הנקודה האדומה שבמרכז המצפן • טור

1.

ספינה שטה בלב ים. רב החובל מנהיג את הספינה על מי מנוחות. בשעת לילה מאוחרת הוא פורש לשינה, ומושיב על הגה האנייה את אחד הספנים המתלמדים. "יש לי בקשה אחת" הוא אומר למתלמד "הנקודה האדומה שבמרכז המצפן צריכה להישאר כל העת במקומה. אם היא במרכז המצפן, הוי אומר שאנו מתקדמים ישר". התלמיד מהנהן בראשו להבנה, ורב החובל פורש לשינה.

לאחר מספר שעות הוא מתעורר. לתדהמתו הוא מגלה שהנקודה האדומה זזה מעט ימינה. "כמה זמן הנקודה האדומה נוטה כך לימין?" נחרד רב החובל! "תירגע, הנקודה זזה מעט ימינה... לא נורא..." השיב המתלמד. "אינך מבין כלום" זעק רב החובל. "כל סטייה, ולו הקלה ביותר, אינה מורגשת בתחילתה, אך ככל שהיא מעמיקה יותר ויותר, גם אם הסטייה קלה, לבסוף נוצרת סטייה רצינית ובמקום להגיע לחוף, נגיע לאי נידח ושומם".

משל הספינה נכון לחיינו אנו. סטייה קלה ביותר, תוביל בסופו של דבר לסטייה שאין ממנה דרך חזרה. הדרך היחידה לגרום לספינה להגיע אל חוף המבטחים, היא לדאוג שכבר בתחילת ההפלגה הנקודה האדומה תהיה בדיוק במרכז המצפן.

2.

פרשת השבוע - פרשת בשלח. בפרשה זו אנו מגיעים ליציאת עם ישראל ממצרים לאחר 210 שנות שיעבוד קשים ונוראים. עם ישראל סוף כל סוף יוצא ממצריים. התורה מתארת בפרוטרוט את סדר יציאתם ואת הקשיים הרבים העוברים על עם ישראל בדרך לארץ המובטחת.

מי שמתבונן בסדר יציאת עם ישראל, ישאל את עצמו שאלות רבות. מדוע על עם ישראל היה לעבור מסע תלאות וייסורים כה גדול. הדרך הארוכה והמייגעת (40 שנה הליכה ממצריים - לישראל...), המרדף של מצריים אחריהם, מלחמת עמלק ועוד ועוד. אם כבר הוציא הקב"ה את עם ישראל ממצריים לאחר התלאות שעבר במצריים, מדוע לא הביא אותו היישר לארץ המובטחת. מה פשר המסע הבלתי אפשרי שעבר עם ישראל מאז ירד יעקב אבינו למצריים ועד שזכו להגיע לארץ המובטחת???

עם ישראל הולך ומתהווה לעם. עם חזק שישרוד אלפי שנים. עם חזק שישרוד מלחמות וכאב. בכדי שעם ישראל ישרוד כל כך הרבה שנים, בכל הקשיים והתלאות, היה צורך להשקיע ולטפח את השורשים. כל הניסיונות והתלאות של עם ישראל, היו בכדי לחשל אותו לעתיד.

3.

חודש שבט מסמל על התחלות חדשות. חודש שבט הוא החודש האמצעי בעונת החורף, לאחר חודש של גשמים שהאדמה רוויה, ובאמצע החודש חל יום ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות.

כידוע "האדם עץ השדה". לאדם יש תכונות רבות הדומות לתהליך גדילתו של האילן. ישנם הסברים רבים במה דומה האדם לעץ. לדעתי הדמיון הגדול ביותר שייך לתהליך הנטיעה והגדילה של האילן. ככל שמקפידים יותר שהשתיל יקבל כל מה שצריך, מבחינת המיקום והקרקע הפוריה, וכן שלא חסכו בהשקעה ובטיפוח, אזי העץ הולך וגודל בעצמו ומוציא פירות לדורי דורות. כן האדם. ככל שהאדם יקבל יותר כלים, יגדל במיקום טוב, ישקיעו בו ויטפחו אותו, כך יגדל לשם ולתפארת.

האילן, בעודו צעיר, אם נתעקם ישנה אפשרות לישר אותו. אך אם הוא כבר גדל עקום, אין שום כוח שבעולם שיכול ליישרו. כך האדם. בעודו צעיר, נער, ניתן לתת לו את החינוך הטוב שיגדל וילך בדרך הישר. אך אם לא מטפלים בעקמומיות בעודו צעיר, לא יהא כוח בעולם שיוכל להזיזו ממקומו לכשיגדל. (למעט כמובן במקרים חריגים, אך זה שווה מאמר בפני עצמו, על אנשים שעשו שינויים מרחיקי לכת בחייהם).

אם כן, ישנה חשיבות מרבית למהלך הנטיעה וצמיחת השורשים. שכן, ככל שהשורשים יהיו חזקים יותר, מטופחים יותר, כך יגדל אילן גדול ויפה לתפארת. ההשקעה בשורשים היא למעשה השקעה באילן עצמו. למרות שכעת רואים בסך הכל שתיל שממנו נובטים מעט גבעולים. אך כל בר-דעת מבין שמהשתיל הזה יצמח אילן רחב ידיים, שרק טיפוח, מסירות והשקעה יועילו לו על מנת שיצמח לאילן משובח.

כידוע דוד המלך ע"ה לא זכה לראות את בית המקדש מתנוסס לתפארה מכמה סיבות, ומי שבנה את בית המקדש היה בנו, שלמה המלך. ובכל זאת, למרות שלא זכה לראות את חנוכת בית המקדש, אלא רק את הנחת אבן הפינה, הוא אמר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". כיוון שכבר בהנחת אבן הפינה, הונחה התשתית הרעיונית-הרוחנית-הערכית לבניית בית המקדש. היסודות היו כה חזקים ויציבים, שכבר בהנחת אבן הפינה יכלו כולם לומר "מזמור שיר חנוכת הבית". כי כאשר יש השקעה ביסודות ובשורשים, אזי מובטח לראות את חנוכת הבית.

4.

בשבוע שעבר ביום שלישי, השתתפתי והנחיתי את טקס "הנחת אבן הפינה" לפרויקט מסחרי ענק "מול החוף" בעיר חדרה. מדובר במיזם ענק של ידידי מנכ"ל שיכון ובינוי תמיר דגן ושל חברי הבעלים של "אמירי גן" עודד תורג'מן , זהו מיזם מסחרי-תיירותי גדול שעוד ידובר בו רבות, ולא העת להאריך בו.

ומדוע אני מספר את זה? בימים אלו שנושאים של "דת ומדינה" עולים לשיח הציבורי, מרגש לראות יזמים שהאווירה וההסתה אינם משפיעות עליהם, והם אינם מוכרים ערכים בכדי למכור מוצרים.

טרם הקמת המרכז המסחרי הבאמת גדול, קדמה החלטה של היזמים על סגירת החנויות ומרכזי הבילוי בשבתות וחגים. הרבה נדו להם בראשם. מקדונלס תשמור שבת? קאסטרו? ארומה? אך הם לא אמרו נואש, ובעבודה קשה וממוקדת הם עמדו ביעד שהציבו לעצמם, והמקום יהא סגור בשבת.

ליוויתי בחיי לא מעט מיזמים. הייתי בדיונים מורכבים של יזמים המתפתים למכור את עקרונותיהם בעד בצע כסף. דבר כזה לא ראיתי זמן רב. מדובר במקום שוקק חיים על כביש החוף, לצערי נוסעים שם בשבת עשרות אלפי אנשים, ובכל זאת לקבל החלטה ערכית ואמיצה של סגירת המתחם בשבת. המפליא בסיפור, שגם החברות הגדולות יישרו אתם קו והם יפתחו במקום חנויות שיהיו סגורות בשבת (וממילא גם כשרות).

כשכיבדו אותי לדבר בהנחת אבן הפינה לא יכולתי שלא להביע את הערכתי ליזמים. אמרתי בפני הנוכחים את הרעיון בו פתחתי. לכל אדם צריך שתהיה את נקודת המצפן. על מה הוא לא מוותר. הדרך הבטוחה להגיע אל היעד, הוא להניח את הנקודה האדומה במרכז. היזם הניח במרכז המצפן את הערכים של שמירת שבת. יזם שלא מוכר עקרונות ויודע שאת השבת לא מחליפים בעד שום הון, ברור הוא שיגיע אל חוף המבטחים.

אמרתי להם את הרעיון שהזכרתי, על דוד המלך ע"ה, שכבר בהנחת אבן הפינה אמר "מזמור שיר חנוכת הבית. יזם שהמוטיב המרכזי שלו בהקמת מרכז מסחרי, הוא לעשות הכל בכדי שהשבת תישמר, יזם שרואה מול עיניו ערכים נעלים ולא רק בניינים וחנויות, אזי למרות שלכאורה איננו רואים מול עיננו כלום ובניינים עדיין אינם מתנוססים לתפארה, כבר ניתן להיות בטוחים שנזכה לחנוכת הבית, וממילא וכאילו והפרויקט כבר ניצב עוד מול עינינו".

חז"ל אומרים: "יגעת ומצאת תאמין". כאשר ישנה יגיעה, בוודאי שהמציאה בוא תבוא. כשאדם משקיע מאמץ בדבר מסוים, יכול להיות הוא בטוח שיקטוף את פירות ההשקעה. ואם בנטיעת השורשים ישנם כוונות והחלטות ערכיות מעין אלו, אני סמוך ובטוח שהם יצליחו בכל מעשה ידיהם, והחלטתם העסקית תילמד בחוגים לכלכלה.

כי הדרך היחידה להצמיח פירות טובים-היא רק על ידי טיפוח והשקעה בשורשים.

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן" יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר מועצת העיר חדרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!