גילף צלחת מעץ: כך העביר הילד להוריו את המסר מבלי לפגוע בהם
הרב יצחק פנגר בסיפור לשבת על אדם מבוגר שעבר לגור אצל בנו, מה גרם לבנו לומר לו לאכול לבדו בחדר? כיצד הצליח הנכד להעביר את המסר החשוב להוריו? איך זה קשור לפרשת השבוע ולחיים שלנו?
- הרב יצחק פנגר
- כ"ג שבט התשפ"ד
אדם מבוגר שהתאלמן, עבר לגור יחד עם בנו, כלתו ונכדו בן ה-4. מצבו הגופני של הסב לא היה טוב
הוא החל לסבול מפרקינסון, דבר שגרם לידיים שלו לרעוד, ולראייה שלו להידרדר בתחילה הם עוד היו אוכלים ארבעתם יחד, אך הרעידות בידיים הפריעו מאד.
כמעט כל דבר שנתנו לו לאכול או לשתות היה נשפך והדבר מאד הפריע לבן ולאשתו. השולחן נהיה מבולגן, והרצפה היתה מתלכלכת.
"אנחנו חייבים לעשות משהו בנידון", אמרה האישה לבעלה, "שבעתי מהבלגן הזה".
הם העבירו את הסב המבוגר לחדר משל עצמו, ונתנו לו שולחן וקערת עץ הקערה היתה מעץ כדי שגם אם היא תיפול, כמו שכבר קרה למספר צלחות, היא לא תישבר.
מאותו יום, הסב המבוגר אכל בחדר צדדי, עם קערת עץ, כששאר המשפחה אוכלת ביחד, במטבח או בסלון, עם כלי זכוכית או חרסינה נקיים.
הנכד, שהיה מביא לסב את האוכל, ראה לא פעם ולא פעמיים שעיניו של הסב היו מתמלאות בדמעות
ערב אחד, האב ראה את בנו הקטן מגלף קערת עץ. "מה אתה עושה?", שאל האב.
"אני מכין קערת עץ...", ענה הילד. "קערת עץ, בשביל מה?", שאל האב. "בשבילך, ובשביל אמא", ענה הילד. " כשאתם אתם תהיו מבוגרים, אוכל לתת גם לכם צלחת כזו!".
כעת, עיניו של הבן החלו להזיל דמעות
האב הסתכל על אשתו, ושניהם הבינו, בלי הרבה מילים, מה עליהם לעשות. מאותו ערב חזר הסב לאכול עם כל המשפחה, באותו השולחן.
כיבוד אב ואם הינו דבר שההיגיון מחייב, אך גם התורה בפרשתנו מצווה על כך.
בשביל מה אני צריך את התורה, אם ההיגיון מחייב?️ אחת התשובות היא שהמבחן האמתי בכיבוד אב ואם, אינו כשההורים נחמדים אלינו, עוזרים לנו, ומסכימים עם מעשינו, אלא גם אם ההורים מתנהגים בצורה שלא הכי נעימה לנו , או לא הכי מתכתבת עם מה שאנחנו היינו רוצים.
עצה שלי – תתנהגו עם ההורים שלכם כמו שהייתם רוצים, שהילדים שלכם יתנהגו עמכם".
שבת שלום
שלכם, יצחק פנגר
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות