האידיליה הסתיימה ושוב החרדים אשמים בהכול | דעה

זה התחיל באידיליה מושלמת. האימה שאחזה בציבור כולו וההבנה שהתרחש כאן אירוע טקטוני, משנה מציאות, החזירה את כלל הפלגים שמרכיבים את החברה הישראלית למסילה. לנורמליות. הערבים אזרחי ישראל הביעו אמפתיה וגינו, החרדים התנדבו במרץ, וכולם נשאו בנטל - בצורה כזאת או אחרת. כולנו הרגשנו באותם ימים שאנחנו עושים את הדבר הנכון, שזאת המציאות הנכונה לחיות בה, אחרי שנים של קיטוב ודם רע בין המחנות.

התחושה הייתה שהחברה הישראלית כולה עברה ריסטארט משמעותי שהשיב אותה באחת לשפיות. אבל כמה זמן החזיק האתחול מחדש הזה? מסתבר שמעט. מעט מדי. 

מדינת ישראל הוקמה על בסיס הטרוגני. יש כאן חילונים, דתיים, חרדים וערבים. שמאל וימין. מזרחיים ויוצאי אירופה. חלקם אף מתפלגים לתתי קבוצות. כן זאת מדינת ישראל. כך היא היתה תמיד עוד לפני הקמתה הרשמית. אין כאן שאלה של צדק. זאת המציאות: עם ישראל מורכב מפסיפס של קבוצות, לעיתים תוך ניהול מו"מ ביניהם על אופי המדינה. זה גם חלק ממה שמייחד את החברה הישראלית. חברה מרובת דעות ומחלוקות שיודעת ברגעים מסוימים להתאחד סביב אתוס משותף. 

אבל אחרי ההלם הראשוני וההפנמה שכולנו כאן יחד והאויב האמיתי נמצא בכלל מעבר לגבול, התגרנים התעשתו, והחלו אט אט במאמץ להשיב את סדר היום הפלגני והמסית שהיה כאן. תחילה התנפלו על נתניהו, עד כמה הוא אשם וכיצד בדיוק הביע את אשמתו. נתניהו לא התקפל. ממשלתו המשיכה להתקיים. אז עברו למתנחלים, אנשי הצינות הדתית, חלק מקואליציית הימין, שדיברו על התיישבות יהודית מחודשת בעזה והכעיסו את העולם. 

אך בחלוף הזמן הגיע תורו של הקורבן התמידי. זה שתמיד מאחד את כל הקבוצות נגדו - המגזר החרדי. 

הקורבן הזה נוח לכולם: הציונות הדתית רוצה לשמר את מפעל ההתנחלויות ומתמודדת עם ביקורת קשה מבית ומחוץ לגבי מספר סוגיות, כולל עתידה של הרצועה; תומכי המרכז בישראל באופן טבעי לבחירתם רוצים חברה הומוגנית ואחידה ולבם זועם על הקבוצה הבדלנית שאינה הופכת לחלק מן הקולקטיב הישראלי; השמאל, שאינו נלהב מגיוס ומיליטריזם, דוגל בהשקפת עולם פרוגרסיבית שאינה מקבלת את השמרנות הדתית.

לכולם יש מה להרוויח מהפיכת החרדים לאשמים במצב. גם לנתניהו זה לא מזיק. החרדים אשמים בהכול. גם בטבח. אם רק היו מספיק חיילים אולי הכול היה נראה אחרת..

מי שמכיר את החברה החרדית מבפנים, רואה בעיני רוחו את עשרות אלפי בחורי הישיבות והאברכים שתכליתם היא לימוד תורה. ניתן לראות אותם הולכים ברחוב בשובם מהכולל או הישיבה ראשם מופנה כלפי מטה והמוח משנן את הסוגייה שזה עתה נלמדה. מי שבאמת מכיר את הדמות שתיארתי מבין שלא ניתן לגשר על הפער הזה. אותם אלפים לא יעזבו את כל תשתית חייהם וייכנסו למערכת צבאית חילונית - גם אם זו תתאמץ לבוא לקראתם.

עיתונאים ומובילי דעת קהל מבינים שאין לזה היתכנות. שיש מרחק רב בין הפנטזיה למציאות. אבל אחרי חודשים בהם שיגרו מאות אלפי מילים נגד ראש הממשלה נתניהו - וזה עדיין לא נשבר, גם הם מבינים שיש קורבן נוח יותר שיכול לסדר להם את התוצאה הרצויה - החרדים. לדידם אם ימצא קונצנזוס נגד לומדי התורה והציבור הישראלי יתאחד נגדם, הדבר יכול להוביל לפירוק הממשלה וסילוקו של נתניהו. הגישה הזאת מוצאת קשב נרחב בתקופה זו בקרב הציבור הישראלי שחי את תלאות המלחמה.

התקשורת הישראלית מסתייעת בנציגים בני המגזר החרדי שמלעיטים אותה במתווים מדומיינים של פוליטיקאים שוליים שכביכול יובילו לגיוס מאסיבי של חרדים לצבא. אך כל מי שמכיר את המגזר מבפנים יודע שלא תהיה מגמת גיוס נרחבת בתמיכת הרבנים - שבצדק חוששים שצעד כזה יוביל להתפרקות עולם התורה.

מה כן יכול להיות? גיוס שקט של בחורים שמתקשים במסגרת הישיבתית. וכי זהו רעיון חדש? הרי הגראי"ל שטיינמן זצ"ל תמך בגיוס בחורים מסוימים למסגרות מתאימות בצבא וספג על כך לא מעט ביקורת פנים חרדית.

החילונים מפנטזים על עשרות אלפי בחורי ישיבות בבקו"ם - צעד שיוביל לסופה של החברה החרדית ועולם התורה. זה לא יקרה. יחד עם זאת, אין חברה שלא משתנה עם הזמן. גם במגזר החרדי חלים שינויי תודעה באופן אורגני.

בהחלט יכולים להתרחש שינויים בעתיד, אך אלה יקרו רק אם יהיה ברור שהם אינם מובילים להתפרקותו של עולם התורה. כל האיומים והסנקציות לא רק שלא יובילו לשינוי - הם ישיגו בדיוק את ההיפך: הגבהת החומות והגברת ההתבדלות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!