ווטסאפ? מאברהם פריד עד מוחמד חסן • הטור ה-32

1.
ברביעי בבוקר התעוררנו עם חדשות מ'מדינת תל-אביב'. הטרור חזר גם לשם. פיגוע דקירה. יש פצועים. גם פצועים קשה. בורא רפואות ישלח להם רפואה שלמה במהרה.

ושוב, בגלל פזיזות אנושית ובחסות מהירות הטכנולוגיה, הופץ ברשת בתפוצת נאט"ו סרטון חם מזירת הפיגוע. אם פספסתם, בסרטון נראה המחבל חמזה מוחמד חסן מתרוך בן ה-23 מוטל על הקרקע בלב שלולית דם, רגעים לאחר שנורה ונאזק בידיו על-ידי לוחמי יחידת נחשון. הוא שותת דם, מתפתל מכאבים, גונח מייסורים. כך זה נשמע: אַיי, אַיייי, אַייייייי.

תוך זמן קצר, הסרטון שובר שיאי צפייה. כל המדינה רוקדת על דם המחבל.

די היה לי להיחשף לרגעיו הראשונים של הסרטון, כדי להבין: זה לא בשבילי. תסלחו לי, אבל קשה לי מול קולות ומראות כאלה, ובכלל לא משנה מי הקורבן/השחקן הראשי. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה בסדר: הרי מדובר במחבל שביקש לטבוח כמה שיותר יהודים חפים מפשע ולהרבות את מספר האלמנות והיתומים בעם-ישראל, ומגיעה לו מנה אחת אפיים. עוד הסברתי לעצמי ש"כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים", אבל זה לא עזר.

בכל-זאת, אני לא מסוגל לצפות בזה. לא, אני ממש לא מרחם על המחבל המנוול. אני כן מרחם עלינו ועל ילדינו. אני כן חושש עבור סף-הרגישות היהודי בו ניחן כל בן לעם הנבחר.

מדוע אנו צריכים להיחשף לתמונות הזוועה? ובכלל, האם זה טוב למישהו? האם הפצת התמונות, תסייע בהפחתת הכאב והסבל של נפגעי-הפיגוע ובני-משפחותיהם? אדרבה, היא עלולה לשרת את אויבינו, הממתינים לנו בכל פינות העולם כדי 'להוכיח' באותות ובשקרים כאילו היהודים הם האכזרים.

לא צריך להזכיר לאף אחד מבין קוראינו מה בינינו לבינם: הם חיות-טרף, רוצחים בני רוצחים. אנחנו בני-אנוש, רחמנים בני רחמנים. ועל-כך גאוותנו.

2.
היה עוד מישהו שסבל השבוע כתוצאה מפזיזות אנושית נטולת אחריות, בחסות הטכנולוגיה המהירה כמטוס.

אלי יזרלביץ, שכן טוב, עבר יום ראשון עמוס במיוחד. האמרגן הנמרץ של הזמר החסידי האהוב אברהם פריד, סיפר לי על מבול טלפונים שתקף אותו בשעות אחר-הצהריים.

זה התחיל בסמס אחד, תמים לכאורה: מה שלום אברהם פריד?

"הכל בסדר", משיב יזרלביץ.

"מה, אתה לא יודע?" שואל המסמס מעבר לקו. "פריד החליק עם רכבו על קרח, נפצע קשה והוכנס לחדר הניתוח".

יזרלביץ לא מספיק לעכל, אך עד מהרה הוא נקלע למרתון אינסופי של טלפונים וסמסים מאנשים מכל החוגים והאזורים. הכל שואלים מה שלום האיש שקולו נשמע כמעט בכל בית יהודי.

יזרלביץ המבוהל לא חולם לרגע לחייג לסלולרי של פריד. הוא הרי נפצע בתאונה... הוא ממהר לטלפן לבית הזמר בקראון-הייטס. גברת פריד עונה לטלפון, במפתיע, רגועה מתמיד. "מה שלום אַבְרֵיימֶ'ל", שואל אלי. "הכל בסדר, הוא ירד לבית-המדרש, יחזור עוד כמה דקות". אלי בלחץ, אך הוא לא רוצה להכניס את הרעיה לפאניקה. כל הניסיונות לשמוע ממנה סימן מחשיד, עולים בתוהו. הכל כרגיל. אין חדש תחת השמש. הוא מנתק את השיחה, מבקש ממנה "למסור לאבריימ'ל שאלי מחפש אותו". בלית ברירה, הוא מנסה לחייג לסלולרי של פריד. אולי יקרה נס, הוא מהרהר לעצמו. אולי יישמע קול אנושי מזירת התאונה, או מבית החולים, לשם הועבר על-פי השמועה.

אך פריד, כצפוי, לא עונה.

יזרלביץ' מנסה פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, תוך כדי מלמול פרקי תהילים. אבל אין מענה בשלוחה המבוקשת.

המתח בגזרת יזרלביץ בפתח-תקוה, שובר שיאים. בינתיים מתקבלים עוד ועוד טלפונים.

יזרלביץ מחליט לכתוב הודעת טקסט לפריד: "Please call me back, it's an emergency".

זה עוזר. כעבור 30 שניות, פריד על הקו, קם לתחיה. "מה כל-כך דחוף?", הוא שואל.

איפה אתה?

"בשיעור, בבית-המדרש".

"תחזור לשיעור, העיקר שאתה חי", אומר לו יזרלביץ ונושם לרווחה.

3.
מאוחר יותר, מתבררת הטעות המרה: אברהם פריד אחר, תושב מירון הסובל ממחלה קשה, עבר ניתוח באותה שעה (ולמחרת, למרבה הצער, נפטר לבית עולמו). החברים ממירון כתבו באחת הקבוצות "להתפלל לרפואת חברינו אברהם פריד", וההודעה יצאה את גבולות הציון הקדוש בישראל. מכאן והלאה, הדרך היתה קצרה: נַייעסַן חסר-אחריות וחסר-תקנה, שאין לו בעולמו אלא עשרות קבוצות ווטסאפ מהן הוא מנהל את העולם, הפך את סימן השאלה שהוצמד למשפט "זה אברהם פריד הזמר?" – לסימן קריאה! הוא הוסיף הסבר משלו לבקשת התפילה: סערה חורפית משתוללת בניו-יורק וגורמת לתאונות. הזמר פריד החליק עם רכבו, נפצע קשה והוכנס לחדר-ניתוח.

הידיעה עשתה לה כנפיים, עברה מפה לאוזן, מקבוצות ווטסאפ לאֶסֶמֶס, והשאר היסטוריה.

פריד חווה על בשרו את כוחה של התקשורת הבלתי-ממוסדת בשנת תשע"ה. "היה בזה גם פן נחמד", הוא מודה. "אנשים שלא דיברו איתי עשרות שנים, התקשרו להתעניין בשלומי ואיחלו לי אריכות ימים. היה אפילו אחד שצלצל אלי מישראל וסיפר לי כי הוא בדרכו לכותל המערבי להתפלל לרפואתי".

הזכרתי באוזניו את האגדה: כשמדווחים על פטירתו של אדם ולאחר מכן מתברר כי הוא חי ונושם – זו סגולה לאריכות ימים. אני מקווה בשביל כולנו שזו תהיה גם סגולה לאריכות-ימיו של הקול הנדיר בו ניחן פריד לשמח אלוקים ואדם.

יזרלביץ מספר: "הדבר היחיד שעניין את אברהם כששמע על הטעות, היה: מה שלום אברהם פריד שנמצא בחדר הניתוח? מה השם המלא שלו ושל אמו? 'צריך לומר עליו תהילים', אמר לי. מאוחר יותר הצטער מאד לשמוע שהוא נפטר".

זה מחזיר אותנו לימי מבצע 'צוק איתן', כאשר משפחות חיילים קיבלו רסיסי מידע מזירת-הקרב אודות הרג ופציעה של יקיריהם, באמצעות גורמים בלתי אחראיים.

כולם הזדעזעו. "זה דיני נפשות", אמרו רבים. "הסלולרי הופך לכלי משחית והרסני".

והנה, שוב אנחנו כאן, באותה סיטואציה. הלקח, טרם נלמד. האחריות מחייבת, כבר אמרנו.

טורו של שלמה קוק מתפרסם בשבועון 'כל ישראל'. לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!