כוחה של הסתה והקשר בין התחזית לתפילת הגשם

א.
אין לי עדיין הגדרה מדויקת למה שהתרחש אצלנו בסוף השבוע. החזאים סיפרו לנו במשך שבוע שלם על סופת שלגים המתקרבת לאזורנו. הירושלמים עתירי הניסיון המר צבאו על המרכולים ומילאו מכל הבא ליד. ירושלים נערכה למצור ממושך. עיריית ירושלים הקימה חמ"ל מיוחד, גם ראש הממשלה אייש את הטלפונים. הכל היה ערוך ומוכן לפתיתים הלבנים שיכסו את ירושלים. רק דבר אחד היה חסר... כן כן... השלג משום בה בושש מלהגיע. היו כמה רגעים של חסד, היו מקומות שכוסו מעט בלובן. אך תוך זמן קצר הכל התפוגג וירושלים חזרה לשגרה.

זו הייתה היערכות מיותרת?? אולי פאשלה של החזאים??? אולי זהו הטבע הישראלי המפיק לקחים מופרזים??? ואולי כל התשובות נכונות . כך או כך גשמי ברכה היו גם היו וכידוע מצב הרוח הישראלי תלוי הרבה במצב הכנרת ו לא משנה בן כמה אתה, או מה הספקת במהלך החיים, כשאתה שומע על הגשם, הלב מתרחב. יש משהו במזג האוויר החורפי, הגשום והסגרירי, שמרחיב את הלב ומחדיר תחושה מרעננת. עלינו להיזכר כי הגשם הוא דבר שמימי. מתנת שמיים הניתנת לנו בחינם מבורא העולם. הדרך היחידה לפתוח את אוצרות השמים, היא לעשות רצון אבינו שבשמים, שכן ידועים דברי חז"ל על ששלושה מפתחות שלא נמסרו למלאכים, והם מוחזקים בידי הקב"ה. אחד מהם הוא מפתח הגשמים.

לפני כשנתיים ביקשו ממני לתת הרצאה לנערים ממדרשת "לב לאחים", ההרצאה הייתה אמורה להתקיים ביום מסויים, וברגע האחרון הודיעו לי שהקדימו את האירוע, בעקבות תחזית למזג אוויר סוער ביום המתוכנן. הגעתי לאירוע לא מוכן, שכן לא היה לי זמן להכין את ההרצאה.

בפתח ההרצאה סיפרתי לנערים שלא הכנתי הרצאה, אך הדגשתי בפניהם שהנושא עליו רציתי לדבר הוא על כוח השלום והאחדות, שרלוונטי לכל אדם ולכל עת וזמן ... ואז אחד התלמידים אומר לי: "הרב, אני רוצה לאתגר אותך. תתן עכשיו הרצאה ותקשר בין מזג האוויר לאחדות".

היו מספר פרצי צחוק באולם, וכולם הביטו בי בציפייה דרוכה, לראות האם אני יכול לקשר בין שני הנושאים, שעל פניו אין ביניהם קשר. אמרתי להם שדווקא שני הנושאים הללו, הם הנושאים הכי קשורים. והסברתי:

"למרות שעונת הגשמים בארץ ישראל יכולה להיפתח מיד לאחר חג הסוכות, תיקנו חכמים להמתין עם בקשת הגשמים עד לז' בחשוון כיוון שבימי בית המקדש היו כל תושבי ארץ ישראל (וכן רבים מחוצה לה) עולים לרגל לירושלים. היהודי שהתגורר במיקום הכי מרוחק מירושלים התגורר על גדות נהר פרת, והמסע אל ביתו ארך כשבועיים. כדי שגם הגרים במרחקים יוכלו לשוב לביתם בנוחיות מבלי להתעכב בדרכים בוציות, התעכבה בקשת הגשמים עד לז' בחשוון".

הנה לכם הוכחה לחשיבות הערבות ההדדית בעם ישראל, עד שתיקנו חז"ל לאַחֶר בבקשת הגשמים, בכדי שלא יהא יהודי אחד ש"יתקע" בגשם בדרך לביתו. העובדה כי בארץ ישראל מתחילים לבקש על הגשמים רק בז' בחשוון מלמדת אותנו לקח מאלף: למרות שמדובר רק ביהודים בודדים שהתגוררו בקצה ארץ ישראל, כל עם ישראל חיכה ולא התפלל לגשמים עד שהם שבו הביתה בשלום וללא עיכובים! מכך ניתן ללמוד רבות על חשיבות הדאגה ההדדית זה לזה וכי כל ישראל ערבים זה לזה.

השלג שלא הגיע, מזכיר לנו שוב שלמרות כל התחזיות, המפתח נמצא בידיו של מי שאמר והיה העולם. יהודי שאל פעם את הרב: "מדוע עלינו להתפלל על הגשם, הרי החזאים יודעים לטווח של שבועיים מראש האם ירד גשם או לא?"

את התשובה לכך קיבלנו במהלך השבוע האחרון, כשמאות אנשים חזרו לרשתות הגדולות והחזירו את המוצרים שקנו...

ב.
פרשת השבוע, פרשת שמות, הינה הפרשה הראשונה בספר שמות. חומש זה ילווה אותנו עד לאחר חג הפורים. חומש שמות עוסק בשעבוד בני ישראל במצריים, יציאתם ממצריים, קבלת התורה והקמת המשכן. הפרשיות הבאות הינם תמצית התהוות עם ישראל לעם. יש בפרשות הללו לקחים מאלפים לדמותו של העם היהודי – עם הנצח.

בפרשת השבוע מספרת התורה על שפרה ופועה, המיילדות של עם ישראל, שקיבלו פקודה חד משמעית מפרעה מלך מצריים. "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה". יועציו של פרעה חזו בכוכבים שמנהיגם של עם ישראל יהיה יהודי וממין זכר. הוא הורה למיילדות להרוג כל בן זכר שיוולד לעם היהודי. על ידי כך קיווה פרעה שאותו שעשוי להיות המנהיג שיוציא את בני ישראל משעבוד מצריים, יומת בעודו בן יומו.

מה הייתה עושה כל מיילדת שהייתה מקבלת כזו פקודה? קשה לדעת. כיצד ניתן לשקר את פרעה? כיצד ניתן מצד אחד להחיות את הילדים, ומאידך לא לעורר את חשדו של המלך? כאן מלמדות אותנו שפרה ופועה, המיילדות העבריות, לקח חשוב בנושא "חשיבה מחוץ לקופסא".

כאשר פרעה מגלה שבניהם של הנשים היהודיות לא מתו, הוא קורא להם לסדר. וכך מספרת התורה: "וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". המיילדות סיפרו לפרעה, שהנשים היהודיות אינם מזמינות כלל את המיילדות בטרם הם יולדות אלא "מסתדרות לבד". תשובה פשוטה ומוחצת. שפרה ופועה לא גמגמו, הם לא התפתלו בדבריהם. שאלת שאלה – קיבלת תשובה.

שואלים המפרשים, כיצד האמין להם פרעה? האם הוא קיבל את תשובתם הלכאורה מגוחכת בלי היסוס? האם הוא לא חשב לרגע כיצד דווקא כאשר הוא מזמין אותם אליו לשיחה, לפתע הנשים היהודיות מתחילות ללדת לבד?

יש לכך תשובות רבות. אחת התשובות עוסקת ב"כוחה של הסתה". מהות שיעבוד מצריים היה הפחד של העם המצרי ופרעה בראשם, מהשתלטות היהודים על ארץ מצרים. פרעה הסית את כל העם, שהיהודים שונים מהעם המצרי. למרות שהיהודים היו חלק אינטגרלי מההווי המצרי וממוקדי הכוח והשלטון, למרות שיוסף הציל את הכלכלה המצרית ואת העם המצרי מאבדון, למרות שיעקב בירך את הנילוס שהשקה את מצריים, עדיין מנסה פרעה לשכנע את העם המצרי שהיהודים הם לא כמו המצרים. הם שונים ומוזרים. "ברגע שתהיה להם אפשרות, הם ילחמו בנו ויעיפו אותנו מכאן".

כוח ההסתה הזו חלחלה בעם המצרי. היהודים שונים. הם אינם שווי זכויות. ועל כן המיילדות העבריות, בתשובתם לפרעה מוסיפות את המשפט "כי לא כנשים המצריות העבריות". הנשים העבריות שונות מהנשים המצריות. פרעה היה שקוע עמוק בתוך ההסתה, עד שהוא עצמו האמין לשטות שהוא בדה. הרי אם היה מסיר לרגע את האמונה ב"גולם" שהוא עצמו יצר, הוא היה מבין שאין באמת הבדל בין הנשים העבריות לנשים המצריות. אך כוח ההסתה היה גדול מכל דבר אחר.

וזהו לקח גדול ועצום לכל התנהלותנו הציבורית. דווקא בימים של בחירות, כאשר כל מפלגה זורקת סיסמאות לחלל האוויר ומסיתה ומסיטה כנגד מפלגה אחרת, עלינו לזכור כי ישנה אחריות גדולה לכל הסתה, כי לפעמים היא מחלחלת והופכת לעובדה מוגמרת. העם היהודי סבל רבות במשך הדורות מהתנכלויות מאומות שאש ההסתה כנגד העם היהודי השתוללה בקרבם. לעם היהודי אין את הפריבילגיה להשתמש בהסתה, ככלי ניגוח בין איש לרעהו.

ג.
אחת השאלות העולות מהפרשה, היא על התנהלותו של פרעה בכל הקשור למכות מצריים. לכאורה בעיני המתבונן מהצד הסיפור נראה פשוט. פרעה משעבד את בני ישראל, משה רבינו מזהיר את פרעה שאם לא ישחרר את העם הוא ייענש. פרעה מסרב והקב"ה מענישו. אך אם נתבונן נגלה שלמעשה הקב"ה הבטיח למשה רבינו שהוא "יקשה את לב פרעה". הקב"ה הכביד את ליבו של פרעה על מנת שיסרב לשחרר את עם ישראל.

פרעה חוטף עשר מכות. כל מכה יותר קשה מהשנייה. ובכל זאת הוא לא משחרר את אלו שכביכול "אשמים" באותם מכות. מדוע?

ידועה האמרה "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו". מכאן אנו למדים עד כמה גורלו של האדם מסור בידו ותלוי אך ורק בו עצמו, ואין הוא יכול להאשים שום אדם במצבו הרע.

הרמב"ם כותב שלכל אדם יש רשות על חייו, להחליט האם הוא רוצה להיות צדיק אם לאו. וממשיך הרמב"ם ואומר "אל תאמין למה שאומרים שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם בן נבט..."

לכל אדם יש את הכוח בידיו להחליט על חייו. כל אדם אחראי למעשיו ועל ההשלכות הנגרמות מכל פעולה שהוא עושה. אם נדע את הכוח הזה המצוי בידינו, נצליח לכוון את חיינו לבחירה בטוב.

בברכת שבת שלום

הרב בן ציון (בנצי) נורדמן

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן", יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!