מצעד השקופים: ישי, פירון והחרדים העובדים

אחרי שהכניסו את כל הסוסים לאורווה, הגיע הזמן לאכוף גם את סוסי הפוני של מפלגת אלי ישי. המעקב אחר עלילות סוחרי הסוסים והקרקעות מההתנחלויות שחלקם מככבים ב'פרשיות פאינה', נמשך כאן לאורך כל הקדנציה האחרונה. אבל הפינאלה, של מערכת הבחירות הנוכחית, מתעלה מעל לכל התעלולים.

הסוחרים מיו"ש לא מסתפקים במפלגה אחת אלא משתלטים על שלוש. בליכוד הם סיימו השבוע את המסע כשהצליחו להכניס לרשימה את אחרונת נציגותיהם בתנועה, ציפי חוטובלי במקום אבי דיכטר. בבית היהודי הם חברו במהלך דו-ראשי והכניסו את נציגיהם גם דרך השריונים לתקומה וגם באמצעות התפקדות לבית היהודי ובחירת נציגים נאמנים לדרך, כמו אלי בן דהן.

עכשיו מגיע תורו של אלי ישי. ככל שמתקדמת מערכת הבחירות, ישי הופך תלותי יותר ויותר בחסדי העסקנים מההתנחלויות. זהו לא רק לוע הבן-ארי שהחליף את גוב האריה של דרעי. ישי עדיין מעדיף שלא לצרף רשמית את בן ארי לרשימה. "אני מניח שבכל מקרה המצביעים שלו יבחרו בי", הוא אומר, על-אף שההנחה הזאת מוטלת בספק. הסקר היחיד שהתפרסם בשבוע שעבר ובו עבר ישי את אחוז החסימה, כלל את ישי ובן ארי ברשימה אחת.

הבעיה הגדולה של ישי היא, שהמקפצה הזאת של בן ארי - אשר עשויה אמנם לאפשר לו לצלוח את אחוז החסימה - תושיב אותו לאחר הבחירות על ספסל אופוזיציוני נמוך. ההערכה היא שחבירה רשמית לבן ארי באותה רשימה, תקשה על ביבי לצרף את 'תנועת ישי' אפילו לממשלת ימין צרה.

לישי יש שבוע וקצת להתלבט בין יצר ההישרדות הפוליטי ליצר השררה של חברות בממשלה, אבל בינתיים, השמיעו השבוע גורמי הימין שהתנחלו במפלגתו התנגדות להכללת נציג חרדי נוסף ברביעייה הראשונה: "ההנחה שלנו היא שאלי ישי מביא לכל היותר מנדט חרדי. גם בהצהרות שלו הוא מבהיר שהוא לא פונה לקהל היעד החרדי. אין שום סיבה שבשלושת המקומות הנוספים יהיה עוד חובש כיפה סרוגה מלבדו". זה מה שנקרא, מארבעה יוצא אחד.

נאום הכופים
מי היה מאמין שדווקא ביהדות התורה המבורדקת ישרור סדר מופתי שכזה? לא ביום הגשת הרשימות ולא במצור של הדקה התשעים על דלת חדר ועדת הבחירות. כחודש לפני המועד הסופי כבר הכיר וידע כל מועמד את מיקומו ברשימה.

איפה הם ואיפה החברים בש"ס ובתנועת ישי. אלי ישי עדיין מחפש את עצמו ואת ח"כיו. דרעי נתן לח"כים את מילתו אך עדיין מקווה שלפחות חלק מהח"כים המכהנים יעשו את העבודה עבורו. אם כמה מהם היו עושים כמעשה יאיר שמיר, איציק אהרונוביץ ופאינה קירשנבוים (האחרונה, בנסיבות פחות מחמיאות) ומכריזים על פרישה, הוא לא היה יוצא מגדרו כדי לשכנע אותם להישאר, בלשון המעטה.

אבל בשביל שזה יקרה כנראה, צריך להיות במקום הכי נמוך בעולם, ושם נמצאת כיום ישראל ביתנו ולא ש"ס. כשאיווט ליברמן מדבר על מספר מנדטים דו-ספרתי הוא נשמע אמין כמו הרב אמנון יצחק לפני הבחירות הקודמות. אומרים שבתא המעצר באבו-כביר מציעים לנחקרי 'ישראל ביתנו' לחם בשקל.

לליברמן קפץ השבוע האיווט, כשהכריז בהצגת מועמדיו האלמוניים החדשים, כי יחייב כל צעיר יהודי להצהיר אמונים לדגל (המדינה. לא התורה). כמה אירוני מצידו להציג כזאת דרישה, בעוד שנציגיו מקטן ועד גדול, נחשדים בהפרת אמונים. בשיחות סגורות איווט מייחל להתאושש איכשהו ולקבל שמונה מנדטים כדי שיוכל לנקום. לא בפרקליטות אלא בביבי, בו הוא רואה שורש כל הרע.

נתניהו רואה את המראות ושומע את הקולות. אחרוני הנאמנים מבחינתו הם החרדים. בנט אומנם יהיה בוודאות לימינו, אך בינתיים ממשיך לשתות בקשית קולות של מצביעי ליכוד מסורתיים, עד שלביבי לא נותרה ברירה אלא להפר את הסכם אי-הלוחמה ולתקוף אותו השבוע חזיתית.

ראש-הממשלה המכהן חושש מבנט אך בעיקר חרד מאובדן עשרות אלפי קולות של אנשי ימין שיצביעו לאלי ישי. לפני חודש התפרסם באכסניה זו כי על הרקע הזה, נפגש נתניהו עם ישי ערב הקמת רשימתו, וניסה לשכנעו להישאר בש"ס. בשבועות האחרונים, ובפרט על רקע הסקרים הבעייתיים, הגביר נתניהו את מעורבותו.

בתקופת ההמתנה לחזרתו של דרעי לש"ס, התקשר נתניהו לדרעי והציע עצמו כמתווך בינו לבין ישי. ראש-הממשלה נסוג מהיוזמה, רק אחרי שהפנים כי הסיכויים להחזיר את ישי לש"ס בהנהגת דרעי, זהים לסיכוי שכחלון יחזור לליכוד בהנהגת נתניהו. בש"ס הציעו השבוע לביבי להתעסק בענייניו היגעים. בסרטוני גן הילדים ובקטטות היועצים המתפטרים מאימת הגננת שרה. ביבי מצידו, מנסה לחמם את היחסים עם ש"ס והשבוע סירב לאפשר לישי שרצה לרוץ תחת האותיות 'חי' להשתמש באות ח' של 'מחל'.

ככל שזה תלוי במפלגות החרדיות, התמיכה בנתניהו אחרי הבחירות תהיה מסויגת למדי ותותנה בכפיית ממשלת אחדות עם העבודה. גפני הבהיר זאת בעקיפין כשעלה למתקפה נגד בנט ושות' בשבוע שעבר. השבוע נשמעו קולות דומים גם בש"ס. "נכפה על נתניהו ממשלת אחדות לאומית", אומר דרעי. עכשיו, כל מה שנותר זה לקוות שמספר המנדטים שהחרדים יקבלו, יאפשר להם לכוף ולא להיאכף.

שקופים במקום שקפים
"אם אתה גר כאן - אל תצביע ש"ס. אם אתה עובד עבור מי שגר כאן - הצבע ש"ס". שלטי פרסום בסגנון הזה, אמורים להיתלות במהלך סופ"ש הנוכחי ברחובות סביון כדי להעצים את הבאזז התקשורתי סביב 'קמפיין השקופים' של ש"ס.

'קמפיין השקופים' של ש"ס שצובר תאוצה, עוד יצטרך להוכיח את עצמו במעלה הדרך לקלפי אבל בינתיים הוא הצליח להשכיח את 'פסטיבל השקפים' של ישי. בש"ס מתכוונים לעשות הכל כדי להתמקד בשיח החברתי, ולהתעלם עד כמה שאפשר מאלי ישי. השבוע, הסתובב אלי ישי בשוק מחנה יהודה עם העיתונאי הביביסט חנוך דאום כאורח תוכניתו "המתנחל". בשלט רחוק, דאגו אנשי דרעי להרחיק כל פעיל חמום-מוח מהשטח על מנת שקרנבל 'רמדה' בו חזינו בעיניים קרועות בליל הקמת מפלגת ישי, לא יחזור על עצמו.

אז נכון שלא נתפלא אם החבר החדש במועצת החכמים הגר"ר אלבז יאמר כמה מילים בכנסים סגורים על מצבה של ש"ס במשך שלוש עשרה השנים שעברו. אבל הקו הרשמי של המפלגה יתייחס דווקא לאלי ישי כאל השקוף האמיתי.

מי שלא מתכוונים להניח לישי אלו אנשי הבית היהודי, החוששים כי אנשי תקומה, במשחקי הכס המתוארים לעיל, יצביעו לאלי ישי, אחרי שכבר וידאו את מיקום אנשיהם בקדמת רשימת הבית היהודי.

השבוע ראינו לראשונה את איילת שקד עולה להתקפה נגד ישי, וזו רק ההתחלה. מהארכיון נשלפים תיעודים של 'ישי איש השמאל'. למרבה האירוניה, הגורמים הסרוגים שמתכוונים להניע את הקמפיין נגד ישי, הם אותם אלו ששירתו את ישי לפני כמה שנים בקמפיין 'נשף המסכות' נגד דרעי ואטיאס – במסגרתו הואשם דרעי ב"פשעי אוסלו".

והנה מסתבר שגם לאלי ישי יש מי שמכין שק של סנטימנטים. קבלו דוגמה, אחת מני רבות שמצויות בארסנל של הבית היהודי: "אני אומר במפורש: כן אוסלו, כן פינוי חברון, כן ערפאת", צוטט ישי בכותרת הראשית של הארץ ב-2002, המצורפת בזאת. ויש גם ציטוט על ערך חיי חייל בודד שחשוב יותר משמירה על הכותל בריבונות ישראל, ועוד כהנה וכהנה התבטאויות, שפויות למדי, שנחשבות בעיני המצביעים הפוטנציאלים של ישי כיום, לכפירה בעיקר. איך אמר מי שאמר? רק חמור לא משנה את דעתו.

לאלי ישי מצידו, לא חסרה תחמושת נגד הבית היהודי בגלגולה הקודם כמפד"ל המסואבת והישנה. בעיקר מתקופת ההתנתקות כאשר ש"ס בראשותו ישבה באופוזיציה, בעוד ההססנות של ראשי המפד"ל שנותרו בקואליציה – אפשרה לשרון להניע את מהלך העקירה.

איך שהימין המתנחלי מתנהל במערכת הבחירות הנוכחית, הוא עוד יכתיר בחוסר אחריותו, את העוקר הבא.

דוס מחמד
מי שלא הסתדר עם שי פירון כדתי-המחמד של יש עתיד, עוד עשוי להתגעגע כשיקבל בקדנציה הבאה, על אותה משבצת, את אלעזר שטרן, האיש והכומתה.

קליטתו של האלוף במילואים אלעזר שטרן לחיקה של קדימה, בהליך מהיר של 'גיוס לקולא' מהווה ניצחון של עופר שלח על שי פירון. אם פירון נחשב לידו הימנית של לפיד הרי ששלח נחשב לידו השמאלית. בראשית הקדנציה שעברה, כאשר ברית האחים בין בנט ללפיד שלטה בכיפה, הייתה ידו של פירון על העליונה. השיח המדיני נדחק לשוליים ועמו מבשרי השיח הזה – כמו עופר שלח שלא קיבל תפקיד רשמי והסתפק בישיבה קרובה לבוס לפיד ולחישה מתמדת על שתי אוזניו.

הלוחש לסוסים, הפך את הלחישה לצעקה. שלח ישב בוועדת הכספים ועדכן את לפיד פעם אחר פעם בתקציבים שזורמים לכל אותם סוחרי סוסים מההתנחלויות. לפיד שמע, אך המשיך להעביר את הכסף בעיניים פקוחות, עד לרגע שבו התפרקה החבילה. לפתע פתאום, לפיד מדבר על שוד הכסף הגדול על ידי המתנחלים, כאילו שכחנו ששומר הסף של הכספת ששיתף פעולה בשוד הגדול – היה בכלל הוא.

לנתק בין יש עתיד למחנה הסרוג שאחת מתוצאותיו היא מערכת הבחירות הנוכחית, יש השפעה משמעותית על יחסי הכוחות בתוך יש עתיד. יד שמאל של שלח כופפה את יד ימין של פירון. את מערכת הבחירות הנוכחית יאיר לפיד לא פתח באריאל, והאחים אותם פינק בנדיבות במשך שנתיים כשר האוצר, הם כיום האויבים החדשים, על תקן החרדים. עם דרעי הוא מוכן לשבת בממשלה. עם בנט, לא.

פירון שנתפס על ידי צמרת יש עתיד כאיש ששורשיו נטועים במחנה הדתי-לאומי סומן על ידי שלח וחברים נוספים כמי שצריך למצוא לו אלטרנטיבה יותר שפויה. יועציו חובשי הכיפות הסרוגות של פירון ויחסו החם, הכמעט אדנותי, לחינוך הממלכתי-דתי, הפכו אותו בעיני השבט הלבן של יש עתיד למפד"לניק בעור של יש עתידניק.

צירופו של שטרן השבוע לרשימת יש עתיד, הוא נצחונו הגדול של שלח. פירון עדיין שם, אך האלטרנטיבה מוכנה ומזומנה בתוך הרשימה. ללפיד שבמשך קדנציה שלמה ראה בעיניים כלות, מתחתית מדד שביעות הרצון בסקרים, כיצד שי פירון מתייצב בראש הסולם, הכנת האלטרנטיבה באה במקום. "אתה לוקח לעצמך את כל הקרדיט בחינוך ומשאיר אותי לבד עם בעיות האוצר", הטיח לפיד בפירון במהלך הקדנציה. הגיעה שעת הפירעון.

בשבוע האחרון התראיין שר החינוך לשעבר וסיפר כיצד מאחורי הקלעים ניהל דיאלוג מתמשך עם חברי הכנסת החרדים, שאצו-רצו לתקוף אותו כשיצאו מחדרו. פירון נוהג להפריז לעיתים אבל התיאור שהוא העניק הפעם מדויק.

עם הדתי-מחמד החדש שטרן, זה לעולם לא יקרה. לכו תשאלו את הראשון-לציון הגאון הרב יצחק יוסף שניסה למצוא מסילות ללבו של שטרן, וגילה שאין עם מי לדבר. שטרן סימן מטרה – להעביר את חוק הגיור בדיוק כפי שהוא רצה, והצליח להשיג אותה נגד כל הסיכויים. נגד ראש ממשלה מכהן, ואפילו נגד ראשת תנועתו שכבר הסכימה, איכשהו, לסגור עסקה.

לבני בעיקשותה נחשבת למודל הנשי של לפיד, אבל אפילו בשבילה אלעזר שטרן היה יותר מדי עד שהחליטה לוותר על שרותיו של הטראבל-מייקר הסדרתי. אם מגמת ההתחזקות של יש עתיד תמשך ושטרן יכהן מטעמה בכנסת הבאה, הוא יטריף את הסיעה יום אחר יום עם הצעות חוק סדרתיות.

פירון לא יוכל עוד לסגור עסקה עם החרדים ולהתנות זאת בכך שהמידע לא ידלוף לאח הגדול לפיד. שטרן יהיה שם, במדים ובכומתה, כדי להתריע נגד כל פשרה עם החרדים. הוא כבר הוכיח זאת כשהלך עם הראש בקיר בסוגיית הגיור. הקיר נשבר. ראשו של שטרן, עמנו כאן.

אם לא נתעשת ונאפשר ללפיד להתחזק, בעוד אנו נחלשים והולכים, הכנסת הקודמת תהיה רק הקדימון למה שנראה כאן בכנסת הבאה.

ליב"ה בעי
אפרופו ספיחי שביעית של שר החינוך המפוטר שי פירון: השבוע הגיש משרד החינוך את תגובתו לתביעת התנועה לאיכות השלטון בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, נגד המכרז למנהל מחוז חרדי שפרסם משרד החינוך.

נפתוליו ועלילותיו של המכרז פורסמו כאן לאורך כל הדרך, כולל בחשיפה ראשונית בדבר הליקויים הקשים שנתגלו בו: קביעת רף קריטריונים נמוך משמעותית מזה שמציב המשרד במכרזים אחרים, ואף לתפקידי פיקוח זוטרים; היעדר דרישה מינימלית להשכלה פדגוגית, ניסיון ניהולי בתחום החינוך, ועוד ועוד.

התנועה לאיכות השלטון עטה על המידע כמוצאת שלל רב ופנתה לבית הדין לעבודה שעיכב את ההליך. תגובת משרד החינוך, ללא שר מכהן, אך תחת שרביטם של פקידים שמונו בצלמו ובדמותו, הוגשה השבוע. בניסוח משפטי, היא מאוששת למעשה את כל מה שנכתב כאן והוכחש על ידי השר היוצא.

"בהקמת המחוז החרדי ביקש פירון לפרז את תלמודי-התורה החרדיים מנשקם העיקרי – העצמאות החינוכית. תהליך מעין זה אינו יכול להתבצע מבלי שבראש המערכה מוצב פקיד בעל עוצמה שמיישר קו עם עמדות הדרג המדיני של המשרד". המשפט הזה נכתב כאן בשעתו, ערב היציאה למכרז. במשרד החינוך הכחישו את הפרשנות וטענו כי מדובר ברה-ארגון מתבקש למחוז שסמכויותיו היו מפוזרות ומבוזרות.

באה תשובתו הרשמית של משרד החינוך, הנתמכת בתצהיר של מנכ"לית המשרד מיכל כהן ומוציאה את המרצע מן השק. בצד התשובות המשפטיות והלא ממש משכנעות לטענות התנועה לאיכות השלטון, ובצד ההתרברבות במספר המפקחים ששולש בקדנציית השר פירון, מוקדש פרק מיוחד למטרת הקמת המחוז החרדי החדש והיציאה למכרז. קראו, הביטו וראו. לא נגענו.

"הצורך במחוז נפרד נבע מהצורך בטיפול באוכלוסיה (מורים ותלמידים) בעלת מאפיינים תרבותיים ייחודיים. המטרה הינה כפולה: האחת, לאפשר העברתם של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים חרדיים לחינוך הרשמי. השנייה, לטפל באופן מעמיק במוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי הקיימים, בכל הנוגע לתגבור לימודי הליבה בהם".

לא שיפור תנאי התלמידים, לא מעבר מקרוואנים דולפים לכיתות קבע, וגם לא הקטנת מספר התלמידים בכיתות הצפופות. טיפול מעמיק בסוגיית הליב"ה, הפניית תקצוב לחרד"צ, ומימוש אג'נדת יש עתיד, זה, וזה בלבד, מה שעמד לנגד עיני צמרת המשרד בקדנציה שעברה עלינו לרעה.
ובכל זאת סומן שי פירון לרעה בצמרת מפלגתו, והואשם, רחמנא ליצמן, בכך שידע לסגור דילים עם ליצמן, אשר ושאר החברים מאחורי הקלעים. תגידו מה שתגידו על פירון, אבל בהתחשב באלטרנטיבה שמכינים לו ביש עתיד, הוא עוד יכול להיחשב לצדיק בסדום.

חרדים אובדים
"אנחנו השקופים האמיתיים", אמרו 'החרדים האובדים' לאריה דרעי שנפגש איתם השבוע. אכן, לחלק מהנפגשים ראוי התואר 'חרדים אובדי עצות' הואיל ועבודה של ממש הם לא רואים באופק. אחרי מסלול מפרך של לימודים אקדמיים ופרנסת משפחה תוך כדי, הם מגיעים לשוק העבודה ומגלים שמדובר בשוקת שבורה שאין בה מים אלא נחשים ועקרבים. המעסיקים החילוניים מקבלים את קורות החיים ומתנקים מגע. הנבחרים החרדיים שאמורים להיות להם לעזר, מחויבים לאחרים, ועל כך בהמשך.

בריטואל קבוע שחוזר על עצמו מדי מערכת בחירות, כולם נושאים את שמם לשווא ומצפים כי בתגובה יצהירו אמונים לדגל (התורה. לא המדינה). איפה היה אלי ישי במשך שלוש עשרה שנה, במגוון תפקידיו המיניסטריאליים, כאחד האנשים המשפיעים במדינה? בכנס לחרדים עובדים שהוא קיים השבוע הבהיר ישי כי אינו מתחייב, אלא מתכוון לעשות. אם בכוונתו לעשות עבורם כפי שעשה במשך שלוש עשרה שנה, כדאי שייגשו ישר ללשכת התעסוקה כדי לחתום אבטלה.

גם אריה דרעי מדבר על כך שבעיני הש"סניקים חרדי שעובד לפרנסתו אינו סוג ב', אבל גם עליו, מוטלת חובת ההוכחה במעשים ולא בדיבורים. בשנת הלימודים הנוכחית לקחה ש"ס כפרויקט את הכנסת אחרונת הבנות הספרדיות לסמינרים בירושלים. צביקה כהן שאיים ב'סנקציות כלכליות' על המנהלים הירושלמים, הוכיח שזה ייתכן, זה אפשרי. נראה אותם מיישמים את המודל גם בכל הנוגע לבנות להורים עובדים.

ועוד לא דיברנו על דגל התורה. מכל חברי-הכנסת גפני הוא היחיד שבאמת ניסה, ללא הצלחה, לעשות דבר מה ולהעביר בחקיקה 'העדפה מתקנת' של חרדים עובדים בחברות הממשלתיות. נראה אותו דורש במו"מ הקואליציוני להכליל את ההצעה בקווי היסוד של הממשלה הבאה.

בכל מה שנוגע לקבלת הילדים למוסדות, חברי-הכנסת הם חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. אוזנם של גפני, מקלב ובעיקר יעקב אשר קשובה למצוקה ופה ושם גם ניכרת עשייה. "רק לאחרונה חנכתי עם ראש עיריית אלעד גני ילדים המשרתים את הציבור החרדי העובד", סיפר השבוע יעקב אשר. מה שנכון, נכון. בחודשים האחרונים חנך יעקב אשר בתי ספר וגנים - שלהקמתם סייע באופן אישי - אשר חרטו על דגלם שילוב מלא, לכתחילה ולא בדיעבד, של ילדי חרדים עובדים. לשבחו של אשר ייאמר שעל החשיבות של 'גני שילוב' מעין אלו, ועל הצורך בהקמת מוסדות המקבלים בזרועות פתוחות כל ילד חרדי, בלי סטיגמות ובלי אפליות, הוא מדבר גלויות ולא רק בערב בחירות.

האוזן קשובה ופה ושם גם ניכרת עשייה, בעיקר עבור אנשי 'החולצות הכחולות'. אבל חייבים להודות שבמרבית המקרים היד המסייעת קצרה מלהושיע מול מנהלים שלא רואים ממטר דווקא את אנשי 'החולצות הלבנות' - חרדים עובדים שלא מעוניינים בבתי ספר נפרדים. היחס של חלק מהמנהלים לחברי הכנסת, זהה ליחסם להורים. ומה שהכי גרוע, שליחס מתנכר מעין זה זוכים גם הרבנים שמנסים להתערב ולסייע. גפני התראיין השבוע לתוכנית הבוקר של מרדכי לביא, והסביר כי מבחינתו המושג 'חרדי עובד' אינו קיים. "חרדי הוא מי שנשמע לדעת גדולי התורה", הוא אמר.
מעניין מה זה אומר על אותם מנהלי מוסדות שמצפצפים גם על הרבנים, ומותירים מחוץ למחנה בנות אומללות. לפי התזה של גפני הם אינם ראויים להיקרא חרדים, מה שלא מפריע לו לחלות את פניהם ולהתייחס אליהם כאל הבוסים האמיתיים.

ימין שהוא שמאל. הראיון הגנוז של ישי להארץ.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!