סדר יום מדיני - טוב למפלגות החרדיות • טור

בימים האחרונים - מבלי שאזרחי ישראל נתנו את דעתם - אנחנו מוצאים את עצמנו בעיצומם של ימים מדיניים - ביטחוניים. ימים אלו מחליפים את הימים הפוליטיים שלכאורה ברור היה לכל בר דעת שאמורים היו להעסיק אותנו מבוקר עד ערב, כאשר אזרחי ישראל נמצאים כפסע לפני בחירות.

ה'קמפיין' המדיני בטחוני התחיל בחיסול מורנייה ג'וניור וגנרל איראני שרק על פי מקורות זרים היה לישראל שם יותר מטביעת אצבע, המשיך בהעלאת רמת הכוננות בצפון הארץ וכלה בפיגוע הדירה במרכזה של תל אביב. מעל לכל זה ריחפה הודעת משרד ראש הממשלה כי נתניהו יסע לנאום בפני הקונגרס האמריקאי בעיתוי שהוא סמוך לבחירות. הנאום לא יעסוק כמובן באזרחי ישראל השקופים או במדיניות הרווחה אלא בסוגיית איראן.

וואו, הצליח לו לראש הממשלה. יצר פה שיח מדיני וכבר ממש אוטוטו אנחנו רואים זרם בלתי פוסק של מנדטים שחוזרים לליכוד.

אז זהו שלא. אני מבקש לטעון כי אם תקופה מדינית-בטחונית טובה לליכוד, אזי היא טובה גם למפלגת העבודה. תקופה מדינית בטחונית מחדדת את תפיסת העולם האידאולוגית ומייצרת תחושת איום קיומי. בנסיבות אלו לא יכולה להיות חזרה הביתה רק בכיוון אחד. חיזוק הליכוד יעשה במקביל לחיזוק העבודה. רק שבבית ברחוב בלפור צריכים לחשוב אם הדבר נכון מבחינתם.

עוד מקובל לחשוב, כי ימים מדיניים ביטחוניים לא טובים למפלגות שהדגל המדיני בטחוני הוא אינו הדגל המרכזי שלהן כמו ש"ס ויהדות התורה. אני מבקש לטעון את היפוכם של דברים ובשתי רמות של טיעון.

ראשית כל, מפלגה שורשית בכנסת יכולה לומר האם הייתה שותפה או לחלופין התנגדה למהלכים והחלטות מדיניות. ש"ס ויהדות התורה יכולות לטעון כנגד תוכנית ההתנתקות והקפאת הבנייה בירושלים כי הן היו שם (למרות שגם אלי ישי יכול לעשות שימוש בתקופת היותו יו"ר ש"ס, אבל מפלגת "יח"ד - העם איתנו" עדיין נמצאת בשלב רכישת אמון מקהל המטרה).

הרובד החשוב יותר הוא שאלת יכולת הנעת הבוחרים. סדר יום תקשורתי ציבורי הוא בבחינת אווירה. סדר יום ציבורי אינו גורם לאנשים להחליט שהם ניגשים לקלפי ומצביעים. סדר יום ציבורי גורם לאנשים לדבר על ולא לעשות את. מה שגורם לאנשים לעשות את זה האם למפלגות הפועלות מולם יש את יכולת הנעת הבוחרים. המפלגות החרדיות הותיקות, קרי יהדות התורה וש"ס, ידועות ביכולת הנעת הבוחרים שלהן. המנגנון ותיק ופרוס בפריסה ארצית. לקברניטי המפלגות ברור היכן נמצא קהל המטרה שלהם: הן הקהל האוהד והן הקהל התומך, והמשימה היא לדעת להביאו לקלפי.

דווקא תחת הרעש התקשורתי שעניינו מדינאות וביטחון, יכולה להיות פעולה שקטה מתחת לראדר התקשורתי שתאפשר הבאת הקהל לעבר המטרה. כאשר מפלגה כמו ש"ס טוענת שש"ס היא בית ואף אחד לא רוצה להישאר ללא בית, היא אמורה לדעת בדיוק למי היא מכוונת את האמירה הזאת, היכן נמצא הקהל ומה צריך לעשות כדי להביאו.

על המפלגות האחרות בזירה הדתית והחרדית המשימה מעט יותר מורכבת. הבית היהודי מנסה לגבש לעצמה יכולת הנעת בוחרים כמו המערכות החרדיות, בעוד שמנהיגה נפתלי בנט מבקש לשחק במקביל במגרש המדיני עם הגדולים. יח"ד - העם איתנו מבקשת להסביר לציבור כי ניתן להגדיר קהל מטרה אחד שמכיל תתי קהלים שונים (חרדי ומסורתי שאליו מתווסף הקהל החרדל"י). רכישת אמון קהל המטרה הוא תהליך. תחת הפטפטת המדינית בטחונית השאלה המרכזית היא מי ישכיל לעבוד בשטח נכון. והמשכיל בעת הזאת יידום... ויצא לשטח.

רועי לחמנוביץ, יועץ אסטרטגי אוניברסיטת בר אילן והמכללה האקדמית ספיר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!