ישראל עצרה ל-100 דקות להזדהות עם החטופים ובני משפחותיהם

המשק עוצר למשך 100 דקות: ביום ה-100 של החטופים בעזה, המשק הישראלי עצר את עבודתו למשך 100 דקות ביוזמת יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. עם ישראל עצר להזדהות עם החטופים ובני משפחותיהם: אוניברסיטאות, חברות ורשתות, עיריות ומועצות מקומיות, מוסדות חינוך, גופים ציבוריים ועוד, עצרו עד השעה 12:40.

ארנון בר דוד, יו"ר ההסתדרות: "אנחנו נמצאים באיזשהו חלום בלהות ואני מקווה שנצא מהחלום הרע הזה ונייצר ישראל חדשה של אחרי השביעי לאוקטובר. איך מסכמים מאה ימים בלי שמש, אוכל ותרופות. מאה ימים בין ייאוש לתקווה. עד הרגע האחרון קיוויתי שיקרה נס ונגיע לעסקה. היום בשעה זו אנחנו עוצרים ומזדהים. יוזמת ההסתדרות לעצור את המשק למאה דקות, הפכה לתצוגת תכלית של מאות מקומות עבודה במגזר הציבורי והפרטי שעצרו את עבודתם. 100 דקות של לזכור ולהזכיר. 136 חטופים עדיין מוחזקים כ-100 ימים בשבי חמאס במנהרות ובמרתפים. אנחנו עם משפחות החטופים ולא ננוח עד שאחרון החטופים יחזור הביתה. רק באחדות ננצח את החמאס. ראינו לאן הפילוג הובילו אותנו. רק ביחד ננצח".

ראובן יבלונקה, אבא של חנן יבלונקה החטוף בעזה אמר: "הבן שלי היה במסיבה. היו איתו 4 חברים שנרצחו שמה והבו שלי היה נעדר במשך 90 יום. לפני עשרה ימים קיבלנו תקווה. לא אעזוב את החטופים לעולם. אנחנו עוברים גיהינום אבל יש להו כוח בזכות המטה והאזרחים. יש לנו למי לפנות ותמיכה. העם זה אתם ובזכותכם אנחנו מחזיקים מעמד".

איילה הראל, אחיינית של משה ניסנבאום: "אני רוצה להודות לעם ישראל על התמיכה שאנחנו מקבלים. באותה שבת לפני 7 בבוקר, משה קיבל טלפון מהבת הצעירה שלו שמתגוררת מאשקלון וביקש שתחלץ את ביתה בת 4 וחצי מביתה. הוא יצא משדרות. כמה דקות אחרי השעה 7 הבת שלו הבינה שמשהו קורה ובשעה 07:20 מחבלי חמאס ענו לטלפון ובכביש 232 נעלמו עקבותיו, מאותו רגע החיים שלנו התהפכו. אני לא מאמינה שהגענו ל-100 ימים. הרבה יותר מדי. הקבינט חייב להסכים לעסקה שתחזיר את כולם הביתה. אנחנו לא מוכנים לקבל עוד הודעות על חטופים שנרצחו בשבי. אין תמונת ניצחון ללא החזרת החטופים".

היזם אייל ולדמן, שביתו דניאל וידיד המשפחה נרצחו במסיבה ברעים "מי היה מאמין שתהיה לנו כיכר החטופים 2024. מי היא מאמין שיהיו לנו אזרחים חטופים וחיילים שבויים בידי החמאס. זה לא יום אחד, זה לא שבוע אחד ולא חודש אחד. זה מאה ימים. המדינה כשלה ועכשיו אנחנו צריכים לעשות את הכל בכדי לשחרר את החטופים. אסור לחשוב שזה בלתי אפשרי. עשינו דברים בלתי אפשריים גם בעבר ונעשה זאת גם היום. בבוקר של השביעי לאוקטובר ועד העשירי לאוקטובר דניאל ונועם היו נעדרים ולא ישנו בלילות. נעזרתי בגורמים בארץ ובחול בכל מיני רמות. לא הפסקתי לחשוב עליהם. אני מבין חלק מהכאב שמשפחות החטופים חווים כעת. אסור לנו להמשיך לתת לזה להימשך ככה. עזה היא לא עיר גדולה. צריכים עכשיו הכל בכדי להחזיר את החטופים וכל אמא צריכה לדעת שהמדינה עושה הכל בכדי להחזיר אותם הביתה. אני לא מבין איך גם היום הממשלה מבקשת מהחברות במשק לתרום לחטופים, במקום שהמדינה תטפל בהן. אנחנו במגזר הפרטי נותנים ונמשיך לתרום אבל הממשלה והכנסת חייבת לדאוג להוצאות משפחות החטופים בזמן הזה, אסור שהמשפחות יבקשו נדבות. אני מאחל לכולם שהסיוט של היום ייגמר".

בעצרת 100 הימים שהתקיימה הבוקר במרכז הרפואי שיבא אמרה מיה רגב ששבה משבי החמאס ומטופלת בשיבא: "לפני 100 ימים חשבתי שאני אחזור הביתה מהמסיבה לאמא ואבא שלי. לפני 100 ימים חשבתי שאני יכולה ללכת למסיבה במדינה שלי בלי לפחד שמשהו יקרה לי. לפני 100 ימים נחטפתי באכזריות ביחד עם אחי הקטן איתי, חברי הטוב עומר שם טוב ועם אורי דנינו שחזר לחלץ אותנו. איתי ואני חזרנו. עומר ואורי עדיין שם. 100 ימים שעומר אורי וכל שאר החטופים עדיין שם. עברו בדיוק 50 ימים מאז שחזרתי. 50 ימים שאני כאן בבית מנסה לשקם את עצמי פיזית ונפשית והדרך היא קשה. כרגע עומר ואורי הכפילו את הזמן שלי שם ובקרוב יכפילו גם את הזמן של איתי. איך זה הגיוני?".

"איך אני יכולה להמשיך לחיות את החיים שלי כשזאת המציאות שלנו? 100 ימים מאז שכל החטופים ששם נחטפו באכזריות, 100 ימים שהחיילים שלנו מקריבים את חייהם עבור החטופים ועבור המדינה שלנו. 100 ימים שהם יושבים שם בחושך איום! מנסים להיאחז במעט התקווה שנותרה להם וכל יום נהיה קשה קצת יותר. נשמטו מהם כל הזכויות שלהם ברגע. כשהייתי שם, ישבתי שם לבד והתפללתי כל יום לאלוהים שיוציא אותי מכאן, מהגיהנום הזה. היום אני יושבת כאן, במדינה שלי ומתפללת על כל אלה שעדיין שם מתפללת שהם מספיק חזקים בשביל להחזיק עוד קצת. אני מתפללת שהם יודעים שאנחנו נלחמים עליהם. ואני הכי מתפללת לראות אותם כאן איתנו כמה שיותר מהר".

רגב המשיכה: "הימים עוברים והכאב רק מתגבר. אני חושבת לעצמי כל הזמן איך אפשר להחלים ולהיות בסדר כשעוד 136 אחים שלי עדיין נמצאים שם. זה פשוט לא נתפס. אני מודה כל יום על זה שאני כאן כי אם לא, אני לא יודעת מה היה המצב שלי כרגע. נפצעתי ברגל מירי שריסק לי את העצמות. רק לאחר שמונה ימים הוציאו לי את הכדור מהרגל וניתחו אותי. הטיפול הרפואי שקיבלתי היה רע. היה מזלזל. היה פשוט לא ראוי לבני אדם. כשחזרתי הביתה הגעתי לבית חולים עם זיהומים קשים שאני עד היום נלחמת ומתמודדת איתם. הרגל שלי ניצלה בנס. יש שם עוד פצועים. יש שם עוד המון אנשים שנמצאים בסכנת חיים מיידית. חייבים להציל אותם כמה שיותר מהר לפני שיהיה מאוחר מדי. אותם ואת כולם. כל יום אני יושבת וחושבת על הפצועים וכואב לי. הזמן שלהם אוזל והגוף והנפש שלהם כואבים כל כך. חייבים להציל אותם לפני שיהיה מאוחר מדי".

עובדות ועובדי המרכז הרפואי שערי צדק ציינו גם הם הבוקר 100 ימים למלחמה, בתפילה לעילוי נשמתם של הנצחים והנופלים, בתפילה לחזרתם במהרה של החטופות והחטופים ולשובם בשלום של כל לוחמינו. בטקס שנערך בפינת הזיכרון במרכז הרפואי ציין מנכ"ל המרכז הרפואי פרופ' עופר מרין "אנו בשערי צדק יחד עם כל עם ישראל מחכים לכל החטופות והחטופים בבית ומחזקים את לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון במלחמה הצודקת".

עובדי ביה"ח וולפסון, קיימו תפילה לציון 100 ימים לאירועי ה-7 באוקטובר, להצלחת כוחות הביטחון, חזרתם של החטופות והחטופים, לרפואת הפצועים ולאחדות העם. יניב פוגל, המנהל האדמיניסטרטיבי במרכז הרפואי וולפסון: "הנהלת ביה,ח ועובדי וולפסון, מבקשים לחזק מפה את כל חיילי צה"ל וזרועות הביטחון שנמצאים עכשיו בעזה ובכל מקום שהם. אנו זוכרים את הנופלים הקדושים, מייחלים ומצפים להחזרת השבויים והשבויות והחטופים והחטופות במהרה, בריאים ושלמים ומתפללים יום יום להחלמת כל הפצועים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!