קרואטיה: יהודים עדיין נלחמים על פיצויים לאחר 80 שנה

דור שני לשואה, מרקו איבנוביץ' הגיע לבקר בבניין גדול שאביו קנה ברובע העתיק של בירת קרואטיה, זאגרב, לפני מלחמת העולם השנייה. "הייתי צריך להיוולד בבית הזה ב-1948", אמר כשהוא מתאמץ לשמור על קור רוח.

הוריו של איבנוביץ' שרדו את מלחמת העולם השנייה. אביו, יהודי קרואטי, נמלט פעמיים ברגע האחרון מגירוש למחנה ריכוז. עם זאת, כמעט כל נכסיו נתפסו על ידי משטר אוסטאשה, תנועה לאומנית קרואטית פשיסטית, ששלטה בקרואטיה מ-1941 עד 1945.

כיום, הבניין שהיה שייך למשפחתו מכיל כיום דירות פרטיות ומוסד עירוני. "אני לא יודע בדיוק מה כל זה שווה היום", אמר הפיזיקאי והסופר. "אבל מחירי הנדל"ן בחלק הזה של זאגרב עוצרי נשימה".

בשנת 1947 - אז השתלטו הקומוניסטים על הפשיסטים - הוריו של איבנוביץ' נשלחו על ידי בית משפט יוגוסלבי לשנה של עבודת כפייה בשל היותם קפיטליסטים. כמו כן הוחרמו נכסיהם הנותרים.

אביו היה אז בן 67. "הוא ראה שהוא לא יכול להמשיך לחיות בארץ הולדתו", אמר איבנוביץ' לתאגיד השידור הגרמני DW. "הוא ואמי, שהייתה איתי בחודש החמישי להריונה באותה תקופה, ברחו ברגל לאיטליה שם נולדתי".אביו נפטר חודשים ספורים לאחר שמרקו נולד. בשנת 1998, מרקו איבנוביץ' ביקש את נכסי אביו מבית המשפט, לא כל הנכסים הוחזרו.

ב-1941 היו בזאגרב כ-12,000 יהודים ו-25,000 בקרואטיה. בתום המלחמה נותרו בזאגרב רק כ-3,000 איש, מחציתם היגרו לישראל.

רובם חוו את אותו ניסיון כמו הוריו של איבנוביץ': הפשיסטים החרימו את רכושם. ואז, המעט שהורשו להם לשמור נלקח מהם לאחר המלחמה ביוגוסלביה הקומוניסטית.

כמעט אף אחד לא יודע היום מה היו שווים נכסי האוכלוסייה היהודית, אומרת ניצולת השואה מירה וולף, ראש המוזיאון היהודי בזאגרב ויוצרת סרטים דוקומנטריים.

אחד מסרטיה עוסק באדריכלים ומהנדסים יהודים שבנו את זאגרב המודרנית. "בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, זאגרב פרחה לעיר אירופאית גדולה. היא פרחה בגלל תרומתם של אדריכלים יהודים, שבנו חלק גדול ממרכז העיר", אמרה.

רוב הרכוש היהודי מעולם לא הוחזר לבעליו או ליורשים, למרות שקרואטיה העבירה חוק ב-1996 על השבת או פיצוי על רכוש שהופקע תחת השלטון הקומוניסטי היוגוסלבי. אולם חוק זה חל רק על רכוש שהופקע לאחר 15 במאי 1945 ולא על מקרקעין שנתפסו על ידי משטר אוסטאשה במהלך מלחמת העולם השנייה.

זו הסיבה שרכוש יהודי הוחזר לעתים לאנשים שרכשו בניינים באופן בלתי חוקי מבעליהם היהודים המקוריים במהלך התקופה הנאצית. בעלים יהודים רבים שהצליחו להוכיח את בעלותם לא קיבלו בחזרה את רכושם, אלא רק קיבלו פיצוי שלא תואם את שווי הבניין בפועל.

החוק מ-1996 היה בעייתי גם בהיבטים אחרים. לדוגמא, רק יורשים ישירים - כלומר בני זוג, ילדים ונכדים - יכולים להגיש בקשה להשבת הרכוש.

בהתחשב בעובדה שמשפחות יהודיות שלמות נמחקו במהלך השואה, המשמעות היא בפועל שבמקרים רבים לא היו עוד יורשים על פי החוק. היבט זה של החוק השפיע גם על המקרה של מרקו: אביו העביר את הבעלות על הבניין לאחיו של מרקו בתקווה שהוא יישאר במשפחה. אחיו של מרקו, שמת מאז, לא קיבל את הבניין בחזרה וכעת, מכיוון שמרקו אינו היורש הישיר של אחיו, הוא אינו יכול להגיש בקשה להשבת הבניין של אביו.

סיפורו של איבנוביץ' דומה לזה של יהודים קרואטים רבים אחרים. היהודים סבלו מעוולות רבות, תחילה ב-1941, אחר כך ב-1945 ואחר כך בשנות ה-90.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!