יום אחד זה יקרה • רחלי איבנבוים מסכמת קמפיין

תמה לה תקופה. שישה שבועות שלמים בהן התקיים שיח ציבורי ער על מעמד האישה החרדית, על מידת קדושתן של נורמות חברתיות ואפילו על עצם הלגיטמציה לקיים שיח ציבורי בסוגיות כואבות.

אתמול הוגשו הרשימות לקראת הבחירות הקרובות. הדד ליין של "לא נבחרות, לא בוחרות" הגיע ואין אפילו ולא אשה אחת ברשימת המפלגות החרדיות. היעד לכאורה לא הושג, הזדמנות נוספת תהיה רק עוד ארבע שנים. אך למרות זאת אני מחייכת. שמחה שיצאנו לדרך הזו. כי אולי הקרב הנוכחי לא צלח אבל הניצחון כבר קיים. ניצחון מפואר שאי אפשר להתכחש לו. ניצחון על הפחד, הקיפאון, חוסר האונים והפסימיות. ניצחונם של כל מי שאכפת להם מהחברה שלנו ומהכיוון אליו היא מתקדמת. ניצחונם של כל מי שאוהב באמת את הקהילה החרדית ודואג לה.

זה הרגע לכתוב את האמת: כשיצאנו לדרך לפני שישה שבועות שלמים לא חשבנו שנגיע לרגע הזה אחרת. לא האמנו שיש סיכוי שתהיה חברת כנסת חרדית בכנסת ה-20.

אבל לא האמנו גם בהרבה פחות מזה, לא שיערנו שהמחאה תצבור תאוצה בלתי ניתנת לעצירה, שיצטרפו אליה אלפי איש, שיתקיימו עשרות מפגשים וחוגי בית, שיכתבו בלי סוף טורים וכתבות, שיתקיים שיח ציבורי ער בעד וגם נגד. מי האמין שתקום מועצת נשים בש"ס, שגדול ישראל, הרב מזוז יגיד בקולו שאין כל בעיה הלכתית עם בחירת אישה לכנסת, שנציג דגל התורה יציע לקדם את הסוגיה לפתחם של גדולי ישראל ואפילו אדם קיצוני כמו דב הלברטל יענה על השאלה האם עוד 10-15 שנה תהיה חכית חרדית- בוודאי.

אז אכן תהיה ח"כית חרדית, היא כנראה מסתכלת כעת עלינו, הנשים שבחרו להזדהות עם הקריאה מזווית העין ולא מקנאה בסיטואציה אליה נכנסנו בעיניים פקוחות. היא כנראה אשת מקצוע משובחת ולא בטוח שיש לה זמן, פנאי או רצון לקרוא את הטור הזה, מספר מי יודע כמה בסוגיה הזו שכבר נלעסה מכל זווית. אבל יום אחד היא תסתובב במסדרונות הכנסת ותקדם חקיקה בנושאי מעונות יום לילדים, הנגשת מידע בריאותי לנשים חרדיות, השתתפות בלימודים אקדמאים, העדפה מתקנת בשוק התעסוקה, שכר הולם ועוד. היא תגיש סיוע לארגונים חברתיים שיפעלו בחברה שלנו וידאגו לה. היא תהיה שם, צנועה, יראת שמים, שומעת לדעת תורה ושלוחת ציבור נאמנה.

בכנסת ה-20 כבר לא תהיינה חברות כנסת מטעם המפלגות החרדיות, אנחנו עדיין נביט על המשכן מבחוץ, אך על החברה שלנו, אחרי ששת השבועות האלו, אנו מביטות מבפנים. מביטות במבט מופתע, אוהב ומעריך. אמנם חלקים מאיתנו עדיין מפחדים מדיון כנה, עדיין מעדיפים להטיח ולאיים במקום לשאול והתבונן, אבל זה הוא רק מיעוט שולי וקולני.

בתקופה הזו הופתעתי לפגוש את החברה החרדית כפי שלא הכרתי מעולם. פגשתי מגזר שבקמפיין קטן בעלות מזערית אבל הרבה רצון טוב מצליח לשנות מציאות, פגשתי נשים חרדיות בחוגי בית עם פשטידות מעולות, קינוחים משובחים וחיידקים פוליטיים רבים, הכרתי תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה שהתנדבו לכתוב בירור הלכתי מעמיק על הסוגיה, פגשתי גם חברי כנסת אמיצים שבחרו להיפגש איתנו, לשמוע, לדון ולייעץ. הרבה מאד פעילים ופעילות שהושיטו עזרה, שביקשו דפי מידע לחלק לסביבתם הקרובה, ששלחו הודעות חיזוק כנות, שתרמו כמה שקלים.

אני יוצאת מהתקופה הזו גאה בחברה שאני חלק ממנה, גאה באומץ שלה, בנכונות לבדוק, בראיית העולם המפוכחת. אני גאה גם בביקורת הרבה אך העניינית שקיבלתי. בכך שאם לא תמיד יש את האומץ להזדהות בקול, עדיין קיימת הבעירה הפנימית להבין ולגבש דעה. התקופה האחרונה לימדה אותי שהחברה שלנו לא סגורה, חשוכה ומפוחדת כמו שמנסים לצייר אותה בחוץ. או כמו שמעטים מתוכנו מנסים להראות. החברה שלנו חושבת ומבקרת את עצמה גם אם עדיין בשקט. אבל אנחנו צועדים בכיוון הנכון.

יבוא יום ונדון כולנו בסוגיות ששייכות לחיים שלנו בקול רם ובלי לחשוש, נשאל מי אנחנו רוצים להיות, לאן אנחנו הולכים מכאן. ובחברה הגדולה והמתוקנת הזו תהיה גם אישה אחת או יותר שתחת הכותרת מקצוע יהיה כתוב ח"כית. זה הכל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!