לעולם יהא אדם ענוותן כהלל • דמעת תלמיד

"ר' הלל נפטר". שלוש מילים שהיכו בתדהמה עשרות אלפי יהודים. בהם רבבות מבוגריה של ישיבות חברון וכנסת הגדולה, ועוד אלפים מעמך בית ישראל שטעמו ממתיקותו של צדיק זה.

זכיתי גם אני להיות מקטני תלמידיו של הגאון הגדול הרב הלל זקס זצ"ל, ותחושה של זכות וחובה המשמשים בערבוביא מביאים את השורות הבאות לעיניו של מי שלא זכה לעמוד בד' אמותיו.

התואר של ר' הלל זצ"ל אשר ברח בכל כוחו מגינוני כבוד, לא מוגדר; האם 'צדיק' הולם דמותו? או שמא 'אבא', ואולי 'הראש ישיבה'?

נדמה כי כל התארים גם יחד בתוספת 'הגאון האדיר' יוצרים משוואה ההולמת את פסיפס הגוונים שבדמות ההוד הזו, שריד לדור דעה.

גאון וחריף
הייתי נער צעיר המתדפק על דלתות היכלי הישיבות הגדולות ומבקש שיכניסוני תחת כנפיהם.

רגליי הובילוני לביתו הפשוט של ר' הלל. מאור פניו, ודיוקנו הזהה לסבו מרן קדישא החפץ חיים זיע"א, האירו וקיבלו את פניי משל הייתי אחד מילדיו. ליבי פועם, מוחי משנן את הסוגיות עליהן עתיד אני להבחן, והוא תוהה האם מעדיף אני תה או מים צוננים. "מה אתם לומדים?" שאל בנועם קולו. "סוגיית בא במחתרת", עניתי בקול רועד.

"בא במחתרת" הינה סוגייה הדנה בהיתר להרוג גנב הנכנס לביתו של אדם, ולא ברור אם לגנוב בא או לרצוח את הנפש.

בסוגייה ישנה מחלוקת אמוראים, עליה תלויה ועומדת מחלוקת ראשונים, בשאלה מתי מקבל הגנב את ההגדרה של "בא במחתרת" מרגע כניסתו לבית, או מרגע ההבנה שבא לרצוח? זאת כדי לקבוע מתי מותר לנהוג בו את הדין 'הבא להורגך השכם להורגו'.

"אברימל'ה", פתח הרב זקס, "לו יצוייר ואתה מתגורר בבית פרטי, וידוע לך בוודאות כי הלילה יגיע גנב לגנוב מאכל מסויים מביתך. האם מותר לך להקיף את הבית בגדר חשמלית שכל הנוגע מות יומת, והאם מותר לך להכניס 'סם המוות' לכל המאכלים במטבח, שהאוכל מהם ימות מן הרעל?"

'איזו שאלה!' הרהרתי, 'כל פרטי הדינים וההלכות בסוגיה מונחות ומתקפלות בשאלה אחת..' וכמו נער צעיר המבקש של נפשו ניסיתי את כוחי: "השכל ישר אומר שהצבת גדר חשמלית היא מוות מחוץ לבית, שם בוודאי אינו מוגדר כבא במחתרת, הרעלת האוכל נעשית בתוך הבית, שאז לכל הדעות יש עליו את הדין, ומותר להורגו".

ובעוד אני מנסה לענות עם תנועות האגודל למעלה ומטה, אני נזכר שאת האוכל המורעל, הגנב לא יאכל בביתי, אלא מחוצה לו, והוא ימות זמן רב אחרי שהוסר ממנו אותו דין של בא במחתרת.

ר' הלל, מהנהן בראשו, ואומר, "נו, אז מה אתה עושה זיסל'ה? נותן לגנב להכנס אליך לבית?"
"כנראה הראש ישיבה מתכוון לגדר חשמלית, שהורגת רק את מי שנוגע בצידה הפנימי... ?!" ספק עניתי ספק שאלתי.

והראש ישיבה חייך, שתק לכמה רגעים, והשיב את המשפט שסלל את דרכי הרבה שנים אח"כ. "צדיק'ל, לא חשובה התשובה, חשובה הדרך לתשובה. הדרך, הדרך, צדיק, זה מה שחשוב. ובאלול הבא תגיד תפילת הדרך כשתהיה בדרך לישיבה הקדושה, וברוך הבא".

זה היה ר' הלל, קצר, תמציתי, ושיכלי, עם עומק דברים שנדמו כי נאמרו לפני שורותיו של רבי עקיבא בנהרדעא.

חסד ואמת
מהי ההגדרה של צדיק?

ר' הלל היה צדיק. איש אמת. לנגד עיניו עמד בוראו וקונו, ללא פחד מאשר יאמרו האנשים על הנהגותיו. בורח מן הכבוד כמטחווי קשת, לא נראה מעולם בכינוס פוליטי, לא נאם בכיכרות ובעצרות, לא חתם על כרוזים ו'קול קורא' לא חבר ל"וועדות רבנים" למיניהם, ואפילו אסר באיסור גמור לצלם אותו, מלבד תמונה אחת או שניים בחתונות בהם היה מסדר קידושין.

צדיקותו לא הייתה מהמושגים המוכרים לנו, כנכד של מרן החפץ חיים – הנחיל ראש הישיבה את עינייני בין אדם לחברו כיסוד לכל שאר הבניינים שבונה בן תורה. שמירת הלשון, הקפדה על כבוד הזולות, גם במחיר כבד של בזיון עצמך ברבים, ובלבד שלא לפגוע בשני.

ר' הלל היה אבא כי הבית שלו היה הבית שלנו, של התלמידים ושל כל יהודי שנקלע למקום.

נדמה שהוא הראש ישיבה היחיד בדור שרוב תלמידיו יודעים לספר היכן נמצא המחבת במטבח ביתו, והיכן מחביאה הרבנית עוגיות מאפה ידיה.

באותו בית שבו 'הסתובבנו' בחופשיות, שמענו גם את מוסר לשונו. בלילות השבת הארוכים סביב שולחנו, היה מפליג לליקווד, לראדין, לר' אהרן, למעלה עמוס ומצפה רמון. סיפור שזור במוסר, ווארט מהפרשה שזור במעשה, מילתא דבדיחותא ופניני לשון.

'הפנינים' היו הגדרות חדשות למילים עבריות, שהרי הראש ישיבה לא השתמש מעולם במילים שחודשו ע"י בן יהודה, על לשונו הייתה מצוייה רק לשון הקודש, ומשכך, כיצד יגדיר ר' הלל מושגים כמו 'מטרייה' (כלשונו: כלי המשמש את האדם לסוכך עליו מפני הגשמים) או 'תחנת אוטובוס' (מקום אשר אנשים עומדים ומצפים לבעלי-העגלות)...

צדיק
אין בריה אשר תוכל לפרט את פרטי ההוכחות הרבים המעידים על צדיקותו המופלא של הראש ישיבה זצ"ל.

רק ימי שראה אותו בעת תקיעת השופר ביום בו הרת עולם, רוטט ומזיע, בוער מחום גבוה, תוקע בהיכל הישיבה תקיעות ויבבות היוצאים משופרו של החפץ חיים, יכול להבין.

ולמי שזכה לעמוד במחיצתו בבחירת 'ארבעת המינים', אשר עליהם היה מוכן לשפוך את כל הונו ומרצו, או בשעת אפיית המצות, עת אשר לש בבצק הלחם עוני, ונראה כמי שממש עתה יוצא ממצריים בחיפזון גדול, הם אשר יכולים להבין את מושגי הצדיקות המופלאה שבדמותו.

וכך, כל מצווה בהידור, חוסם פיו ולשונו מדבר דיבורי חול וק"ו דברים עם חשש אבק רכילות, נושא על שכמו קרן צדקה לאלמנות, יתומים וגלמודים, וכל אלו מכונסים במתמיד-על, בגאון וחריף אשר זכה לדלות תורה בראדין ולייקווד, אלו יחדיו, בונים במקצת את דמותו הענקית.

אבא
הדרך של כל בן בישיבה מפותלת היא, עולה ויורדת, נפשו נאבקת בין עולם הזה להבא, בין אביי לרבא, ל'בין הסדרים' עם רבין ואוסלו. יחידים הם המוגדרים כבני עליה, אשר כל ענייניהם וראשיהם מונחים ב'קצות' ובראב"ד.

בשבת קייצית אחת, ניגשתי לקבל ברכת 'שבת שלום' מהר"י אחרי מעריב. "אברהם, גש לביתי בצאת השבת" אמר הראש ישיבה. ליבי היה מפרפר כל אותה השבת, שהרי בקשה יוצאת דופן היא זו.

מיד שחצו המחוגים את שעת הצאת לפי ר"ת, נקשתי על דלתו. "אגוטע וואך, שב נא" אמר ר' הלל במאור פניו. לא היה זה "הראש ישיבה" היה זה "אבא", בחלוק בית, בנעימות, וכשידו על כתפי, וחיוך אבהי על פניו, פתח ואמר: "היכן ההתמדה שאחזה בך בחורף הקודם, אבריימל'ה, מה השתנה זמן קיץ זה מקיץ שעבר?.."

אלו רגעים שרבים מבני הישיבות מכירים, הלב גואה, ורצון עז מתפשט באיברים, רצון להתחיל מחר בבוקר התחלה מחודשת, רגעים שהמילים נעתקות, אך העיניים מדברות, ולחלוחית נוגעת בריסיהם.
הוא לא היה צריך להוסיף ולשאול, המגע, פניו וקולו חדרו והידהדו במעמקי הנפש. "אתחיל מתחילת הסוגיה מחר בעזרת ה'" אמרתי לבסוף.

ואז, קם באחת מכסאו, ניגש במהירות ל'פראק' שהיה תלוי על קולב בסמוך לדלת ביתו, מישש בכיסיו, ושלף פנקס שיקים.

השבת בקושי יצאה, והראש ישיבה תר רגעים אחדים אחר עט, ובעודי תמהה על שעיני רואות, רשם סך של 3000 ₪, דחף לכיסי, ואמר, "דו ביסט א גרויסע בוחער, (אתה כבר בחור גדול), לך תוציא רישיון, זה טוב, זה יעזור לך בחיים"...

כמו אבא, אך גם כמו מורה דרך. ההיפך מההיגיון, במקום נזיפה, יצאת עם 'פרס עידוד'. "זו לא הלוואה, זו מתנה בקניין גמור", אמר.

בבוקר שלמחרת, התחלתי שוב מ"מצוות הבן על האב" בקידושין כ"ט. הבן על האב, ואולי במקרה דנן, האב על הבן.

מאז ועד היום, בכל עת שאני ממשש ברשיון הנהיגה, אני נזכר בדרך, "הדרך היא העיקר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!