שבר חוקתי: בג"צ מרסק את הדמוקרטיה הישראלית

משה פייגלין כתב פעם כי "פושע קטן - הולך נגד החוק. פושע בינוני - מתחמק מהחוק ופושע גדול יותר - משתמש בחוק". אני חושב שלאור המאורעות האחרונים ניתן להוסיף צלע רביעית למשוואה הזו ולומר כי ישנם כאלו שעוברים על כל הסעיפים יחד. תחילה הולכים נגד החוק ודנים בדברים שאינם בסמכותם ואז כדי שתהיה להם הסמכות, הם משתמשים בחוק ומשנים אותו לטובתם.

אינני מתיימר להיות משפטן או אפילו פרשן משפטי, כי כדי להבין את גודל האבסורד בפסיקה של בג"צ לפסול את צמצום עילת הסבירות, צריך להבין לוגיקה מאוד מאוד בסיסית. ואולי זאת הבעיה הגדולה כאן. שפסיקת בג"צ מתובלת במילים גבוהות ונכתבת בשפה משפטית מורכבת וגורמת לאנשים לחשוב שישנה כאן סוגיה סבוכה ומורכבת. אולם האמת קלה להבנה ופשוטה להחריד - בג"צ נטל כאן סמכות שלא הייתה קיימת אצלו מעולם. ואת זה לא אני אומר, מי שאומר את זה הוא - בג"צ בעצמו.

ננסה לפשט את הדברים: מדינת ישראל הינה מדינה דמוקרטית, בה העם הוא הריבון. כלומר העם שולט על עצמו, על ידי כך שהוא ממנה נציגים שייצגו אותו בפרלמנט. אלא שכדי למנוע מאותם נציגים לפגוע במיעוטים ("להחליט יום אחד על חוק מוות לכל הג'ינג'ים"), קם נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק וקבע (על דעת עצמו בלבד) כי חוק יסוד מהווה חוקה שהיא מעין "חוק על" שחזק יותר מהחוקים הפשוטים. כך לבית המשפט ישנה הסמכות לעקוף את המחוקק ולבטל חוקים "פשוטים" מכוח החוקים ה"חזקים יותר", הלא הם חוקי היסוד. הבעיה הייתה טמונה בגוף ההחלטה שלו, כיוון שחוק יסוד מחוקק באותו הליך בדיוק שמחוקק חוק רגיל ומדוע שיהיה חזק יותר ממנו? אלא שעד היום לא ניתן מענה הולם לבעיה והשאירו את ה"פירצה" הזו פתוחה.

אלא שכאן בא בית המשפט, ומנצל את אותה פירצה לטובתו ומבטל חוק יסוד בלי שום סמכות לכך. אותו חוק יסוד שהיווה כוח בלתי מוסבר לביטול חוקים "פשוטים", לפתע הפך לחוק פשוט בעצמו הניתן לביטול. זהו כשל לוגי בסיסי, ולא יעזרו הררי דפים של פסקי דין מלומדים כדי להבין שאין בו טיפה הגיון וצדק.

במקרה הספציפי הזה, הבעיה אפילו קשה יותר. לא זו בלבד שבית המשפט פסל חוק יסוד ללא כל סמכות, אלא פסל סעיף בחוק יסוד שנוגע אליו - חוק יסוד: השפיטה. הרי כל מהות צמצום עילת הסבירות היא כדי למנוע מהשופטים להתערב בחוקים במקרים מסוימים מתוך טענה שהוא עשה בעילה הזו שימוש בלתי הולם. כאן מגיע בית המשפט בכבודו ובעצמו ומחליט שכן יש לו סמכות להתערב בחוקים. מה עם הפסול הבסיסי ביותר של עולם המשפט הנקרא ניגוד עניינים? בית המשפט נוגע בדבר. הוא בעל הדין. איך יכול בעל דין להפוך דיין? 

אותם מפגינים שזעקו על סוף הדמוקרטיה, בגלל פחד תיאורטי ובלתי סביר, לפתע נאלמים דום כשאותו פחד מתממש לנגד עיניהם. הדמוקרטיה מתרסקת, לא באופן היפותטי, אלא באופן מעשי. האין זו צביעות ממדרגה ראשונה? הסמכות של העם נלקחה ממנו. "המהפכה המשפטית השנייה" פירושה בלשון פחות מכובסת שאין יותר ריבונות לעם.

צריך להוסיף כי דווקא הממשלה היא זו שהפסיקה לעסוק ברפורמה המשפטית מרגע שהחלה המלחמה. היא זו שלא רצתה לפלג ולפגוע באחדות של העם. אבל כל זה לא מפריע לצד המתנגד לטעון שהממשלה היא זו שמסעת ומסיתה, בזמן שבית המשפט גורם לכך כעת במו ידיו. בית המשפט לא חסין מביקורת, זוהי קונספציה שכדאי להתעורר ממנה. לצערנו כבר חזינו בתג המחיר העצום של קונספציות שגויות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!