יש מי שלא מבין הומור, וזה יכול להרוג • טור

1.
בראשית השבוע השתתפתי ב"כנס הזדהות עם יהודי צרפת", שהתקיים בבית "לב לאחים" בהשתתפות מכובדים רבנים ראשי עיר וראשי הקהל של עולי צרפת.

את הערב יזם והנחה ידידי ר' שלומי לוי, שמרכז את נושא עליית יהודי צרפת וקליטתם בעיר חדרה במסגרת החדשה "אוהל העם" ועד קודם לכן במסגרות שונות. הכנס היה גדול ומרשים והשתתפו בו מעל מאות אנשים כאמור , מבני הקהילה, רבניה ועסקניה.

חשבתי רבות מה ניתן לומר לבני הקהילה. הטבח המזעזע שהתרחש בערב השבת האחרונה, היה עדיין טרי. הפחד מפני הלא נודע היה מורגש היטב בכינוס. לרוב הנוכחים באולם יש קרובי משפחה המתגוררים בפריז והחרדה הייתה גדולה.

החלטתי לספר להם את אחד הסיפורים היותר מחזקים ששמעתי מעודי. רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, מגיד מישרים וממקימי הישיבה בחדרה, שהשבוע חל יום פטירתו, מספר שנכנס פעם לסטייפלר זצוק"ל והחל לשוח בפניו על דברים מסוימים שיש לתקן בדורנו. הוא היה בטוח שהרב יחל לדון עמו על כל נקודה ונקודה, ויחפשו יחד דרכים כיצד לתקן את המצב. אך במקום זאת אמר לו הרב: "אנחנו לא מתרכזים בעבר ובתיקונים תפקידנו הוא להמשיך קדימה".

והלקח מסיפור זה מעורר מחשבה עמוקה. בפרשיות שאנו קוראים בשבועות אלו בספר שמות, אנו עוסקים ב"גלות וגאולה". ספר שמות עוסק בשיעבוד עם ישראל במצרים, ויציאתם ממצרים עד להפיכתם לעם בצורה ניסית ופלאית ממש. בפרשת השבוע וארא, מספרת התורה על שבעה מתוך עשרת המכות שהביא הקב"ה על המצרים.

בפרשה זו מסופר על מכת הדם, הצפרדע, כינים, ערוב, הדבר השחין והברד. כידוע, במקביל למכות שניחתו על המצרים, בני ישראל המשיכו לעבוד עבודת פרך במצריים. הגאולה עוד הייתה רחוקה מהם, למרות שהמצרים סבלו סבל בלתי יתואר. אך למרות שהשעבוד הנורא המשיך, בני ישראל כבר החלו להרגיש את הגאולה. וכמו ששרים בשיר הילדים "ולישראל היה טוב מאוד".

והמשיך הסטייפלר זצ"ל והסביר למה הדבר דומה? אדם נוסע עם עגלתו, ובדרך הסוס שובר את רגלו. בעל הסוס בכדי להמשיך בדרכו הוא חייב למכור את הסוס, להרוויח מעט כסף, ולקנות סוס חדש . אך כאשר זה קורה בערב שבת?

נתאר לעצמנו אדם נוסע עם רכבו, ובדרך יש רעשים מהמנוע. בסתם יום של חול הוא יעצור בתחנת דלק הקרובה, ינסה לסדר את הבעיה ואם לא יצליח ייסע למוסך הקרוב, ובמקרה יותר גרוע יזמין גרר. אך אם זה קורה שעה לפני כניסת השבת... אזי לא יהיה לו זמן לעצור בצד. הוא יעשה הכל בכדי להגיע לביתו כמה שיותר מהר. ההתמקדות שלו לא תהיה ב"איך מסדרים את האוטו" אלא ב"איך להגיע לבית במהירות האפשרית".

זוהי הייתה תשובתו של הסטייפלר לרב גלינסקי. דורנו הוא דור של גאולה. בדור שלנו אין זמן להתעכב על הסוסים ולהתמהמה בלתקן את המרכבה. בדור שלנו צריך להתעסק באיך ממשיכים קדימה... מתגברים על כל מה שקורה מסביב, נושכים שפתיים ומתקדמים.

יש משל במדרש : על ילד שהלך עם אביו ביער. והילד כל הזמן שואל את אביו: "אבא, מתי מגיעים לעיר?" ענה לו האבא: "אתן לך סימן. כשנגיע לבית הקברות, סימן שהעיר קרובה..."

אומר המדרש שזהו הכוונה בתהילים: "יענך ה' – ביום צרה". אם אתה רואה את הצרות אז יענך ה' מיד.

המסר מכל הדברים הללו הוא חד ונוקב. אם נעצור לאחר כל אירוע, קשה ככל שיהיה, ונתמקד בו ואך בו, נפספס את הדבר הגדול והאמיתי. כל הדברים המתרחשים סביבנו, אינם אלא מרכיב קטן בפסיפס בלתי נתפס של חלקים המרכיבים משהו גדול.

2.
הטבח בפריז, ועוד קודם לכן ההרג במשרדי העיתון שפרסם קריקטורות הלועגות למוסלמים, מעלה שוב, בפעם המי יודע כמה, את הנושא של "חופש הביטוי".

להבנתי, אם כל הכבוד לחופש הביטוי, ישנם נושאים רבים וחשובים שעליהם יש "להתאבד" למען אותו חופש. יש נושאים שלא שווה שיישפך עליהם דם. למרות שלאותם צמאי דם זהו רק תירוץ, ואם לא סיפור כזה ימצאו סיפור אחר, אבל עדיין, להבעיר אש בשביל דברים כאלו זה נראה מיותר וחסר אחריות.

אותו הדבר לגבי עיתונאים, שלמען חופש העיתונות מחרפים את נפשם שלא לצורך במדינות אויב ובמקומות סכנה. המטרה לא תמיד מקדשת את האמצעים.

יש הרבה תחומים שצריך וראוי להיאבק בהם ועליהם. כמו בכל מקום, תמיד ישנם נושאים בוערים יותר ובוערים פחות, נתקלתי פעמים אינספור בשאלת השאלות "על מה כדאי לפוצץ את הסיפור".

ישנם הרבה דברים שלא מוצאים חן בעינך. ההתנהלות של פלוני, פעולה של אלמוני. אך החכמה היא לדעת היכן להבליג, היכן לאיים והיכן להילחם. אתה יכול להילחם על דבר מסוים, לנצח, ואז לגלות שהפסדת דברים רבים אחרים.

אז מה הנכון לעשות? לא תמיד אנו יודעים מהו הדבר הנכון. אך פעמים רבות ההחלטה הקיצונית ביותר שקיבלנו, מתבררת לאחר תקופה כהחלטה ששינתה את התמונה כולה.

רצים לי בשעה זו עשרות סיפורים ומקרים שהייתי שותף בהם. דיונים אל תוך הלילה בשאלות קשות. להילחם? להבליג? לבלוע את הצפרדע?

אני נוהג לומר לאנשים: "אל תיפגעו ממי שלא שווה לכם להיפגע ממנו". גם להיפגע ממישהו, צריך לדעת ממי...

3.
לסיום, אני רוצה לדבר על אנשים שלא מבינים בדיחות. זה יכול להיות בין בעל לאשה ובין חברים. מלחמות עולם פרצו על משפט שמישהו אמר. לפעמים הוא מתכוון לבדיחה. אך יש אנשים שפשוט לא מבינים בדיחות. הקריקטורות שפורסמו בעיתון הצרפתי אולי הצחיקו כמה אנשים, אך כמה משפחות אחרות בכו...

וכמו שיש אנשים שלא מבינים בדיחות, יש אנשים שלא מבינים בלספר בדיחות. מכירים את השאלה המיתממת "מה בסך הכל אמרתי???" לפעמים במילה אחת שלא במקום, אתה יכול להחריב את עתידך. ואל תגיד אחר כך – צחקתי.

ישבתי פעם עם זוג לפני החתונה. עברתי אתם על נוסח הכתובה. כשמגיעים לקטע שבו החתן מתחייב לתת סכום מסוים קפץ "חכם" שהיה שם ואמר "תכתוב בכמה גמלים אתה קונה אותה", ועונה החתן ה"גאון" מול הכלה "את בקושי חצי גמל שווה".

בדיחה? מצחיקה??? תלוי את מי. ייאמר לזכותו של החתן שהוא באמת אמר זאת בבדיחה, אך את הכלה המיועדת הבדיחה לא הצחיקה כלל וכלל. לאחר הפצרות חוזרות ונשנות הכלה התרצתה ומחלה. לא מזמן פגשתי את החתן ושאלתי אותו איך הולך. הוא אומר לי: "בכל הזדמנות היא מזכירה לי את הסיפור עם הגמל..."

בדיחות יכולות להרוג. השבוע נוכחנו לראות זאת.

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן", יו"ר מדעים ויהדות וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!