כ' חשון התשפ"ה
21.11.2024

כשלון הפריימריז: סתיו שפיר במקום בן גוריון

שיטת הפריימריז הקלוקלת מעודדת דילים שיקדמו את הנציגים הפחות מוכשרים, על חשבון אנשי עשייה • טור שבועי

כשלון הפריימריז: סתיו שפיר במקום בן גוריון

האם לדמוקרטיה יש תו מחיר שיום אחד יתברר שהינו גבוה מדי? מוגזם? שיטת הפריימריז הנוכחית, בעבודה-המחנה הציוני, בליכוד, בבית היהודי, מגלה וחושפת את העובדה המרה! הדמוקרטיה הישראלית משתוללת.

״דמוקרטיה הינה צורת הממשל הפחות גרועה״ ציטוט המיוחס לוינסון צ'רצ'יל. דמוקרטיה ומדינת חוק הינם ערכים שצריכים להשלים אחד את השני. בדמוקרטיה משתוללת, לעיתים הם סותרים ולא טוב שכך. עודף דמוקרטיה יכול שיגרום לחיסולה.

מספר המצביעים בפועל בפריימריז בליכוד כ63.000 בלבד. בעבודה פחות מ40.000 מצביעים בפועל!!! בבית היהודי פחות מ-60.000 מצביעים בפועל.

עשרות אלפים בודדים בוחרים וקובעים לכלל הציבור. חלקם מקורבים אינטרסנטים, בני משפחה וחברים שהתפקדו למען יקירם, התפקדות של עובדים מאורגנים-התעשיה האוירית מקור הכוח של ח״כ חיים כץ בליכוד יו״ר עובדי התעשיה האווירית. בני מושבים וקיבוצים שחברותם במפלגת העבודה מאורגנת מראש בכדי לשמור על כוחם במפלגה ועל האינטרסים היחודים. אנשי יש״ע שהתפקדו לליכוד בצורה מאורגנת, בכדי להשפיע אידיאולוגית מבפנים, בקלפי ביום הבחירות קולם ניתן למפלגות אחרות בעליל. מתפקדים ערביים שקולם נקנה ומובטח מראש עפ״י אינטרסים חמולתיים. בני-עדות שמתפקדים למען בן עדתם ללא קשר להצבעתם הסופית בקלפי.

האלפים הבודדים שחלקם ״מאורגנים״ ע״י קבלני קולות ״כדאייניקים״. הם שקובעים למליוני האזרחים העצלים! את הרכב הממשלה הבאה בישראל.

מי בראש! ומי רוה״מ יושיב בדלית ברירה ליד שולחנו. במי יבחר כשר לממשלתו ומי יקודם לתפקיד שר בכיר רק כי פקד כמה אלפים מבני עדתו, ממשפחתו המסועפת ו״הדיל״ שלו הצליח. מי יסתפק בחברות ועדה יוקרתית בבית הנבחרים-הכנסת ומי יפלט.

זו לא דמוקרטיה. לא לכך כיוון המשורר! כך לא נבחרים הטובים! כך מתרחקים הראויים. בפועל נבחרים המקושרים, ״הדיליסטים״. או האנמים שמעוררים פחות התנגדות.

כלל הציבור בישראל מאס בפוליטיקה ובעיקר בפוליטיקאים. הוא לא חבר מפלגה, הוא לא מיתפקד, הוא לא מזדהה, הוא ״מיואש״.

שיטת הפריימריז הפתוחים לכל, ״יובאה״ ארצה מארה״ב. שם השיטה מושרשת. נטועה עמוק בהויה האמריקאית מזה דורות. הבחירות אזוריות. מליוני חברים לכל מפלגה. זהות אידיאולוגית עמוקה. פעילות וכינוסים לאורך כל השנה. מעורבות פעילה וישירה של הבוחרים ומחויבות של הנבחרים לקהל הבית. דמוקרטים ורפובליקאים ההבדלים ברורים, פחות במדיניות החוץ יותר במדיניות פנים. מדיניות המיסים, יחס למהגרים, ביטוחי בריאות, תנאים סוציאלים. ״לא האיש או האישיות״, השיטה. כמעט ואין ״עריקות״. וודאי לא משמעותיות.

לא כל מה שמתאים לארה״ב הגדולה, עם תודעה אזרחית מפותחת, מתאים לישראל הקטנה והחפיפניקית.

אצלנו מועמדים רצינים בעלי שיעור קומה, ״מואסים״ בצורך לגייס מתפקדים מאורגנים או מתפקדים בשכר בכדי להצליח. הם לא רואים את עצמם סובבים ומתחנחנים במעוזי ההצבעה המאורגנת ומבטיחים הבטחות שווא במקרה הטוב ומזומנים, ג׳ובים ותפקידים במקרה הפחות טוב לקבלני הקולות וראשי החמולות. הם ויתרו מראש על ההתמודדות.

אישים ש״הוצנחו״ כמשורינים בתחילת דרכם הפוליטית בזכות יכולותיהם המוכחות ונאלצו אח״כ לפלס דרכם על פי ה״שיטה״ הקלוקלת פרשו לבתיהם. אנו הפסדנו.

בשיטה הקיימת, מי נשאר?

במפלגת העבודה דלת האנשים והכשרון. עיתונאים לשעבר, מנהיגי תנועת המחאה, אישים שעוברים מסך! אך ללא יכולת עשיה מוכחת. אלא אם כן יפתיעו! וזו תהיה הפתעה גדולה בלשון המעטה. מספר האישים שבאמתחתם ניסיון ויכולת מוכחת, נדחקו לסוף הרשימה. המפלגה שגילתה את בן גוריון, משה שרת, לוי אשכול, פנחס ספיר, אבא אבן, גולדה מאיר, משה דיין, יצחק רבין, שמעון פרס ועוד רבים וטובים. מתפארת בראשות הרשימה. בשלי יחימוביץ, סתיו שפיר, שמואלי, מירב מיכאלי. כולם אנשים טובים. מה הרקורד? כתיבה עיתונאית? הנהגת תנועת מחאה? אלו ינהיגו את המדינה? אלו ישבו בקבינט הביטחוני ויחליטו החלטות גורליות קובעות חיים?

בליכוד המצב קצת יותר טוב. א. הרבה יותר מתפקדים ויותר מצביעים. התוצאה בפועל פחות קנוניות ודילים יותר השפעה לכלל ויחידי המצביעים. ב. העובדה שהליכוד בא מעמדת השלטון, מאפשרת לדמויות מנוסות להתמודד ממשבצת העשייה ולא ממשבצת ״עוברי מסך״. בפועל, גם בליכוד חברי כנסת ״צעקנים״ עוברי מסך, זכו ליותר קולות מדמויות בולטות שכבר ״הוכיחו״ עשייה ושיקו״ד. גם בליכוד אישים בולטים ״פרשו״ והעדיפו שלא להגרר למסע המביש. העובדה שבצמרת הרשימה נמצאים מי שנמצאים ולא השרים הוותיקים שרוה״מ מעדיף אותם לצידו בקבינט הבטחוני או בתפקידים המיוחסים. מלמדת שהינם ״מוכשרים״ בתחום ליקוק לחברי מרכז וכי זמנם מוקדש להשתתפות בשמחות של פעילי שכונות וסניפים ולאו דווקא לטיפול שותף בעניני המשרד עליהם הם מופקדים.

ראוי? לא. מכובד? ממש לא.

בבית היהודי השיטה יחסית הצליחה. הרבה מתפקדים. כמעט ללא דילים, התפקדות פתוחה, קלה ועד הרגע האחרון. מי שרצה להשפיע הצביע. התוצאה: ח"כים מוצלחים שהוכיחו עצמם, בראש. אישים בולטים מתחום העשייה והפעילות החברתית הדתית לאומית מצאו עצמם במקומות ריאלים.

אולם לא לעולם חוסן. טבעם של עסקנים להתאים את ה״שיטה״ לצרכים. זה רק עניין של זמן. הלוואי ונתבדה.

השיטה הנוכחית לא מתאימה ולא יאה. כל זמן שהשיטה לא תשתנה או לפחות תתרחב למאות אלפי משתתפים בפריימריז, בכדי שהבחירה תהיה אמיתית ולא מושפעת מאינטרסים צרים, אישים בעלי שיעור קומה שיכולים לתרום להוביל, אנשים ראויים, מתחום החינוך וההוראה, מהאקדמיה, מהעשייה, מהתחום העיסקי, לא ימצאו את מקומם ובצדק. אנו המפסידים וחבל.
דמוקרטיה שפיר בןגוריון פריימריז הבית היהודי

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}