אחד על אחד • מני גירא מדווח על 'המהדורה החזקה במגזר'

לרגעי הדרמה האחרונה בפרישתו ושובו של אריה דרעי להנהגת ש"ס האזינו רבבות דרך 'קול חי', שם נהנו מפרשנותו המצוינת של הסטאר החדש, מני גירא שוורץ, איש רדיו ותיק ומנוסה שהצטרף לפני חודש לתחנה כ"פרשננו" - פרשן העוסק בכל נושא מרכזי העומד על סדר היום החרדי, בטיימינג המושלם - תחילת קמפיין הבחירות.

שוורץ, בן 33, נשוי לעו"ד רבקה שוורץ ואב ל-4 ילדים ומתגורר בשכונת רמות בירושלים. בצעירותו למד בישיבות חסידיות, וכיום הוא נראה אברך מן המניין. למרות זאת, אין מי שלא מזהה אותו.

איך הגעת לתקשורת?

"מאז שאני זוכר את עצמי הייתי סקרן, קראתי עיתונים והאזנתי לרדיו - עד כמה שהיה אפשרי אז, מהדורות חדשות ותוכניות אקטואליה בימי מלחמת המפרץ, ובהמשך ל"ערוצי הקודש" החרדים. העיסוק בזה הוא מצב שנוצר נטו בהכוונת הקב"ה. הוא פשוט הוביל אותי ברגליי לתחום העניין שאהבתי. לא כל כך חיפשתי להשמיע את עצמי כמו שפשוט סיקרן אותי עצם העיסוק בייצור של המוצר הזה - תקשורת, ובדרך פעולתו. פשוט נשאבתי לזה".

מי המודל שלך?

"הרב שטיינמן. וברצינות, כיון שאין לי שום שאיפה ויעד בעולם התקשורת, אלא ממקום של מילוי תפקיד נטו - אז שאלת המודל העיתונאי, לא רלוונטית".

מי הדמויות המובילות ברדיו החרדי בעיניך?

"ככה בשליפה מהראש? אבי מימרן (מלך הרדיו החרדי ללא עוררין. מגנט למאזינים), אבי רוזן (המייבין מספר 1 ברדיו חרדי), יעקב ריבלין ואבי בלום (למרות שהכל כתוב מראש, זו התוכנית היחידה שמחייבת אותך להאזין בריכוז), בצלאל קאהן (שיודע לעמוד כצור חלמיש לשמירת ערכים במבול בו אנו חיים), גואל ועקנין (כתב שלא קיים עוד מישהו ברמתו ברדיו החרדי. הרצף בשידור, הבקיאות בנתונים, מתאים לגל"צ) ורונן כץ (כשדר חרדי, הוא אולי היחיד שעושה את הדברים על פי הכללים המקצועיים). וכמובן אסתי פלד העורכת המיתולוגית של המהדורה, ויש עוד כמה, מצטער שאיני זוכר לפרט את כולם.

"אני חושב שהציבור לא מודע עד כמה מהדורת הרדיו שמימרן משדר חזקה. החלפתי אותו פעם בקול ברמה, ופשוט נדהמתי מכמות התגובות. עוצמות פידבק שניתן לקבל מרדיו חרדי אני מכיר יותר מעשור. זה היה משהו שלא הכרתי מעולם.

"גם עכשיו, כשאני משמש כפרשן המהדורה בקול-חי - אין להערכתי משהו חזק יותר מזה כיום במגזר. גם לא הכותרת הראשית של יתד, משפחה, בחדרי או המודיע. כל מילה. כל אמירה מייצרת הדים ושיח. נראה לי שהסוד של מימרן הוא האחריות. ככל שהפופולריות מתחזקת האחריות גוברת, ומימרן מעבר לכישרונותיו הנדירים, בחור אחראי. ציבור המאזינים החרדי מעריך את זה ולכן נצמד להאזין לו".

מה הספקת כבר לעשות בקריירה התקשורתית?

"חוץ מעורך עיתון, חושב שהכל. הייתי ברדיו בכל התפקידים, מנהל, עורך, טכנאי, מפיק, טלפן, עורך מוזיקלי. התחלתי את דרכי ברדיו 'קול שמחה' לפני כ-15 שנה בתפקיד של טלפן, וכבר שם הגעתי לתפקיד שדרן חדשות. היה לי שם מורה דרך מצוין - ואדם שאני חייב לו הכרת-הטוב על שפתח בפני את הדלת לעולם התקשורת -בשם דניאל בן אליעזר (הרב דניאל יום טוב). משם עברתי לרדיו 10, שהיה אז הבית הכי מובחר לרדיו חרדי. כשהייתי שם הקמתי את מערכת החדשות הטלפונית הראשונה למגזר החרדי, במה שהתפתח לימים לתעשיית הנייעס. (למפלצת הילדותית שהיא הפכה כיום להיות אני לא אחראי..), אבל המיזם הראשוני, ובהמשך שכלולו עם האחים ביכלר האלופים שהקימו את המותג המנצח 'הקול החרדי' - החל שם. במרוצת העשור היו עוד אין ספור פרוייקטים הקשורים בעיקר ליעוץ תקשורתי בעת משבר ועסקים נוספים. לפני עשרה חודשים אבי רוזן החזיר אותי לעולם הרדיו במסגרת 'שידורי המהפכה', ומאז החל מחול די מסעיר בין התחנות שבסיומו, החלטתי להתחבר כעת לקול-חי".

"רגע שיא - הסיקור ממומביי"
"יש ימים מטורפים לגמרי", מתאר מני את התפקיד, "שאתה צריך לעקוב אחרי כל בדל מידע והראש שלך טרוד - לא בלקבל את המידע, כי זה זורם היום, אחרי עשור בתחום, כמעט באופן אוטומטי – צריך בעיקר להיות מרוכז פיקס, לעבד את הנתונים, לעשות אחד ועוד אחד ולהבין מי מנסה להפיל אותך ומי נותן לך מידע אמת, ובשביל זה צריך הררי מקורות, עשרות מידעים ולהכיר הרבה נפשות פועלות, כדי לנתח האם הסיפור ששמעת כעת מציאותי, הגיוני, ומה כוונתו האמיתית של מספר הסיפור, או שמדובר במה שהפך להיות מצוי לאחרונה - 'ספין'".

מה הם רגעי השיא והשפל שלך?

"רגע שיא היה הפיגוע במומביי למשל, הייתי הראשון בארץ להביא מידע עדכני מאיזשהו ניטור של מידע מהודו. כמה שעות לפני הדיווחים הרשמיים בישראל שדיווחו על בני ערובה בבית חב"ד, ולאחר מכן בבוקר בדרך לא דרך הגיע אלי מידע על הזהות של החרדים ששבויים שם בתוך בית חב"ד. כשרק הענקתי רמיזות בעניין טרם ידעו בני המשפחות, נוצר עלי לחץ עצום. זה היה יום דרמטי לכל היהדות החרדית, עם שילוב אלמנטים חרדים, ישראלים, חב"דיים, אמריקאיים ואנשי 'העדה החרדית'. למעשה זה סיפור שהקיף כל אדם יהודי עלי אדמות. אלה היו יומיים שלושה ברצף כמעט ללא שינה, למרבה המזל הייתה שבת באמצע שנתנה קצת זמן לאגור כוחות. אגב, אחת מנקודות הזכות הגדולות שיש לי בלב לאלי ישי היא אותן דמעות שזלגו מעיניו בהלויית הקדושים בכפר חבד, אותה הלויה שהעולם היהודי כולו עקב אחריה כאילו העולם עצר מלכת.

נקודת שפל? "נרדמתי פעם באמצע דיווח בקול החרדי..."

ספר לנו על קשר מיוחד לאחד או יותר מגדולי ישראל.

"אני לא יכול לחשוף..."

מה הקווים האדומים שלך?

"כל דבר שיזיק לציבור החרדי, כציבור. ויתרתי על עשרות אייטמים שיכלו להרעיד את המדינה רק בגלל שהם היו גורמים נזק לציבור החרדי, לצערי רובם פורסמו בסוף ע"י אחרים. האחריות הזו מגיעה מתוך היותי בן גאה מאוד לציבור זה".

איזה עיתונים אתה קורא?

"בילדותי קראתי המודיע. בנערותי קו-עתונות. כשהתחלתי עיסוקיי בתקשורת, גם הצצתי בכלליים, למדתי המון ברמה המקצועית. אבל השחתת הנפש והמוסר הביאו אותי להימנע מהם בשנים האחרונות. יש לי כבוד למשפחה ובקהילה של היום, ואני רוכש אותם מידי פעם, אבל כמעט ולא יצא לי לקרוא בפועל, כיוון שבשבת לכאורה אסור לי. ובכל שעה שהיא לא שבת, החדשות העדכניות מהירות יותר מכל עיתון, כך שאינני מצליח להגיע כלל לעיתונים".

האם יש עתיד לפרינט החרדי?

"ללא כל ספק, מצומצם אולי מבחינת רווחיות אבל יש עתיד ווודאי אמיתי ומוחלט. תמיד יהיו חרדים בלי אינטרנט. השמרנות לא תיכחד ולא תיעלם ותמיד יישארו אחוזים מכובדים שישמרו אמונים לאותנטיות".

"יש מקום לתחנה של מוזיקה חרדית"
האם יש מקום לתחנת רדיו נוספת במגזר?

"יש מקום לתחנה של מוזיקה חרדית. לא גלגלצ, גלגלאט".

מילה [או יותר] על האינטרנט החרדי, אנשיו והשפעותיו.

"הייתי שם באחד השלבים המשמעותיים, בזמן החרם המפורסם פרשתי. אבל אני חייב לומר שהעובדה שהאינטרנט החרדי מתעצם ולצערנו במקומות מסוימים גם מידרדר - מלמדת שצריך למצוא פתרון אמתי ושורשי לעניין הטכנולוגי, כי נרצה או לא עובדות החיים מוכיחות שלפחות מחצית מהציבור החרדי נחשף לתכני האינטרנט".

יעד בקריירה?

"איש עסקים לצד עיסוק תורני".

שמות שאתה מסמן כדור העתיד של התקשורת החרדית.

"הבעיה היא שהמוכשרים בדרך כלל מהר מאוד מוצאים להם נחלה באיזשהו תפקיד - לפעמים מחוץ לתקשורת - ושם נשארים. הבולטים שבאמת באים לעשות תקשורת הופכים לשחקנים מרכזיים אפילו עוד בהיותם צעירים. כך לדוגמא אבי שיף, יאיר שרקי, ישי כהן. אני אומר לצעירים שמרגישים שהם בתחום, להעיז. לא להתבייש. הכל זה סייעתא דשמיא בלבד, ואם נבחרתם לכך מלמעלה, אתם תגיעו לזה".

לסיום, שתף אותנו במשהו אישי.

"כל פעם מפתיע אותי מחדש אנשים שאני לא מכיר, ניגשים אלי, אני משתדל להיות הכי חברותי ונחמד אבל חייב להודות שזה מביך ואני לפעמים מתבייש והופך לחסר-ביטחון כשמזהים אותי. אני לא רואה בעצם היותי עיתונאי כבוד גדול, ודאי לא מחפש את הכבוד הזה. בטח לא בעולם בו גדלנו והתחנכנו.

"הקטע העוד יותר מפתיע הוא, כשאותם מאזינים זוכרים משפט מסוים שאמרתי בידיעה מסוימת, לעיתים אני כבר כלל לא זוכר, ובאים לומר לי תראה איך צדקת. ולסיום, הדבר הכי אישי זו אשתי היקרה. הכל בזכותה. זו האמת".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!