כשהנשים שרו על הים: מה זה אומר על 'הדרת נשים'?

בפרשת 'בשלח', התורה מבדילה בין שירת הגברים של בני ישראל עם משה, ומציינת כי שירת הנשים עם מרים הנביאה, הייתה שמחה יותר, "בתופים ובמחולות".

מדוע בעצם היה זה כך?

משום שבמצרים סבלו הנשים יותר מהגברים, בגזירת פרעה - "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".

שכן, בדרך הטבע, לב האם אינו מסוגל לשאת זאת, וכאבה עמוק יותר מהאב. משום כך, במדרשי חז"ל אף מובא, שביציאת בני-ישראל ממצרים, התלוננו הגברים על משה רבנו בשל סבלם ועולם הכבד, אך הנשים למרות שסבלו - לא התלוננו, רק שרו והתפללו.

מסופר על רבי חיים מצאנז זצ"ל, שנכנסה אליו פעם, אישה מרת נפש, וגוללה בפניו את מצבה הקשה. אמר לה רבי חיים מצאנז: "התחזקי באמונתך וה' יושיעך". ענתה לו האישה שהיא מתפללת בכל בוקר ובסידור שלה כתוב תחילה 'ויושע השם', ורק לאחר מכן 'ויאמינו בהשם'.

אמר לה הצדיק: "נכון. הקדוש ברוך הוא צריך להושיעך תחילה וישועת ה' כהרף עין".

לא לחינם מכונה האישה "עקרת הבית" - עיקרו של הבית. שכן, בהיעדר הבעל שיוצא לעבודתו, הרי שהיא הדמות המרכזית בבית, המחנכת, המבשלת, המנקה, וזו שמתמודדת עם חינוך הילדים.

על הגברים לזכור שכשהאישה בשמחה אזי ניתנים לה הכוחות לגדל ולחנך את ילדים, ועל הבעל לדעת, לכבד, להעריך, ולהעניק לאשתו את הכי טוב שיש.


חד וחלק: שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אימך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!