'אחד על אחד' עם איתי גדסי • ה'ישיבישער' של קו עתונות

איתי גדסי, 28, אב לשלושה ומתגורר בבני ברק, בצעירותו למד בישיבות ברכת אפרים ופוניבז'. וכיום משמש כעיתונאי ברשת קו עיתונות ועורך אתר האינטרנט של הרשת - "כל הזמן".

איך הגעת לתקשורת?

"האמת שדי במקרה. בסביבות גיל 17, פגש אותי שי קאהן ששימש אז כעורך ברדיו קול חי, ו"החליט" שאני מגיש את פינת "חדשות המוזיקה" כל מוצאי שבת ברדיו. כחצי שנה לאחר מכן, הוצעה לי עבודה ברשת קו עיתונות ככתב מקומי לענייני בני ברק והסביבה. במקביל אז החלה תופעת קווי הנייעס, התחלתי לשדר גם שם, ומשם הכל התחיל".

מי המודל שלך? ומדוע?

"האמת שאין לי מודל לחיקוי. כי קשה לי להיות חקיין. אני מעדיף לקחת את הדברים הטובים מאנשים שאני מעריך. הן בתחום התקשורתי, והן בתחום הפוליטי. וכאלו יש הרבה. כמעט בכל תחום יש אדם שמשמש לי כמודל.

"בתחום התורני המודל שלי זה מרן הגר"ע יוסף, הרים את קרנם של בני עדות המזרח בכל התחומים, והיה דמות מופת שהנחיל פריצת דרך בכל תחום, החל מהנהגה, דרך שיטת הפסיקה, והלימוד, לכל הדורות הבאים. הרגעים ששהיתי במחיצתו צרובים בליבי לנצח. ולהבדיל, בתחום העיתונות והרדיו, אבי רוזן ששימש לי כמודל בתחילת דרכי בעיתונות, הן כעורך, והן בתחום הרדיו.

"בתחום הפוליטי, אריה דרעי זוכה בכל הקופה, בן תורה אמיתי. וכישרון פוליטי נדיר, שכמעט ולא נראה כמותו בפוליטיקה הישראלית. כניסתו לכלא הייתה נקודת משבר שהוכיחה את אמון הציבור הרב בו. מאז ועד היום הוא מושא להערצת ההמונים, וסמל המהפכה המזרחית".

ספר קצת על הקריירה.

"התחלתי את דרכי כמגיש פינות ברדיו קול חי, ולאחר מכן ככתב רשת קו עיתונות, כשבמקביל שידרתי בקווי הנייעס שהיו אז בתחילת פריחתם, (קו הציבור למי שזוכר). בגיל 23 נקראתי לשמש כדובר עיריית אלעד, בתקופת ראש העיר הקודם יצחק עידן. לאחר נישואיי הקדשתי "שנה ראשונה" בה השתדלתי לשבת וללמוד בכולל ולהיות "נקי לביתו". בתום שירות צבאי בנציגות דובר צה"ל חזרתי לתחום העיתונות, כדי לערוך את מדור הבחירות המקומיות של רשת "קו עיתונות", וכיום עם התפתחות הרשת בעיתון "כל ישראל" ואתר "כל הזמן" העבודה היא רבה".

מאמין בעתיד הפרינט החרדי
אלו חשיפות בולטות או ראיונות זכורים לך במיוחד?

"קשה לי לזכור לאורך השנים משהו אחד בולט. לדוגמה בתקופת הבחירות המוניציפליות, לא עברתי שבוע ללא 4-5 חשיפות ברמה הפוליטית המוניציפאלית. אבל אולי פרישת הגר"י עדס ממועצת גדולי התורה, סיפור שגרם לסערה באותם ימים. משהו זכור לי במיוחד, זה המוסף המיוחד שהוצאנו על עצרת המיליון בירושלים. בטווח זמן כמעט בלתי אפשרי, בזמן שמאות האלפים עושים את דרכם בחזרה לביתם, עסקנו בהורדת העיתון לדפוס, העיתונים כבר עשו את דרכם לתיבות הדואר".

רגעי שיא ושפל.

"רגע השיא שתפס אותי לא מוכן מבחינה תקשורתית, היו הטילים על תל אביב במבצע עמוד ענן. אני זוכר שערב אחד במהלך המלחמה הגעתי לבקר באולפני רדיו קול חי. תוך שאני משוחח בטלפון עם מנכ"ל הרדיו אבי רוזן שהיה אז מנהל התוכניות, נשמעה אזעקה, אני מספר לו שאנחנו צריכים לרוץ למרחב מוגן, הוא בספונטניות אומר לי: "אתה לא רץ לשום מקום. רוץ לאולפן ותפתח שידור, חייבים להרגיע את המאזינים". וזה מה שעשיתי. שידור שהתחיל עם האזעקה ונמשך שעות ארוכות לאחר מכן, עד סיומו, בחצות בערך".

קשר מיוחד לאחד או יותר מגדולי ישראל?

"היות ולקשרים הללו אין קשר לעיתונות, אני מעדיף להשאיר אותם כאלה".

מה הקוים האדומים שלך?

"לעיתונאי חרדי, אמורים להיות קוים אדומים ברורים מאוד, גם בדיווחים בנושאים פוליטיים, או פרשנויות. שמתי לי קו אדום, שלא לדבר אפילו ברמז על גדולי ישראל, למרות כל המחלוקות שאנחנו מכירים טוב. אחרת, המושג "תקשורת חרדית" מיותר".

איזה עיתונים אתה קורא?

"האמת שהיום אני כמעט ולא קורא עיתונים, את כל המידע אנחנו מסניפים מהוואטסאפ ואתרי האינטרנט און-ליין. אני מרפרף על העיתונים בשעות הפנאי, וקורא רק כשיש משהו ממוקד שחיפשתי או שהופניתי אליו, זה קורה בד"כ כשהבטריה של הסלולארי נגמרה. בשעות הפנאי אני מעדיף לקרוא ספרים".

האם יש עתיד לפרינט החרדי?

"בהחלט. ישנם חלקים גדולים בציבור החרדי בעיקר בציבור "הבני תורה" שאינם גולשים באינטרנט, מקבלים את העיתון וממנו הם ניזונים, אלו יישארו צרכני הפרינט בתקופה הנראית לעין. יש את החלק שניזון גם מקווי הנייעס ואולי אפילו מהרדיו אבל לא מפקיר את העיתון הכתוב. והשאר שניזונים מאתרי האינטרנט, ולא טורחים כמעט לקרוא עיתון.

"אם ניקח לדוגמה את המערכת בה אני עובד, אני חושב שאין כמעט תושב בבני ברק שלא דואג לפתוח את העיתון ביום רביעי. או דואג לדחוף לחיקו את "כל ישראל".בסופ"ש".

"להיות עיתונאי זו הנאה"
לאן אתה שואף להגיע?

"לא סימנתי לי יעד מסויים מבחינת קריירה, להיות עיתונאי זה לא שאיפת חיים – זו הנאה. השאיפה שלי היא יותר עצמית, במקום שאין איש השתדל להיות איש, ללא מורא וללא משוא פנים. ותמיד לזכור: 'סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו... כי זה כל האדם'".

לאיזה שדרן אתה אוהב להאזין? ובכלל מי השדרנים הטובים בעיניך?

"אני כמעט ולא שומע רדיו. אני חושב שהיום רוב ככל השדרנים הם אנשים מוכשרים מאוד, אבל כשאני שומע אני אוהב לשמוע את אבי מימרן במהדורה המרכזית. וכן מוטי לביא הוא שדר ומגיש מוכשר מאוד (גם אם הוא מעצבן אותי לעיתים)".

מילה [או יותר] על האינטרנט החרדי, אנשיו והשפעותיו.

"אין חולק שהאינטרנט הוא דבר פסול שעדיף שלא נברא, אבל היות והוא קיים, והוא חדר למקומות רבים וניכרים, אין חולק שהאחריות של עורכי האתרים החרדים הינה כפולה ומכופלת, הן מבחינת הדאגה ל"ניוז" כדי שהציבור יקבל את הסחורה וימנע מלרעות בשדות זרים, והן מבחינת ברירת המוץ מן התבן, מהבחינה הרוחנית".

שמות שאתה מסמן כדור העתיד של התקשורת החרדית.

"אני לא יודע לחלק ציונים. אך אני חושב שאתרי האינטרנט פתחו דלת לדור חדש וצעיר בתקשורת החרדית, צעירים שעושים עבודה נהדרת. אני יכול לציין את הבולטים שבהם שיגיעו רחוק, יקי אדמקר, אבי שיף, ישי כהן, משה ויסברג, ישראל כהן ויעקב אמסלם. כולם בחורים עם אמביציה, ויודעים להביא את הנייעס העדכני מהשטח".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!