אוחנה הלך הביתה, ובנט עדיין לא מתנצל • טור

באה השבוע מפלגה חדשה לפוליטיקה הישראלית. אם לדייק, באופן רשמי, נרשמה המפלגה הזו לקראת הבחירות הקודמות לכנסת, אבל שלוש השנים שחלפו מאז היו בגדר 'מופע חימום', עד שהמוצר המושלם – מבחינת היזמים – הגיע למדפים, בחסות הפרזנטור כמר אליהו אוחנה.

כן כן, ניחשתם נכון. מדובר במפלגת 'הבית היהודי'.

היו מי שהרימו גבה בימים ההם כאשר נפתלי בנט, חבוש בכיפה זעירה ונשוי לאישה לא דתייה, הצליח להשתלט על המפד"ל הישנה והמסורתית, שהיתה קרובה עד אז לתלמידי-חכמים מובהקים, נועלי סנדלים תנ"כיות, ואוהבי התורה, העם והארץ (לפי הסדר הזה). אבל הפרקים הבאים בדרמה, הצליחו להשכיח את קודמיהם. בנט, כזכור, צירף אליו את איילת שקד, אישה(!) חילונית(!) לחזית המפלגה ה'ציונית-דתית'. גם זה עבר די בשתיקה מצד המתפקדים הנלהבים. ככה זה כאשר מספרם של הדתיים-לייט הולך וגדל והם מרגישים סופסוף חלק מ'העולם הליברלי הגדול'. גם כאשר התגאתה שקד בראש חוצות על חלקה ב'חוק הגיוס' המטיל סנקציות על עמלי התורה, הרוב העדיפו לשתוק (מלבד תלמידי 'מרכז הרב' ו'הר המור', ובהם יוני שטבון יזכר לטובה).

בשבועות האחרונים נמשך התהליך, וביתר שאת: ינון מגל, אחד שלא נוהג לחבוש כיפה בימים כתיקונם אך מוגדר משום מה 'עיתונאי דתי', קיבל מקום משוריין במפלגה. יום למחרת נשאל על-ידי מראיין באחד הערוצים "איזו פרשה קראו בבתי הכנסת בשבת האחרונה", ולא ידע להשיב "כי לא הרגשתי טוב, אז לא הלכתי לבית-הכנסת". על שאלה אחרת, חמורה לא פחות, השיב בחיוב, אך אכמ"ל.

מביך, נכון? אבל מי בכלל זוכר את זה כשהמשוריין הטרי הוא הכדורגלן אלי אוחנה, חילוני-מזרחי שהפך לסמל חילול שבת בפרהסיה במסגרת משחקי הכדורגל בישראל ולזלזול פומבי בערך חיי המשפחה. ועוד לא דיברנו על החטא השני שלו: תמיכה בתוכנית ההתנתקות מגוש-קטיף. ואיך שכחנו בדרך את הצבתה במקום ריאלי של המועמדת ענת רוט, אישה(!) פעילת 'שלום עכשיו'(!). "היא לשעבר מ'שלום עכשיו', היא התפכחה", ימהר בנט לספר לבוחריו, עם החיוך ושתי הגומות הרחבות. וכמעט כולם שותקים. וגם המיעוט הרועש, נרגע עד מהרה וממשיך ללכת שבי אחרי בנט.

2.
בעצם, לא צריך להרחיק נבור בהשקפותיהם של המועמדים השונים (מה גם שלא לכולם שם יש השקפה). הקמפיין של 'הבית היהודי', שבמרכזו מככב הסלוגן "מפסיקים להתנצל", מספר את כל הסיפור, וצריך להדליק נורה אדומה בקרב כל אדם ערכי בישראל.

ספרי המוסר והחסידות מלמדים את היהודי לעשות חשבון-נפש מדי לילה: לחשוב איפה טעיתי, בפני מי אני צריך להתנצל ולאן אני הולך. אבל בנט, שאמור לייצג את הציונות-הדתית, גאה בכך שהוא לא מתנצל: לא מתנצל בפני הדתיים, לא מתנצל בפני הימנים, לא מתנצל בפני החרדים, לא מתנצל בפני הערכים הישנים והטובים, לא מתנצל בפני התקשורת, וכמובן לא מתנצל בפני עצמו. ולא בגלל שהוא לא צריך להתנצל. הוא לא אומר: לא טעיתי. זה לא רלוונטי מבחינתו. הוא החליט שהוא לא מתנצל כעיקרון-על. זהו הקמפיין המקודש, ומי יעז לערער אחריו.

כשנשאל בנט בימים האחרונים מה דעתו על התבטאות של אחת ממועמדות המפלגה בראשותו נגד גיוס נשים לצה"ל, השיב בלי להסס: "אני באופן אישי חושב שנשים צריכות לשרת צה"ל, אבל אצלנו יש מקום לכולם. ויש אצלנו אנשים שחושבים שעדיף שצה"ל פוגע בערכי הבנות הדתיות". בנט בהחלט לא מתנצל. מבחינתו, זו עמדת הרוב, כי הרי זו דעתו האישית. נכון, יש גם מיעוט במפלגתו שמבקש לשמור על הערכים הדתיים-לאומיים הישנים, אבל זהו רק מיעוט.

היום כבר כולם יודעים מה 'הבית היהודי' לא מציעה לבוחר: מפלגה של דתיים, אין כאן. מפלגת ימין, אין כאן. מה יש? מפלגה של איש אחד, שמבקש לצבור כמה שיותר מנדטים בדרך להגשמת חלומו – לשבת על כס ראש ממשלת ישראל. זו המטרה העליונה, וכל האמצעים כשרים, כולל שימוש במצביעים בעלי ערכים אמיתיים, שלא מצאו (ואולי טרם חיפשו) 'בית יהודי' במקום אחר.

עם יד על הלב, היום כבר אין הבדל גדול בין 'הבית היהודי' ל'יש עתיד'. גם 'יש עתיד' מתגאה במועמדים חובשי כיפות סרוגות ונשים המכסות את הראש, וגם ב'בית היהודי' יש נשים וחילונים.
לא נותר לנו אלא לקוות שהמפלגות הדתיות-חרדיות באמת ירוויחו קולות מהצעדים האחרונים של בנט, הגורמים לצאתו של המרצע מן השק.

ומילה לסיום: כל זה לא פוסל – ואפילו מחזק – את האפשרות שבנט, ביום מן הימים, עשוי להיות מנהיג מתאים למפלגת שלטון חילונית, ואפילו ראש ממשלה לא פחות טוב מה'בוס' שלו לשעבר, ביבי נתניהו. בשביל זה הוא צריך לעשות רק דבר אחד: לקום באומץ, להסתכל במראה ולהכריז כי הוא עומד בראש מפלגה חילונית מובהקת שלא מתבססת על רבבות קולות 'גנובים' של חובשי כיפות סרוגות המוּלכים שולל במשחקי 'דתיים בכאילו'. רשימת מועמדים מתאימה כבר יש לו, לבנט. הוא גייס אותם בקפידה בשלוש השנים האחרונות.

3.
רגע לפני הגשת הרשימות, ביום חמישי בבוקר, הודיע אלי אוחנה על משיכת מועמדותו לרשימת המפלגה. קצת חבל שזה קרה, כי יהיה עוד מישהו שעלול לחשוב שנפתלי בנט מבקש לחזור לערכי המפד"ל הישנה.

אבל אם חיכיתם לשמוע את בנט מתנצל בפני בוחריו על ה'שידוך' הלא-מתאים שנמנע בדקה ה-90, אתם מוזמנים להמשיך לחכות. "בימים האחרונים", כתב בנט למצביעיו, "אוחנה התכונן לכהונתו כחבר כנסת, סיפר לי שלמד את עבודת הוועדות, נכנס לנושאים כלכליים, קבע עם פעילים, התחיל לעבוד".

בנט לא מתנצל. אל תהרסו לו את הקמפיין. אגב, אני באמת לא מתכוון להתנצל על כתיבת השורות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!