בית הלל • תלמידי הגר"ה זקס זצ"ל מבכים את פטירת האבא

עולם התורה כולו התעטף ביום שלישי האחרון ביגון עמוק עם היוודע השמועה הקשה על הסתלקותו הפתאומית לגנזי מרומים של הגאון רבי הלל זקס זצ"ל, ראש ישיבות "כנסת ישראל – חברון" ו"כנסת הגדולה", בנו של הגאון רבי מנחם מנדל זקס זצ"ל ונכדו של הסבא קדישא מרנא החפץ חיים זיע"א.

יממה לאחר פטירתו כינסנו את תלמידיו, שזכו ללמוד אצל ר' הלל עוד בתקופת כהונתו בישיבת חברון, ועדיין הקשר הייחודי בין רב לתלמידו חקוק בליבותם.

מרדכי פלדשטיין, מנכ"ל קרן ק.מ.ח. שלמד אצל מורו ורבו לפני שלושים שנה בישיבת חברון, נזכר בערגה בימים ההם. "מה שהכי נחרט בזכרוני הוא אימת הדין שראינו אצל ראש הישיבה ר' הלל, מלבד ימי האלול, בעיקר בראש השנה שר' הלל היה הבעל תוקע בישיבה, וכשהיה ניגש לתקיעות לבימה היה מאדים כולו ולפעמים היה במצב של 40 מעלות חום, ראינו איך שהיה מתאמץ בכל תקיעה, גם כשר' זיסל שהיה ה'מקריא' התרצה מהתקיעות שיצאו טוב, ר' הלל עצמו לא ויתר ועדיין המשיך והתאמץ ביתר שאת להוציא את התקיעות כפי רצונו בצורה מושלמת".

"צריך להבין שלאחר מכן, שהיה תוקע באוצר הספרים לנשים, התקיעות היו חלקות והיו נשמעות עד שערי צדק, רואים איך שבשעת התקיעות שכל ההיכל בדממה ובאימת הדין היה מתאמץ. רק מלהסתכל עליו הייתה נופלת על הבחורים אימת הדין. זה היה ר' הלל".

על מעשי החסד מספר הרב פלדשטיין: "בימי חודש אלול היה יוצא יחד עם המשגיח רבי הירש פלאי זצ"ל לאסוף כסף למשפחות נצרכות וכדומה. בין המקומות שבהם היה אוסף היה שוק מחנה יהודה, שם הגיעו לחמי שהייתה ברשותו חנות. באחת הפעמים שהגיע היה זה מצב לחץ, כמו בכל עסק כשמגיעה לחנות סחורה ובעל הבית טרוד. המשגיח ר' הירש אמר לר' הלל בוא נלך ונחזור אחר כך זה לא זמן מתאים, אמר לו ר' הלל 'אתה יכול ללכת, אבל אני נשאר לעזור', וכך, עם הגמרא בבא בתרא שהייתה בידו סידר את המדפים והסחורה. חמי הרגיש לא נעים אך ר' הלל לא הרפה וסידר את החנות כאחד האדם. זה היה הכח שלו".

"גם במסע הלוויה ראו כולם, ובמיוחד בירושלים, יכולת לראות פסיפס של כנס בוגרים, כמין קבוצות קבוצות של אנשים מכלל הוועדים בישיבה, מכל שכבת הגילאים, שעומדים ומספרים על ר' הלל. נוצר מצב שכבר נהייתה תחרות מתי כל אחד דיבר עם ר' הלל בפעם האחרונה, זה אמר לפני שבועיים וזה לפני חודשיים, כולם היו מתייעצים עמו על דברים פרקטיים של החיים וחס ושלום לא על פוליטיקה - שכל חייו ברח מזה כמו מאש, אני לא חושב שיש מישהו שחיתן ילד ולא הלך להזמין אותו לחתונה.

"על זה דיברו כולם, מעבר לעניין של הראש ישיבה. האדם הגדול שכל כולו תורה ויראת שמים הוא היה אבא של כולם, הוא היה מנהיג, אבל הוא ברח מזה. לא הסכים להופיע בשום אספה או כינוס. מצד שני כל אחד יכל להיכנס אליו ולדבר עמו בגובה העיניים, לכן כל אחד יכל להרגיש אצלו כבן בית ממש, לקחת דברים מהמקרר בצורה חופשית, עד שבני המשפחה היו מרגישים כאורחים".

"אצל ראש הישיבה הקשר לא הסתיים כשהבחורים התחתנו. הוא הקים קהילה - החל מתלמוד תורה ועד כולל אברכים - ובה בוגרי הישיבה הגיעו לגור לצד הישיבה בקרית ספר לאחר שנישאו. כי רצו להיות בקרבתו", הוא מסכם.

"זוכר את השיעור כללי הראשון"
האלוף במילואים הרב רם משה ראב"ד, רב חיל האוויר לשעבר, היה אף הוא תלמיד בישיבה חברון בתקופתו של הגר"ה זקס זצ"ל, ולמד אצלו בוועד ב' לפני כארבעים שנה - בשנים בהן החל להיות ראש ישיבה.

הרב ראב"ד מספר בהתרגשות: "אני זוכר את השיעור כללי הראשון. זה היה בהפתעה, אף אחד לא ידע שהוא עומד להיות ראש ישיבה, ואז סמוך לשיעור כללי הגיעו כל ראשי הישיבות להשתתף בשיעור כללי הראשון".

"הדבר המפורסם בשמו שהיה אומר אם שואלים אותך מה אתה רוצה לעשות בחיים, אתה צריך לדעת שאתה צריך להגיע למעלה בצורה הכי טובה, מה שאדם עושה בדרך זה רק היכי תימצי".

גם הרב ראב"ד מציין את מידת החסד הנדירה. "הוא היה בעל חסד גדול. ביתו היה פתוח לכל צרוע וכל זב, הילדים לא ידעו מי אורח ומי בן בית, המושג 'העמיד תלמידים הרבה' זה מושג שנכתב על רבי הלל. אם ניקח דוגמא את ראשי ישיבת חברון, הם מוסרים שיעורים מידי יום ומדברים בלימוד, אבל אצלו זה לא רק באו לשיעור ודיברו בלימוד - התלמידים התייעצו עמו, היו דבוקים אליו בכל נימי נפשם בכל דבר. הוא הכיר כל נושא ונושא בתחומי החיים ויכל לדבר איתך על כך, הוא הבין את נפש האדם, היה לו חומרות עם הגיון והסבר לכל דבר, למשל הוא היה צם בכל שובבי"ם".

נקודה נוספת עליה מצביע הרב ראב"ד, היא על החתנים שהיו לוקחים גמ"חים בשביל להינשא, ור' הלל היה חותם ערבות בסכומים גדולים, עד כדי כך שגם אם ימכור את דירתו לא יצליח לכסות את כל הערבויות שחתם. "התלמידים גם אחרי עשרות שנים היו קשורים אליו עד עכשיו ממש היו מגיעים אליו. היה לו שיעור קבוע בבני ברק - לשם גם היו מגיעים עשרות תלמידים.

"מעולם אבל מעולם לא העיר לתלמיד", מציין הרב ראב"ד, "הוא נתן את ההרגשה של רוממות לכל תלמיד. הוא היה אנטי מפלגתי. כידוע, ר' הלל למד אצל הבריסקר רב ופגש את אחד התלמידים שלו ושאל אותו מה הוא לומד, אמר לו אני לומד מסכת נזיר. סיפר ר' הלל פעם ביקש ממני מישהו את המחברת שכתבתי ממה ששמעתי מהבריסקר רב על מסכת נזיר, חלפו ימים רבים והלה לא החזיר, לבסוף החזיר אך גם הוציא אותה לאור, אך לא ידע שחלק גדול ממה שהוציא היה חידושים שאני כתבתי במחברת.

"הןא היה בקיא בכל ספרי הגר"א וספרי קבלה שקיבל מאביו החתן של החפץ חיים. פעם אחת אחד התלמידים שישב לצידו בבית מדרש שמע שאבא לבת מגיע לברר על בחור לשידוך. ר' הלל, שלא הכיר את הבחור, אמר לו מיידית 'זה בחור יקר', אך הוסיף 'תתקשר בשעה 2:00 בצהריים ונדבר', מיד שאל ר' הלל את הבחור לידו על טיבו של אותו בחור. הקשה הבחור 'איך הראש ישיבה אמר לו שהוא יקר"?' ענה ר' הלל 'כל בחור הוא יקר', הקשה הבחור שוב 'הרי הראש ישיבה מכיר את הבחור הוא מדבר בלימוד עם הראש ישיבה כל יום', ענה ר' הלל 'אני לא יודע את שמו, בגלל שאם פעם אני אשמע לשון הרע אני לא רוצה להיכשל".

הרב ראב"ד מוסיף ומספר על במידת הביטחון הנדירה שהייתה לר' הלל. "רעייתו אמרה לו שהיא לא יכולה לממן את ההסעות של הילדים לחיידר, והוא ענה 'תגידי לנהג שאת משלמת לו רק הלוך בלי חזור, כי אם אני מוציא כסף על נסיעות לחיידר - הקב"ה יחזיר לי. ומה שאני יכול להיות בטוח זה שהם הולכים ללמוד".

"תלמידי חכמים היו מתדפקים על דלתו"
תלמיד נוסף, הרב חננאל ברקוביץ, מספר על דרך הלימוד הייחודית אותה הנחיל ר' הלל זצ"ל לאלפים רבים ואשר התפרסמה בכל עולם התורה והישיבות. הוא נודע בשיעוריו העיוניים והעמקניים ששפכו אור חדש ומבט חודר בכל סוגיא וסוגיא בכל חלקי התורה. במהלך השיעורים היה מלבן את הסוגיות בריתחא ועמל אין קץ. רבים וטובים היו באים לחזות במראה הגדול, איך גאון מובהק מרביץ תורה לעדרים בהתלהבות וחיות הנפש כנער צעיר, כשהוא מאיר את עיניהם של שומעי לקחו בהבנת הסוגיא במלוא בהירותה.

לדבריו, "אברכים ובחורים רבים, ביניהם גאוני תורה ותלמידי חכמים מופלגים, היו מתדפקים תדיר על פתחו, ללבן סוגיה מוקשה שנלאו למצוא בה את דרכם, והוא זצ"ל בגאונותו ורוחב דעתו ומשנתו הבהירה היה סולל לפניהם הדרך, כל אחד בהתאם לדרכו והשגותיו, עד שהיו הדברים שמחים ומאירים. רבים ראו בו אב ומורה דרך, שרוב תורתם הימנו. בהיכלה של ישיבת חברון, אצל פארי גידוליה של הישיבה, היה ידוע עוד לפני עשרות רבות בשנים, שכל המתקשה להבין סוגיה על בוריה, עליו לרדת למרגלות הישיבה למעונו הצנוע של ר' הלל זצ"ל ב"גבעת מרדכי" ולאחר מכן במודיעין עילית, ואז ייפתחו לפניו שערי אורה מפי מי ששבילי הסוגיות בכל הש"ס נהירין לו בכל עמקותם.

"בכל השנים נהג למסור מדי יום ביומו שניים ושלושה 'ועדים' קבועים בנושאים שונים, בפרט בתורת רבינו הרמח"ל ובספרי 'דרך ד'' ו'דעת תבונות', כאשר ידיעותיו העמוקות בתורת רבינו הרמח"ל ובספרי תורת הנסתר מתגלות באותם ועדים – בהם היו משתתפים חשובי ובחירי הישיבה ששתו בצמא ובשקיקה את דבריו המאירים".

"כל חייו ברח מפרסום"
בישיבת "חברון" נהג למסור שיעור כללי פעם בשבוע, כאשר המונים היו באים לשמוע את השיעורים העמוקים והבהירים. לאחר שכונן את ישיבת "כנסת הגדולה", החל למסור את השיעור הכללי פעמיים בשבוע, ביום שני וביום שישי, כדי לחזק את הלימוד בזמנים הגדולים של ערב שבת קודש, כאשר רפיון גדול שולט בהם.

פרק מיוחד בחייו היה עוצם בקיאותו ועיונו בספר "חפץ חיים", וכיאות לנכד הסבא קדישא זיע"א היה ר' הלל זצ"ל בקי ורגיל בכל דפי הספר ישר והפוך. חבורה מיוחדת וקבועה הייתה לו בישיבת חברון לקבוצות מבחירי וחשובי הבחורים מכל ועד בישיבה מבני ועד ג' ומעלה ללימוד ספר "חפץ חיים", כשהוא קורא את דברי סבו הגדול בשקיקה ובשפתיים דולקות ועורך מערכות בעיון והעמקה להבנת דבריו הקדושים, כדרך לימודו את דברי הקדמונים. בקרב משתתפי החבורות היה ידוע כי הלימוד בספר חפץ חיים הוא כלימוד עיוני מעמיק של כל סוגיא בסדרי הישיבה. תלמידים רבים שמרו בקביעות להגיע ולהשתתף בחבורות אלו אף לאחר נישואיהם. וכמעשהו בישיבת חברון, כך המשיך ב"כנסת הגדולה" למסור בקביעות חבורות אלו בספר "חפץ חיים" לבחירי התלמידים.

תלמיד נוסף שופך אור על עבודתו והנהגתו. "הוא היה דמות מופת שסללה דרך לרבים כמי שהתבונן במבט מרומם המהביל את כל נפתולי החיים, את כל תענוגי העולם ואת כל החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם. ברח תמיד מן הכבוד, שנא את הפרסום והתרחק מכל בדל של גאווה ושררה. כל הליכותיו היו בצניעות ופשטות בצידי דרכים, ודיבורו היה בנחת ובדרך כבוד לכל אדם, כשווה בין שווים. עם כל שנינותו ופיקחותו, התנהג עם כל אחד קטון כגדול באצילות מיוחדת עם ענוות חן.

"בכל חייו ברח מכל פרסום כמטחווי קשת ותדיר הביע את התנגדותו לפרסום שמו בכל מקום שהוא. ארגונים ומוסדות רבים ביקשו להתהדר בהסכמתו ובפרסום שמו, אך רבי הלל זצ"ל התנגד בכל תוקף, על אף שהנהגה זו השפיעה על תרומות שונות לישיבה. הנהגה זו השפיעה על תלמידיו הרבים להחדיר בליבם שיש להשקיע כל כוחות הגוף והנפש אך ורק ללימוד תורה לשמה שלא על מנת לקבל פרס.

"הנהגתו עם תלמידיו הייתה הנהגה שלא בנמצא בדורנו", מסכם התלמיד. "בכל חייו הקרין טוב לב לעזור ולסייע לכל אחד ואחד מבני ובוגרי הישיבה כאב רחימאי. כל בחור קיבל ממנו ללא גבול, אם זה בתורה והתמדה, בעצותיו המחכימות ובשכלו הישר. אהבתו לתלמידיו הייתה גדולה ביותר, בחורים שנקלעו לקשיים ומשברים מצאו אצלו אוזן קשבת, כאשר בליבו הרחב מצא מסילות ללבבם ועוררם והעמידם בקרן אורה. הוא התייחס לכל אחד בחיבה ובלבביות, וכיבד כל תלמיד ותלמיד, כשהוא נותן לו את התחושה שהוא מרכז עולמו. דאגה מיוחדת הייתה לו ליתומים מבני הישיבה, להם דאג בכל נפשו ומאודו, כשהוא נוטל את כל צרכיהם עליו ודואג לכל מחסורם מתחילה ועד סוף ובפרט בהגיעם לגיל הנישואין, כאשר הוא היה הכתובת לטיפול בכל ענייני הנישואין שלהם".

סמוך ונראה לישיבה
ביתו הסמוך לישיבה סימל יותר מכל את רצונו העז לישב באוהלה של תורה וללמד את בני הישיבה פרק באורחות חייו של "בן ישיבה". ביתו והישיבה היו דבר אחד. הן במגוריו בגאולה ובגבעת מרדכי שבירושלים והן במגוריו במודיעין עילית, הקפיד בכל השנים שלא להפריד את ביתו מהישיבה, כשהוא מתבטא, כי "ראש ישיבה זה לא מישהו שמוסר את השיעורים בישיבה, ראש ישיבה צריך להיות כמו 'אבא' והרבנית כמו 'אמא' והבחורים כמו 'בנים'". זו הייתה השקפת עולמו וכך הייתה התנהגותו הלכה למעשה יחד עם הרבנית תבלחט"א עם הבחורים.

היה עולם של חסד, בפשטות ובצניעות. בליבו הגדול דאג לעניי ירושלים בכל מאודו וכספים רבים עברו דרכו לנזקקים ונצרכים. רבים היו משחרים לפתחו בכדי שיעזור להם בנושאים שונים שהיו צריכים עזרה בהם. ביתם של ר' הלל זצ"ל והרבנית תבלחט"א היה פתוח לרווחה לכל מבקש ונצרך עוד מתקופת משכנם ברחוב צפניה בשכונת גאולה, כאשר תדיר סבבו בביתם כל נצרך וכל נזקק חסר בית שנקלע לאיזור. עוד באותן שנים ידע כל בחור מהישיבה כי בבית זה שקועים בתורתם בעומקם של סוגיות בחורים רבים שבאים לשטוח את ספקותיהם, לצד בחורים שבאו להכין לעצמם אוכל להשביע את רעבון ליבם, כשכולם מתקבלים במאור פנים מופלג כשווה בין שווים.

לאחר מכן כאשר היה מתגורר בסמיכות לישיבה בגבעת מרדכי, המשיכה דלת ביתו להיות פתוחה לרווחה בעבור כלל תלמידי הישיבה. בקרב בני הישיבה היה הדבר ידוע, כי כאשר בחור זקוק להשביע את רעבונו, יכול הוא להיכנס ולסעוד את ליבו בבית ללא הודעה מוקדמת.

מדוע הוזמן כל חתן לביתו של ראש הישיבה?
כמעט לא היה בחור שהיה קרוב אליו, שלא היה אוכל אצלו בשבתות מדי פעם בפעם. מדי שבת בשבתו היה ר' הלל מזמין בחורים לסעוד בביתו, כשהוא מתייחס אליהם כאילו הם ילדיו. בחור שהגיע אליו עם כאבים בשיניים מאוחר בלילה טיפל בו רבי הלל זצ"ל במסירות רבה, וכך בכל צרה שהתרגשה על בחור מתלמידי הישיבה, הייתה הכתובת של הגאון זצ"ל ידועה כפתרון ומזור לבעיה. בכל שעות היממה היה ניתן לראות בחורים נוהרים למעונו לדון בעומקן של סוגיות, אף בשעות לילה מאוחרות.

הנהגה מיוחדת הייתה לר' הלל זצ"ל והרבנית שתחי' בצורה נדירה ביותר, כשהוא מסמל איך צורה של בית צריכה להיות. הוא היה מבקש מכל בחור שבא בברית האירוסין מבני ישיבת חברון ולאחמ"כ בישיבת כנסת הגדולה לסור למעונו בתקופת האירוסין יחד עם כלתו, כדי לשוחח עמם. כאשר היו מגיעים לבית, הוא היה מקבלם במאור פנים מופלג כהרגלו, ויושב יחד עם הרבנית כשהם נותנים להם הדרכה לחיים ומעבירים פרקי השקפה צרופה לבית החדש שמתעתד לקום בישראל. בליבו הגדול הוא היה מקפיד במהלך הביקור לשבח את גדלותו של הבחור בתורה ובעבודה באזני כלתו.

עבודתו בשבת קודש הייתה לשם דבר, כאשר מערב שבת ועד צאתו היו רצף של עבודת ד' נשגבה, בתורתו ובתפילתו. מדי מוצאי שבת קודש נהג להתפלל במניין מיוחד כזמן רבינו תם. לצד עבודתו הגדולה ראו עליו הכל את שמחתו העצומה והמרוממת בשבתות וימים טובים שאפפה את כל כולו בקדושה ובטהרה.

במשך עשרות שנים היה רבי הלל זצ"ל ה"בעל תוקע" בתקיעת שופר בהיכלי ישיבות חברון וכנסת הגדולה

בוועד שמסר לפני כשלושה שבועות דיבר על כך שבשנה האחרונה הישיבה לא מקבלת כסף מהמדינה, ובחסדי שמים זו הייתה השנה הכי טובה שהייתה לישיבה, כשהוא לא מסתיר את שמחתו מכך שישיבת "כנסת הגדולה" לא נזקקת לשירותי המדינה הציונית וכל כולה ממומנת בטהרה ובנקיות. כמו כן כאשר יסדו את ישיבת "כנסת הגדולה" הקפיד מאד לא לקבל כסף מאנשים מחללי שבת, באומרו שאף סבו החפץ חיים הקפיד על כך ולא קיבל תרומות מעוברי עבירה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!