כ-2,500 עובדים תאילנדים כבר נסעו לישראל
כמעט 10,000 עובדי חקלאות תאילנדים עזבו את ישראל לאחר תחילת המלחמה עם חמאס. חלקם חוזרים כעת כדי להימלט מהעוני בתאילנד. מאז תחילת השנה, כ-2,500 עובדים תאילנדים כבר נסעו לישראל. לא ברור כמה מהם חוזרים וכמה מהם חדשים
- יענקי פרבר
- י"ד שבט התשפ"ד
בוון נונסאסי מתכונן לעזוב את כפר הולדתו בתאילנד ולחזור ארצה בימים הקרובים. "העוני כאן בתאילנד מפחיד אותי יותר מאשר מלחמת ישראל-חמאס", הוא אומר כשקרוביו מהנהנים בהסכמה.
בוון עבד בקיבוץ חולית בעוטף עזה כאשר מחבלי חמאס ביצעו טבח נוראי ב-7 באוקטובר. בוון ניצל מההתקפה כיוון שהיה צריך לקום מוקדם באותו יום ולעבוד בעבודה נוספת.
במהלך הפיגוע בקיבוץ חולית הרסו מחבלי חמאס את בתי המגורים של העובדים התאילנדים ורצחו שם לפחות 12 בני אדם.
"הבוס שלי בישראל מאוד רוצה אותי בחזרה בשטח", אמר בוון בן ה-34 לתאגיד השידור הגרמני DW. בוון הוסיף כי ממילא אין לו ברירה, ואמר כי בתאילנד עובדי חקלאות ממקבלים שכר זעום. "יש לי שתי בנות, בנות 5 ו-8. אנחנו גם בונים בית משלנו, שעדיין לא נגמר" סיפר.
בוון עדיין מחכה לסיוע הכספי שהובטח nממשלת תאילנד, בסך של כ-1,300 אירו. לדבריו, הוא קיבל רק פיצוי זעום של 390 אירו לאחר שובו הביתה.
הוא אמר שהוא מרוויח יותר מפי שלושה מהסכום בעבודה בישראל. "אני מרוויח שם 5,300 שקל (1,300 אירו, 1,415 דולר) בחודש", אמר.
בוון הוא לא היחיד בתאילנד ששוקל לחזור לישראל. מאז תחילת השנה, כ-2,500 עובדים תאילנדים כבר נסעו לישראל. לא ברור כמה מהם חוזרים וכמה מהם חדשים, אולם מה שברור הוא שישראל זקוקה בדחיפות לעובדי חקלאות.
לאחר פרוץ המלחמה בין ישראל לחמאס, חזרו לתאילנד קרוב ל-9,700 עובדים תאילנדים. שגרירת ישראל בתאילנד, אורנה שגיב, התערבה אישית כדי לנסות לשכנע אותם לחזור לארץ. היא הבטיחה לוועדת העבודה של הפרלמנט התאילנדי "לעשות כל שביכולתה כדי להבטיח את שלומם של העובדים בישראל".
על רקע זה ניצבים עובדי החקלאות התאילנדים בפני דילמה: האם הם חושפים את עצמם לסכנות של המלחמה או נשארים בבית וחיים בעוני?.
אוואט סוריאסרי, עובד בן 40, היה אחד האזרחים התאילנדים שחמאס חטף הוא עדיין מתלבט לגבי החזרה לישראל. למרות שהוא מרגיש טוב יותר לאחר שחזר למשפחתו בסיסקט, מחוז באזור איסאן בתאילנד, הטראומה עדיין עמוקה.
"אני רוצה לחזור ולעזור. הבוס שלי בישראל ממש מעולה, אבל הנפש שלי עוד לא מוכנה", הוא אמר.
הטבח הותיר גם צלקות פיזיות. מחבלי חמאס אילצו אותו ואת עמיתו פטנאיוט טונסוקרי לעלות על אופנוע. בדרך לעזה התרסק האופנוע. כלי הנשק של חוטפו, פלט גדור וגרם לפציעה בבטנו. פטנאיוט שבר את הצלע שלו במהלך התקרית.
אוואט נלקח לאחת המנהרות התת-קרקעיות, כשהוא מדמם ולובש רק זוג מכנסיים. הוא הוחזק בתא צפוף ולח שאין בו כמעט מקום.
בחלק מהימים נתנו לו רק פרוסת לחם אחת או שתיים, לפעמים קצת ריבה. בימים אחרים נאלץ להסתפק בחתיכות לחם שרופות או בשאריות מהשומרים.
הם נאלצו לשאת דליי מים דרך מבוך המנהרות הצר. התאילנדים נאלצו גם לנקות את השירותים, אמר אוואט. לאחר מכן, החטופים קיבלו רק מעט מים כדי לנקות את עצמם.
ב-28 בנובמבר, הסבל הגיע סוף סוף הגיע לסיומו. במהלך הפסקת האש הזמנית בין ישראל לחמאס, הוא שוחרר מהשבי וחזר לתאילנד.
אוואט מובטל כעת, אבל קשה למצוא עבודה בתאילנד. הוא גם מתמודד עם הר חובות הולך וגדל.
"זה עלוב", הוא אומר. "אני כבר לא יכול לשלם את התשלומים על המכונית שלי, ואני עדיין חייב גם לאחי כסף".
כאשר הוחזק כחטוף, אשתו נאלצה ללוות כסף כדי להסתדר. לאחר שחרורו, הממשלה העניקה לו סיוע בשווי 2,300 אירו.
אולם כקורבן מלחמה, הוא זכאי גם לסיוע כספי בהיקף של 1,700 אירו למשך שישה חודשים לפחות. אבל הוא עדיין לא התחיל לקבל תשלומים.
ללא תמיכה כספית, אוואט סוריאסרי אומר שכנראה אין לו ברירה אלא לחזור לישראל. הוא מאמין שבגיל 40 הוא כבר מבוגר מדי עבור עבודה בדרום קוריאה, יעד פופולרי נוסף לעובדים תאילנדים.
גם חברו לשעבר, בן הערובה, פטנאיוט, יחזור בקרוב לשדות ליד עזה כדי להרוויח כסף. הוא אומר שזה עתה הגיש בקשה לדרכון חדש.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות