מילים יכולות להרוג – "חרדים" לחופש הביטוי

משהו לא ברור עובר על מה שמכנים גורמים מסוימים "חופש הביטוי". אין ספק כי מותר לאדם להתבטא, לומר את דעותיו, וזאת גם אם הצד השני לא תמיד אוהב את מה שהוא שומע. דמוקרטיה היא חשובה. הבעיה מתחילה כשאנשים מנצלים את אותו "חופש" באמצעים שיכולים להזיק. גם נשק הוא דבר הכרחי. השאלה היא מתי משתמשים בו.

השבוע שלחתי ליועץ המשפטי לממשלה מר יהודה וינשטיין מכתב בשם פעילה חברתית בתחום ההידברות בין המגזר החרדי לחילוני, הגברת יעל קליגר מביתר עילית.

התייחסתי להתבטאות חמורה מאוד של קומיקאית ידועה – אורנה בנאי, בתוכנית "מצב האומה". במכתב אנו דורשים מהיועץ המשפטי לפעול מתוקף סמכותו ולפתוח בחקירה כנגד בנאי והרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, על הסתה לאלימות כנגד הציבור החרדי, אשר יכולה להביא לאלימות.

בנאי הציעה במסגרת התוכנית, לפתור את הבעיות של הציבור החרדי. לטעמה מה שצריך הוא, "לגייס אותם לתת להם מסגרת והכשרה מתאימה ומקצוע לחיים ונשק". אבל לא, לא כדי שישתמשו בו בדרך הרגילה. הנשק, כך הנחיתה בנאי את ה'פאנצ'-ליין' ישמש אותם כדי להרוג אחד את השני.

התוכנית, יש לציין, עברה שרשרת ארוכה של כותבים, תסריטאים, כתוביות, וכו, והמעניין הוא שאף אחד לא חשב שיש כאן אמירה מאוד בעייתית ופוגענית, ואני תוהה מה הייתה התגובה הישראלית אם האמירה הזאת הייתה מופנית נגד אתיופים למשל, אני מאמין שהארץ הייתה מזדעזעת ת"ק פרסה על ת"ק פרסה.

וכאן עובר החבל הדק בין הזכות להומור ובין החובה לשמור. כבר לא מדובר באמירה גזענית נמוכה, מדובר כאן בהסתה פראית, הקוראת ומכוונת את הצופה לפתרון המושלם עבור הציבור החרדי – לירות בהם. ועדיף שהם יעשו זאת בעצמם.

במאמר מוסגר, הייתי מצפה מדמות ש"מתביישת בעם שלה המתלהם וגס הרוח" כפי שהתבטאה בימי "צוק איתן" ועוררה זעם ציבורי רחב, לשקול מילים לפני שהיא מתלהמת כלפי ציבור שלם שגם קרובי משפחתה נמנים עליו. ובכלל, אם היא אחת שלא יכולה לאחל לצבא הישראלי לנצח, איך היא סומכת עליו במשימה כה חשובה לדעתה – מיגור הציבור החרדי?

אנו נמתין להכרעתו של היועץ המשפטי, ועל פיה גם נקבע את דרכינו בהמשך – שיכללו גם הגשת תובענות לבית המשפט כדי שאמירה מסוג כזה לא תעבור ללא התגובה ההולמת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!