הרב שאול יורוביץ': כלי המשכן בעבודה הפנימית
כמדי שבוע, הרב שאול יורוביץ' מתבונן לעומק באקטואליה היהודית ושולה מתוכה מגוון עצות לעבודת המידות והתמודדות עם מכשולים • והשבוע: פרשת תרומה - על העבודה הנעלה ביותר המתגלה בקודש הקדשים שם נמצא 'ארון הברית'
פרשתנו מתארת בפירוט ובדקדוק רב את תבנית בניית כלי המשכן, לאורך הפרשות הבאות התורה אף חוזרת על זה שוב ואף מרחיבה בזה. ספרי הפנימיות כמובן מוצאים עומק רב באופן עשיית כל כלי שהרי כלים אלה הן הכלים המרכזיים בהם השפע יורד לעולם הזה כמבואר בספרים על השולחן ולחם הפנים שדרכם מושפעת שפעת הפרנסה לעולם וכן הכלים האחרים.
אך העיקר המוטל עלינו היא ההתבוננות בעבודה הפנימית הנלמדת מזה על פי ספרי הפנימיות, העבודה הכללית המתבארת בפרשתנו היא כמובן לעשות עצמו משכן ומרכבה להשראת השכינה, זה מתיישב מאוד על הלב, אך עלינו לגלות את העבודה הפרטנית המתגלה בכל כלי מכלי המשכן, בשורות הבאות ננסה להעמיק ולמצוא דרך עבודה פנימית על פי אופני עשיית כלי ההיכל וקודש הקדשים.
למעשה, אם נתבונן נמצא שלושה אופנים שונים בבניית כלי המקדש, נתאר אותם על פי דרגתם מלמעלה למטה: האופן הראשון הוא המנורה שהייתה עשויה כולה זהב טהור מקשה אחת. האופן השני הוא ארון הקודש שהיה עשוי ג' ארונות, החיצוני והפנימי היו של זהב והאמצעי של עצי שטים, ובעניין זה נמצא פחות מן המנורה אשר כולה זהב. האופן השלישי הוא צורת בניית שני הכלים האחרים השולחן ומזבח הקטורת, שניהם היו עשויים עצי שטים מצופה זהב.
מושג 'עצי שטים' מתבאר בספרי החסידות (עיין דגל מחנה אפרים ד"ה ולהבין. כמו כן עפ"י מדרש תנחומא תרומה י) שהוא מקביל לחלקי הגשמיות שבעולם, יש שביארו שטים בבחינת 'שטות' ויש שנקטו את המספר שבו שהוא 'שטן'.
'זהב טהור' לעומת זה מבטא את הרוחניות המוחלטת (עיין תולדות יעקב יוסף פרשת בהר ד"ה ויעש כן אהרן), מהר"ל (גבורות ה' פרק מו) קורא כך לנפש האלהית "רמז על הנפש האלהית הנבדלת מן הגוף והוא זהב טהור"
אם כן לאור זה נוכל להבין את שלושת הבחינות האמורות, הבחינה הראשונה 'מנורת זהב הטהור' מקבילה לעבודה הרוחנית המוחלטת, שהם תורה ותפילה מצוות ומעשים טובים, שהם עניינים מתוקנים וכל מהותם היא התקרבות להשי"ת.
ייעודה של המנורה הטהורה היה להעלות נר תמיד, מציאות האור הרי מבטא רוחניות גמורה, ללא שום קשר לדברים גשמיים וארציים.
ומכאן נבוא לביאור שני אופני העשייה האחרים שהם ארון העדות מחד והשולחן והמזבח הפנימי מאידך, למרות ששתיהן היו עשויות מזהב ומעצי שטים גם יחד בכל זאת יש שוני מהותי בעשייתן כמבואר, הצד השווה בשתיהן הוא שהן עוסקות בעבודה הרוחנית הנעשית בבוא האדם לעסוק בעולם הגשמי, במלים אחרות במפגש שבין קודש לחול, איפה שעצי השטים – החול פוגשים את הזהב – הקודש, יש לדעת שישנן שני כיוונים שונים ואף הפוכים זה לזה בעבודה זו, הבנת שני אופני עבודה אלו כראוי היא יסודית ועיקרית מאוד לכל החפץ לבוא אל הקודש ולהתקרב לה' לכן ננסה לבארם כאן באר היטב.
הדרך הראשונה היא המבוארת בספרי המוסר והיא השתמשות האדם בגשמיות לצורך העבודה הרוחנית, הוא מכיר בכך שתכלית כל המציאות הגשמית היא אך ורק להיות לעזר וסיוע לעבודת השי"ת, ולכן הוא מכוון באכילתו ושנתו להבריא את גופו, וכן בכל מעשיו ודיבוריו של חול הוא מתכוון ליישב את דעתו ולהרגיע את רוחו כדי שיוכל לעבוד את ה'.
דרגה זו היא עבודה השווה לכל נפש כהוראת הרמב"ם (הלכות דעות פרק ג) "ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה'... נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה', ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא, ועל ענין זה ציוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". עצם מודעות זו אם כן היא עבודת ה' התמידית, בזה הוא מקשר את כל מעשיו לשם שמים.
הדרך השנייה באה להעמיק ולתת ממד פנימי לעבודה הגשמית עצמה, עיקרה היא מציאת משמעות אלוהית במציאות הגשמית לא רק ככיסא ומרכבה לעבודה הרוחנית אלא מצד ההכרה שניצוצות אלוהות מצויים בכול וממילא אף בהן ישנה עבודה רוחנית מכוונת. כמובן שאין זה במקום הדרך הראשונה שהיא הבסיס אלא בנוסף אליה. בדרגה זו האדם מוסיף והולך ומוצא גדילה והתפתחות רוחנית בעוסקו במלאכתו כבבית המדרש, הוא אינו רואה בגשמיות רק עזר וסיוע לעבודה הרוחנית העתידית, אלא מוצא בהם משמעות רוחנית עכשווית.
עבודה פנימית זו מבוארת רבות בספרי הפנימיות, נצטט כאן שני ציטוטים מדברי הבעל שם טוב הקדוש המתארים היטב עבודה נעלה זו:
"וכל אכילה ושתיה שאדם אוכל ושותה הוא ממש חלק ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן, וזהו שאמר הכתוב רעבים גם צמאים, כשאדם רעב וצמא להם, למה זה, וזהו שאמר נפשם בהם תתעטף" (בעש"ט פרשת יתרו כו)
"אפילו כשיעשה וידבר דברים גשמיים, תהיה מחשבתו דבוקה בו יתברך שמו, ושיהיה רגיל בדבקות באותה שעה, וזה כלל גדול" (שם פרשת שמיני)
עבודה נשגבה זו אפשרית אף בצורה פשוטה ובסיסית יותר, למשל: כאשר הינך רואה נוף יפה ומתפעל ואומר 'אין צייר כא-להינו', הרי יש בזה מציאת משמעות פנימית מעבר להבראת הנפש והגוף בכדי שיוכלו לעסוק בתורה ובתפילה. כמו כן ההתבוננות ב'השגחה הפרטית' שה' משגיח על כל הנבראים בשעה שאתה הולך בדרכים כלולה בעבודה זו, וכפי שמקובלים בידינו סיפורים רבים על הבעל שם טוב שכאשר היה מטייל עם תלמידיו היה מראה להם את השגחתו הפרטית של השי"ת באופנים שונים.
המסתכל במבט פנימי גורס שהכול מלא אלוהות ולכן הוא מחפש אותה בכל דבר גשמי כרוחני, עבודה זו היא עבודת האוהב האמיתי, הכול בשבילו שעשועי אלוהות.
נחזור לראות את שתי הבחינות הללו בכלי המשכן:
על השולחן והמזבח מבאר בעל ה"באר מים חיים" בפרשתנו: "הם של עצי שטים מבחינת היצר הרע... וצפית אותם זהב שלא יראה בהם מבית ומחוץ שום בחינת יצר הרע והגשמיות רק מצופה זהב הרומז ליופי ותיקון הדברים ההם שיהיו מתעלים באמת לשם מצוות ועבודת ה'".
גם העבודה בהן היא עבודה גשמית מקטירים קטורת על המזבח ומניחים את לחם הפנים על השולחן, מצד זה הן עשויות מעצי שטים אך מצופים זהב לומר שעלינו לצפותם בזהב, כלומר לעשותן כיסא ומרכבה לרוחניות ולעבודת השי"ת.
העבודה הנעלה יותר מתגלה בקודש הקדשים שם נמצא 'ארון הברית' אשר גם הוא עשוי מעצי שטים ומזהב כאמור, אך בו אין הזהב מצפה את העץ כיחידה אחת, אלא ג' ארונות עומדים זה תוך זה החיצונית והפנימית של זהב והאמצעית של עצי שטים, זה מבטא את מציאת הקדושה בבחינת 'עצי השטים' כשלעצמם, ועל כן אינם מצופים זהב בגופם, למרות זאת עדיין העץ מוקף בארונות של זהב משני עבריו, זה מבטא את הצורך לעשות את התורה והתפילה עיקר, ורק בכוחם אפשר למצוא עבודה עליונה אף במציאות הגשמית.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות