תביעה: המורה איבדה את קולה בעקבות ניתוח להשתלת שיניים

לא כך ציפתה מורה כבת 64, תושבת ראשון לציון, להתעורר מהרדמה מלאה, שבוצעה לצורך הליך רפואי לעקירת שתלים מלסתותיה והתקנת שתלים חדשים. את אשר אירע בעת ביצוע הליך ההרדמה, היא מגוללת בתביעה, שהגישו לאחרונה בשמה עוה"ד רן שפירא ורותם ציוני ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא.

על פי התביעה, ביוני 2022 הגיעה התובעת, למרכז רפואי יוקרתי בתל אביב, לצורך ביצוע הליך כירורגי בפיה.

לדברי עו"ד שפירא, האישה הגיעה קודם לכן להערכה טרום ניתוחית, שבוצעה על ידי הרופא המרדים, ואשר מסקנותיו ממנה היו שגויות.

לדברי עו"ד שפירא, המרדים, החליט לבצע אינטובציה גרונית לאישה, כלומר להחדיר צינור לגרונה, שימנע חוסר מעבר של אוויר וחנק, בעוד האישה נתונה בהרדמה כללית לצורך הניתוח.

על פי התביעה, כבר בתחילת הניתוח זיהה המרדים קושי בביצוע האינטובציה, אך בחר, בכל זאת להמשיך בהליך ההרדמה, וזאת חרף העובדה שאין מדובר בניתוח דחוף או מציל חיים. לדברי עו"ד שפירא, ביצוע אינטובציה חרף קושי, עלולה להסב נזק משמעותי לתובעת – כפי שהתברר לה מאוחר יותר.

על פי הנטען, בסיכום הניתוח ציין המרדים, כי התקשה להעביר את הטובוס (הצינור המוחדר לקנה הנשימה) דרך מיתרי הקול, אך לבסוף הצליח לבצע אינטובציה דרך אפה של המנותחת, וזאת בעזרת טובוס שקוטרו 6 מ"מ. לטענת עו"ד שפירא, המרדים לא ציין מה היה קוטרו של הטובוס שאותו ניסה להחדיר לגרונה של האישה, בפעולה שלא צלחה.

עו"ד רן שפירא. צילום: גולן קריאו.

על פי עדותה, כשהתעוררה התובעת מההרדמה, היא חשה צרידות קשה, ובקושי הצליחה להוציא מילה מפיה. הקשיים בדיבור לא חלפו, והאישה פנתה למומחה רפואי לייעוץ. בבירור הרפואי התחוור לה, כי ביצוע לקוי של הליך ההרדמה הסב למיתרי הקול שלה נזק בלתי הפיך.

על פי עצת רופאיה, פנתה האישה לטיפולים אצל קלינאית תקשורת, אך הדבר לא שיפר את מצבה באופן משמעותי, ועד היום היא מתקשה לדבר, סובלת מצרידות קשה, ומאבדת לעיתים קרובות את היכולת לדבר באופן מוחלט.

בתביעה נטען, כי מאחר והתובעת היא מורה, קולה מהווה כלי משמעותי ביותר לצורך תפקודה. על כן, כך נטען, בשל אובדן קולה, נאלצה המורה לצאת לפרישה מוקדמת.

לדברי עו"ד שפירא, בעקבות הנזק הקשה שנגרם לה, חייה של התובעת השתנו ללא היכר. היא איננה מסוגלת כמעט לשוחח עם בני משפחתה, ועם אנשים בכלל, נמנעת ממפגשים עם נכדיה, חדלה לחלוטין מעיסוק בתחביביה הרבים, ונמנעת ממפגשים חברתיים, דבר המשפיע בצורה משמעותית על מצבה הנפשי.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של ד"ר דוד גוזל, מומחה בהרדמה וטיפול נמרץ. ד"ר גוזל, שבדק את התובעת, קבע, כי התנהלות הרופא המרדים הייתה רשלנית ביותר, חרגה מהתנהלות סבירה, ונעשתה בניגוד מוחלט לכל סטנדרט רפואי מקובל. התנהלות זו, לדברי המומחה, גרמה באופן ישיר לנזקיה של התובעת.

עוד קבע ד"ר גוזל, כי ההחלטה לבצע טיפול מהסוג אותו עברה התובעת – במסגרת מרפאת שיניים שנמצאת בבית חולים פרטי, ללא מחלקת טיפול נמרץ, ללא מומחה בכיר וללא עגלה עם ציוד לביצוע אינטובציה קשה – מהווה החלטה רשלנית ביותר.

לדברי המומחה, הבדיקה המקדימה והתיעוד הקודם, חייבו היערכות נכונה של המרדים לפני הרדמת התובעת. לדבריו, מאחר שהדבר לא נעשה, על המנתח היה לחדול מניסיונות החדרת הטובוס וביצוע ההרדמה, כאשר זיהה את הקושי בזמן אמת, ובמיוחד כשלא היה מדובר בניתוח דחוף או מציל חיים.

גם לעובדה שהמרדים לא ציין בסיכום בניתוח את גודלו של הטובוס, שבו עשה שימוש בניסיון האינטובציה, מתייחס ד"ר גוזל בחוות דעתו. לדבריו, במקרה זה נהיר אמנם, כי הטובוס לא תאם לתובעת, ואולם בכל מקרה, חובה היה לציין את מספרו.

את חוות דעתו מסכם ד"ר גוזל בקביעה, כי בהתנהלות נכונה וסבירה, נזקיה הקשים של התובעת היו נמנעים בקלות.

לכתב התביעה צורפה גם חוות דעת רפואית של ד"ר דניאל ציק, מומחה אף-אוזן-גרון, שקבע, כי בשל האירועים המתוארים בכתב התביעה, נותרה התובעת עם נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15 אחוז.

לתביעה נוספה חוות דעת רפואית נוספת, מאת ד"ר סרג'יו מרצ'בסקי, מומחה בפסיכיאטריה, שקבע, כי בשל האירועים, נותרה התובעת עם קשיים בתקשורת ועם תמונה קלינית דיכאונית בעוצמה בינונית עד קשה, המחייבת מתן טיפול תרופתי קבוע. ד"ר מרצ'בסקי העריך את נכותה הנפשית של התובעת בשיעור של 30 אחוז.

בתביעה מתבקש בית המשפט לחייב את המרכז הרפואי שבו בוצע הניתוח, לפצות את התובעת בגין נזקי גוף עקב רשלנות רפואית בסכום המקסימלי שבסמכותו של בית המשפט (עד 2.5 מיליון שקלים). התביעה נדונה בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!