קרובת משפחת החייל שנפל: "הוא התנדב, הוא לא היה צריך להיות במילואים"
רקפת בן חיים, קרובת משפחה של רב סמל יובל לופס הי"ד, סיפרה על הגיבור שנפל באסון ברצועת עזה: "הוא היה עם אהבת ארץ ישראל"
- ישראל לפקוביץ
- י"ד שבט התשפ"ד
רב סמל יובל לופס הי"ד, בן 27, נהרג בסמוך לאזור האסון בדרום הרצועה שהביא למותם של 21 לוחמים, כאשר ספג פגיעת טיל נ"ט בטנק. יובל, תושב היישוב כפר תפוח שבשומרון, הותיר אחריו אישה ושלוש בנות. ענת דוידוב ואודי סגל שוחחו ב־103fm עם רקפת בן חיים, קרובת משפחה של רב סמל לופס הי"ד, אשר סיפרה על הגיבור שנפל.
"יובל עלה לארץ מפרו, מדרום אמריקה, בגיל 6. התחנך בגוש עציון, יובל השתלב יפה, זה היה לו כל כך ברור שזה הבית שלו, זו ארץ ישראל", שיתפה, "תמיד התחנך באהבה לארץ ישראל, עוד מפרו, אמא שלו בדיוק סיפרה 'תמיד רצינו להגיע לישראל כדי להגיע למולדת שלנו, והלוואי לא נצטרך להגן עוד ושזה יהיה שלנו'. אנחנו גדלנו באותה קהילה, עוד בדרום אמריקה. אני יותר גדולה ממנו אמנם אבל גדלנו ביחד בפרו, היינו באותה קהילה".
עוד סיפרה בן חיים שלופס התחתן עם בת דודתה. "הם גרים בכפר תפוח, הוא השאיר שלוש ילדות מתוקות. הגדולה בת שלוש, הקטנה בת שנתיים. זה היה לנו ברור שדווקא לגור במקומות של התיישבות, כי זו ארץ ישראל, זו הארץ שלנו. הוא היה עם אהבת ארץ ישראל והיה ברור לו שזה הבית, דווקא המקומות של יו"ש, דווקא שם, זה שלנו. זו אחת הסיבות שהוא יצא להילחם, הוא התנדב, הוא לא היה צריך להיות במילואים. הפלוגה שלו סיימה והוא הצטרף לפלוגה אחרת".
יובל לופס הי"ד
"הוא היה איש של עשייה, הוא הרגיש שזו המשימה שלו, שזו השליחות שלו", תיארה בכאב. "הוא לא נבהל, זה מה שעושים, זה מה שצריך לעשות, אנחנו יוצאים, 'אני צריך כרגע להיות בלחימה, להיות למען העם שלי'. זה היה לו כל כך ברור מאליו שאין מצב שהוא ישב. הוא עבד באבטחה, אשתו לומדת סיעוד, היה אמור להתחיל החודש ללמוד הנדסת חשמל".
בהמשך התייחסה בן חיים להתמודדות המשפחה עם האסון הנורא. "מאוד מאוד מאוד קשה, בעיקר לאישה ולזה שהוא השאיר שלוש ילדות קטנה. הקטנה בת 7 חודשים, בקושי הכירה והספיקה להיות עם אבא. לא נקלט, לא נתפס. בת דודה שלי אמרה לפני כמה ימים 'צריכה שהוא יחזור אלי הביתה, שיעזור עם הילדות'. הוא היה אבא מסור, אבא ובעל מסור. הוא היה איש של בית, איש כמו פעם, אוהב, חמים. הבית שלו זה היה העיקר, הילדות שלו, הסבלנות, הנתינה, והם היו זוג שמתאים אחד לשני, ברוח, בסבלנות, בשאנטיות, בחיוך".
"הוא היה תמיד עם חיוך על הפנים. הוא אהב את האקשן, את העשייה, שהוא תורם. הוא התנדב מעצמו, הוא אמר 'אני חוזר', עם חיוך. רק מחכה לעזור ולתרום למען העם שלנו. אני בטוחה שהוא היה עכשיו במצב הזה בא ואומר 'די, מה אתם בוכים? תחייכו, עם ישראל חי'. אני נפגשתי איתו לפני חודש, פעם אחרונה שראיתי אותו. הוא היה שבת עם הילדות שלו, טייל איתן, הוא היה איש מאוד מסור למשפחה שלו ככה שהוא היה כל הזמן סביב המשפחה, הילדות. אבא כל כך מסור, אוהב, חמים, נותן, משקיע", ספדה.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות