקבל את משכורתו מבעה''ב, אלא שכעת כיון שביקש ממנו בעה''ב תרד ותביא לי חפץ, הוא עושה את רצונו בשביל בעה''ב, וא''כ הדלקת הנר ג''כ נחשבת בשביל בעה''ב, ולכן פסקו אותם אחרונים דבמעשה המהרנ''ח יהיה אסור להנות מהנר ואילו בדברי הט''ז יהיה מותר להנות מהנר.

אופן ההיתר

אלא שגם במעשה המהרנ''ח היה אופן שהיינו יכולים להתיר לכו''ע להנות ממלאכת הגוי בשבת, וכגון אם היינו אומרים לגוי תביא לי חפץ פלוני מהמרתף ותקבל ממני מאכל או משקה, ובכך עיקר ירידתו למרתף היא לעצמו, כדי שיקבל טובת הנאה מבעה''ב, ולכן אם הדליק הנר, ההדלקה נחשבת לצורך עצמו ומותר להנות מאותו הנר.

פתיחת הדלת בבתי מלון בחו''ל

כמו כן אדם שנמצא בבית מלון בחו''ל, שם הכניסה לחדר היא רק ע''י כרטיס שפותח את דלת החדר, ומי שלא התכונן לכך מראש כיצד יוכל להיכנס לחדר כשכל כניסה כרוכה באיסורי שבת, אלא יש אפשרות על פי מה שלמדנו, שיקרא לגוי במלון ויאמר לו אם אתה רוצה לשתות איזה משקה כמו בירה, אתה יכול לקחת מהחדר, ובכך עיקר פתיחת הדלת פתח לעצמו, ובכך יכול להיכנס הישראל אחריו ולהנות מפתיחת הדלת בשבת. ולכן כדאי שבמקרים כאלו אדם יכין מראש בקבוקי בירה וכדו' בתוך החדר, ובכך בשבת יוכל לקרוא לגוי כדי שיפתח לו הדלת. ואם אין לו מה לתת לגוי ואין לו מקום אחר לשהות בו כל השבת וכל כיוצ''ב שהוא שעת הדחק מאוד, מותר לומר לו לפתוח את הדלת משום שזה שבות דשבות במקום צורך גדול, דאמירה לגוי שבות והפיחה ע''י כרטיס היא גם שבות ובכה''ג לא גזרו רבנן.

אם יכול לעשות בדרך היתר

וכבר ראינו שכל שיש אפשרות לפתוח את הדלת ע''י מפתח והישראל קורא לגוי שיפתח את הדלת והגוי בחר לפתוח את הדלת ע''י כרטיס, אין חשש איסור בדבר ומותר להנות מפתיחת הדלת, דכבר ראינו שכל שהישראל יכול לעשות המלאכה בדרך היתר, אין איסור להנות מהמלאכה אף אם עשאה הגוי בדרך איסור.

דברי המהרנ''ח צריכים ביאור

ובאמת צריך להבין את דברי המהרנ''ח היאך התיר להנות ממלאכת הגוי בשבת אע''פ שהישראל נהנה ממלאכת הגוי שנעשית בשביל הישראל ממש, שהרי ראינו שאין הגוי מחויב להביא החפץ מהמרתף וא''כ עיקר הליכתו היא לצורך הישראל ואיך מותר להנות ממלאכתו, ועוד שהרי ראינו שהפרי מגדים והכנה''ג הביאו את דברי המהרנ''ח בשתיקה, ומה ראו לחלק בין מקרה המהרנ''ח לבין דין השו''ע שאם כל ההליכה היא לצורך ישראל אסור להביא את הגוי והגוי ידליק.

הדלקה אינה לצורכו

ונראה לבאר דשאני דין השו''ע מדין המהרנ''ח, דדין השו''ע מדבר שהישראל רצה לילך למקום מסוים, אך לא יכל לילך כי הדרך חשוכה, ולכן עשה בהערמה ואמר לגוי לילך עמו, וכוונתו דאז הגוי יאלץ להדליק נר ואגב זה גם ישראל יהנה. וע''ז פסק השו''ע לאסור, כי עיקר ההליכה באה לצורך ישראל. משא''כ במקרה המהרנ''ח הוא אמר לשפחתו להביא חפץ מהמרתף החשוך וההדלקה לצורכו היתה במרתף אך השפחה הדליקה הנר כבר בהליכתה לשם וזה הוא לא אמר לה, ולכן ההדלקה עוד קודם ההגעה למרתף אין זה נחשב בעיקר לצורך ישראל, ובאמת אם היתה מדליקה רק בפתח המרתף יתכן שגם המהרנ''ח היה אוסר להשתמש בנר זה.     

הדברים מדויקים

והדברים מדויקים מאוד בדברי שיירי כנה''ג שכתב בזה''ל ובשם המהרנ''ח שמעתי כשהיה רוצה איזה ספר והיה עומד הספר ההוא במקום שאין שם נר, היה אומר לשפחתו שתביא לו דבר פלוני שהיה יודע הוא שהיה שם הספר, והשפחה היתה מדלקת נר ללכת לאותו בית להביא אותו דבר, והיה הרב הולך אחריה באותו חדר והיה נוטל הספר שהיה רוצה. עכ''ל. הרי שהדגיש שהדליקה על מנת ללכת לאותו בית, ויתכן שבגלל זה אין ההדלקה נחשבת עיקרה לצורך ישראל.   

היתר השו''ע

עוד התיר השו''ע (סימן רעו ס''ד) דאם יש נר בית ישראל ובא הגוי והדליר נר אחר (וכעת אורו גדול ממה שהיה ויש לו מזה הנאה גדולה יותר), מותר להשתמש לאורו בעוד נר ראשון דולק, אבל לאחר שכבה הראשון אסור להשתמש לאורו בעוד נר ראשון דולק, אבל לאחר שכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני. עי''ש. ועפי''ז נוהגים באולמות שמחה להשאיר קצת אור באולם והגוי רק מוסיף עוד בשבת. וכן אם הדליק הגוי המקום ויהי אור גדול, אך זה היה בשבת בבוקר שבלא''ה יש אור שם הנכנס מהחלונות, מותר להשתמש בהדלקה זו.  

היתר בבית הישראל

אלא שעדין נשאר קשה לכאורה כיצד אנו מסתמכים על דעת השו''ע אליבא דאותם אחרונים להתיר גוי של שבת כיון שקוצץ לו דמים, והרי השו''ע כתב דכל ההיתר הינו רק במקום שהגוי עושה המלאכה בבית הגוי, אבל בבית הישראל אסור, ואיך מותר לקרוא לגוי של שבת שיעשה מלאכות בבית הישראל.

האיסור במקום שיש אמירה

ושני תירוצים בדבר, תירוץ אחד ראינו בדברי שו''ע הרב בקונטרס אחרון (סימן רנב) שכתב דכל מה שאסור לגוי לעשות מלאכות בבית הישראל זה דוקא במלאכות שהישראל אמר לגוי בפירוש לעשות, כגון בכובס שהישראל אומר לגוי בערב שבת שיכבס לו, בזה גזרו חז''ל שמא יבוא ישראל ויראה שהגוי מכבס הבגדים בבית הישראל ויאמר שהישראל מינה אותו שליח שיכבס, כיון שהישראל אמר לו לכבס, אבל במקום שלא היתה אמירה כלל מצד הישראל רק סיפור דברים, לא גזרו חז''ל, שהרי גם אם יבוא הישראל ויראה את הגוי עושה מלאכות בבית חבירו, הוא יברר, ויאמרו לו שאף אחד לא ביקש ממנו לעשות המלאכות, וא''כ ודאי שלא קיים חשש שיאמרו שהגוי הוא שליחו של הישראל בשבת כשלא ציוו אותו לעשות מלאכות.

האיסור במלאכות שדרך לשכור פועלים

עוד אפשר לתרץ בפשטות, שכל האיסור הוא משום מראית עין, שיאמרו שהגוי הוא שכיר של הישראל, אבל כ''ז דוקא במקום שיש דרך לשכור פועל למלאכה שבה הוא עובד, ולכן בכובס שדרך לשכור פועל שיכבס הבגדים, אמרו חז''ל שלא יעשה המלאכה בבית הישראל שלא יאמרו שהוא שליח הישראל בשבת, אבל מלאכות שאין דרך לשכור להם פועלים בשבת, כגון כל אותם מלאכות שקורא לגוי של שבת בשבת, להדליק האור או לכבות וכדו' בזה לא קיים חשש לגזירה, שהרי אין דרך לשכור פועל למלאכות אלו, ולכן אף בבית הישראל מותר.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!