איך פותרים את בעיית כסיסת הציפורניים?
ילדים רבים נוטים לכסוס את ציפורניהם, אך גם מבוגרים ובעיקר גברים • אלו פתרונות קיימים לבעיה?
צילום: יח"צ
כסיסת ציפורניים או כפי שמכונה בעגה המקצועית, 'אונכִיופַאגיה', הינה הרגל נפוץ בקרב ילדים ומבוגרים. ההערכות הם כי כ-30% מהילדים בגילאי 7 עד 10, כ-45% מבני הנוער וכן כ-20% מהמבוגרים סובלים מתופעה זו.
הסיבות לכסיסת ציפורניים מגוונות וכוללות: חרדה, מתח, בדידות, חוסר אקטיביות, חיקוי של חבר משפחה (בקרב ילדים), שלב מעבר ממציצת אצבע (בקרב ילדים).
טיפול אפקטיבי בכסיסת ציפורניים כולל טיפול משולב המכוון כלפי התופעה עצמה וכן כלפי גורם התופעה. במקרים האלה מומלץ להשתמש בחומר הנמרח על הציפורן וסביבתה, טעמו המר מהווה "אזעקת כסיסה" ומונע את התופעה.איך מזהים כסיסת ציפורניים?
הציפורניים של הכוסס בדרך כלל קצרצרות, לא אחידות, שבירות והעור סביבן משופשף וקשה
מה רע בכסיסת ציפורניים?
כסיסת ציפורניים היא הרגל מגונה לא רק מסיבות אסתטיות וחברתיות, אלא גם מטעמי בריאות:
ציפורניים כסוסות והעור שלידן עלולות בקלות להיות מוקד לדלקות. במקרים קיצוניים הדבר יכול אף להוביל לפטרת בציפורניים. שינוי הרגלים של שנים דורש הרבה כוח רצון והתמדה, אך לפעמים גם זה לא מספיק. הצעד הראשון בטיפול בבעיה זו הוא הבנת מקור הסיבה לתופעה. בדומה לחריקת שיניים, גם כסיסת ציפורניים היא הרגל להפגת מתחים.
טיפול בתופעת כסיסת ציפורניים אצל ילדים ומבוגרים יהיה מעט שונה, אולם ישנם מספר צעדים דומים בשתי הקבוצות. חלק מצעדים אלה הם שינויים התנהגותיים וחלק הם מחסומים פיזיים אשר מונעים את הכסיסה. כסיסת ציפורניים בקרב ילדים
כסיסת ציפורניים נחשבת הרגל המעיד על עצבנות. הרגלים נוספים בקטגוריה זו כוללים פעילויות כגון: סיבובי ומשיכות שיער, מציצת אצבע .התופעה מתחילה בקרב ילדים החל מגילאי 3–4 שידועים כגילאים בהם הילדים מתחילים להניע תהליכים חברתיים ונמצאים במתח רב הקשור במלחמות על מקומם בחברה. ברוב המקרים, כאשר הילד גדל, הוא מפסיק לכסוס את הציפורניים, אולם כמחצית מהילדים בגילאי 10 עד 18 ממשיכים לכסוס ציפורניים. הרגל זה נפוץ יותר בקרב בנים.
כסיסת ציפורניים בקרב מבוגרים
מתברר כי יותר גברים עוסקים בכסיסת ציפורניים מאשר נשים. ישנן לפחות שתי סיבות לעובדה זו. הסיבה הראשונה היא שלנשים בדרך כלל מודעות רבה יותר לנראות הציפורניים ולכן הן נאלצות למצוא מקור אחר להפגת מתחים. סיבה שנייה היא העובדה שנשים רבות משתמשות בלק אשר מהווה סוג של מחסום פיזי ותזכורת לא לכסוס את הציפורן.
הבעיה העיקרית בכסיסת ציפורניים היא העובדה שהרגל זה נעשה לרוב בצורה תת הכרתית, כלומר כהרגל אוטומטי, מבלי ששמים לב לכך. בדיוק מסיבה זו קשה לעצור ולהשתלט על הרגל זה. להלן מספר עצות אשר יעזרו לך להתגבר על תופעת כסיסת הציפורניים:
• טיפוח, גזיזה והברקה – מומלץ לטפח את הציפורניים. המראה המטופח של הציפורן עשוי להוות סמן ותזכורת לכוססים שעדיף להימנע מכסיסת הציפורן..•טיפולים להפגת מתחים וחרדות –
טיפול במקור הבעיה מסייע מאוד. במקרים מסוימים, הטיפול בגורמי המתח לא מספיק ויש צורך ב"תזכורת" נוספת. במקרים האלה מומלץ להשתמש במרה - נוזל שקוף הנמרח על הציפורן וסביבתה ומתייבש תוך דקות ספורות. טעמו המר מהווה "אזעקת כסיסה" ומונע את התופעה.
•ידיים עסוקות –
מתברר כי אנשים נוטים לכסוס ציפורניים בצורה אוטומטית כאשר הם עסוקים בפעילות אחרת. מומלץ לכן להעסיק את הידיים בפעילות אחרת, למשל לחיצה על כדור קטן או קשקוש על נייר.
הסיבות לכסיסת ציפורניים מגוונות וכוללות: חרדה, מתח, בדידות, חוסר אקטיביות, חיקוי של חבר משפחה (בקרב ילדים), שלב מעבר ממציצת אצבע (בקרב ילדים).
טיפול אפקטיבי בכסיסת ציפורניים כולל טיפול משולב המכוון כלפי התופעה עצמה וכן כלפי גורם התופעה. במקרים האלה מומלץ להשתמש בחומר הנמרח על הציפורן וסביבתה, טעמו המר מהווה "אזעקת כסיסה" ומונע את התופעה.איך מזהים כסיסת ציפורניים?
הציפורניים של הכוסס בדרך כלל קצרצרות, לא אחידות, שבירות והעור סביבן משופשף וקשה
מה רע בכסיסת ציפורניים?
כסיסת ציפורניים היא הרגל מגונה לא רק מסיבות אסתטיות וחברתיות, אלא גם מטעמי בריאות:
ציפורניים כסוסות והעור שלידן עלולות בקלות להיות מוקד לדלקות. במקרים קיצוניים הדבר יכול אף להוביל לפטרת בציפורניים. שינוי הרגלים של שנים דורש הרבה כוח רצון והתמדה, אך לפעמים גם זה לא מספיק. הצעד הראשון בטיפול בבעיה זו הוא הבנת מקור הסיבה לתופעה. בדומה לחריקת שיניים, גם כסיסת ציפורניים היא הרגל להפגת מתחים.
טיפול בתופעת כסיסת ציפורניים אצל ילדים ומבוגרים יהיה מעט שונה, אולם ישנם מספר צעדים דומים בשתי הקבוצות. חלק מצעדים אלה הם שינויים התנהגותיים וחלק הם מחסומים פיזיים אשר מונעים את הכסיסה. כסיסת ציפורניים בקרב ילדים
כסיסת ציפורניים נחשבת הרגל המעיד על עצבנות. הרגלים נוספים בקטגוריה זו כוללים פעילויות כגון: סיבובי ומשיכות שיער, מציצת אצבע .התופעה מתחילה בקרב ילדים החל מגילאי 3–4 שידועים כגילאים בהם הילדים מתחילים להניע תהליכים חברתיים ונמצאים במתח רב הקשור במלחמות על מקומם בחברה. ברוב המקרים, כאשר הילד גדל, הוא מפסיק לכסוס את הציפורניים, אולם כמחצית מהילדים בגילאי 10 עד 18 ממשיכים לכסוס ציפורניים. הרגל זה נפוץ יותר בקרב בנים.
כסיסת ציפורניים בקרב מבוגרים
מתברר כי יותר גברים עוסקים בכסיסת ציפורניים מאשר נשים. ישנן לפחות שתי סיבות לעובדה זו. הסיבה הראשונה היא שלנשים בדרך כלל מודעות רבה יותר לנראות הציפורניים ולכן הן נאלצות למצוא מקור אחר להפגת מתחים. סיבה שנייה היא העובדה שנשים רבות משתמשות בלק אשר מהווה סוג של מחסום פיזי ותזכורת לא לכסוס את הציפורן.
הבעיה העיקרית בכסיסת ציפורניים היא העובדה שהרגל זה נעשה לרוב בצורה תת הכרתית, כלומר כהרגל אוטומטי, מבלי ששמים לב לכך. בדיוק מסיבה זו קשה לעצור ולהשתלט על הרגל זה. להלן מספר עצות אשר יעזרו לך להתגבר על תופעת כסיסת הציפורניים:
• טיפוח, גזיזה והברקה – מומלץ לטפח את הציפורניים. המראה המטופח של הציפורן עשוי להוות סמן ותזכורת לכוססים שעדיף להימנע מכסיסת הציפורן..•טיפולים להפגת מתחים וחרדות –
טיפול במקור הבעיה מסייע מאוד. במקרים מסוימים, הטיפול בגורמי המתח לא מספיק ויש צורך ב"תזכורת" נוספת. במקרים האלה מומלץ להשתמש במרה - נוזל שקוף הנמרח על הציפורן וסביבתה ומתייבש תוך דקות ספורות. טעמו המר מהווה "אזעקת כסיסה" ומונע את התופעה.
•ידיים עסוקות –
מתברר כי אנשים נוטים לכסוס ציפורניים בצורה אוטומטית כאשר הם עסוקים בפעילות אחרת. מומלץ לכן להעסיק את הידיים בפעילות אחרת, למשל לחיצה על כדור קטן או קשקוש על נייר.