האחריות מחייבת (2) • טורו של שלמה קוק

1.
איזו חגיגה. הסערה החורפית באה אלינו בּוּל בזמן. בורא העולם, ה׳מחליף את הזמנים׳, הצליח להשכיח מסדר היום הציבורי כמעט לחלוטין את מערכת הבחירות המלוכלכת כל-כך, ועוד לטובת מה? לטובת נפלאות הבריאה. רוצה לומר: דרעי וישי, ביבי ובוז'י – אאוט, השלג, הגשם, הרוח והכפור – אִין.

הכותרות, חגיגיות מתמיד: "ירושלים נערכת למצור: אזל הלחם במרכולים"; "ברקת הודיע על ביטול תשלום חניה ברחבי העיר"; "חג השלג הגיע לקריית ארבע"; "יהודים מסייעים לחילוץ פלסטינים ביו״ש"; "פסק הלכה: חושש מהצטננות או החלקה בשלג? אל תצא למניין".

בניגוד לשֶׁלֶג דְּאֶשְׁתָּקַד, הפעם החלטתי לוותר על ה'חוויה הירושלמית' ונשארתי בביתי החמים בגוש-דן. חמים אמרנו? 7 מעלות(!) צלזיוס באזור המרכז, נכון לשעת כתיבת השורות, בצהרי יום רביעי. היה תענוג הבוקר בבית-הכנסת. בימים כתיקונם, השמש מהווה מקור אור יחידי עבורנו בתפילת שחרית, והבוקר, הגבאים הדליקו את הנברשות, כאילו מדובר בליל החג הראשון של פסח. אחרת, לא היינו יכולים להבדיל בין תכלת לכַּרְתִּי, ובין 'ברוך שאמר' ל'ישתבח' בסידור-התפילה. לפני שבועיים גיחכתי באכסניה זו על האפור-אפור של לונדון, והנה, קיבלתי על בשרי הוכחה שזה יכול לקרות גם בארצנו שטופת-השמש. נפלאות הבריאה, בהחלט.

2.
בחזרה למציאות: הבחירות לכנסת ה-20 לא יבוטלו בגלל הסערה, כך שאי-אפשר להתעלם מתמונת-המצב בפוליטיקה החרדית, זו שיצרה הזדמנות חד-פעמית נדירה.

אבל קודם לכן, אני רוצה לשתף אתכם בתובנה אישית. אנשים שפוגשים אותי, מחמיאים לא פעם על טור/ ראיון ספציפי, ומיד מוסיפים: "בוודאי אני לא היחיד. בטח קיבלת הרבה תגובות". ובכן, אין דרכם של קוראים – חביבים ככל שיהיו – לטרוח כדי לכתוב פידבק חיובי בסגנון: "כותב נכבד, תודה רבה על הטור. אני מסכים עם כל מילה". בדרך-כלל, רק ביקורת זועמת על התוכן הנכתב, מניעה את הקורא לפעולה. קשים חייו של עיתונאי, אבל לאט-לאט הוא מתרגל לחיות עם המציאות: אם לא קיבל אימייל אחד, עליו להיות מאושר. זה אומר שכולם מרוצים. אם קיבל מיילים, עליו לפשפש במעשיו.

השבוע האחרון היה חריג למדי. ים של תגובות קיבלתי בתיבת הדואר בעקבות הטור האחרון, 'האחריות מחייבת', ולמרבה ההפתעה, כולן היו חיוביות.

"ישר כח על האומץ והנחשוניות", כותבת אושרת. "הראשון שקופץ למים ומעז להביע בקול רצון וכמיהה של רבבות יהודים וכנגד שטיפות המח שנעשות בטורים רבים אחרים – תתמיד לפרסם את הטורים שלך. והאמת תנצח".

"התרגשתי מאוד ממאמרך הקולע והאמיתי", כותב זאב מירושלים. "אין לי ספק שמורי ורבי האדמו"ר שליט"א סבור בדיוק כמוך ולוואי שהדברים יתקבלו על הלב". לשאלתי מיהו האדמו"ר המדובר, השיבני: האדמו"ר מקרלין-סטולין. קטונתי.

"רציתי להגיד לך תודה", כותב לי חנוך. "העלית את רחשי ליבי וליבם של המון אחרים על הכתב. אני מבקש ממך שבמקום שיש לך שאתה יכול יותר להשפיע (ואפילו לצרף לכך עוד קולגות) לעשות הכל בשביל זה. הציבור מרגיש שנמאס לו. המטרה של כולנו בסופו של דבר היא משותפת, המטרה של כולם כולם מכל הפלגים ותתי-הפלגים היא אחת: למען הציבור החרדי... אז מה בעצם צריך עוד כדי שיעשו את הצעד הזה? גם מבחינה פוליטית, זה ישתלם מאוד.

"דווקא עכשיו כשהכל כל-כך מסוכסך אצלנו ובמקום לעבוד כדי להגדיל תורה ולהאדירה, כל העבודה היא להסביר למה השני לא בסדר, זה הזמן לאחר כוחות. זה הזמן ליצור מפלגה חרדית-יהודית אחת גדולה. מפלגה שאין בה יו"ר. מפלגה שתתבסס על היהדות והרווחה ותוכל לפנות גם לציבורים נוספים. מפלגה שיהיו בה גפני וליצמן, דרעי וישי, עץ ודגל, פרוש ופולק ואף החרדים העובדים, החבדניקים והחרדלי"ם יוכלו להשתלב.

"הרי הנושא העדתי החרדי מעולם לא היה במצב כזה מאוחד (ההבדלים בניואנסים קטנים מאוד). 2 המפלגות החרדיות הנוכחיות עובדות בשיתוף פעולה הדוק. מפלגה כזו תיצור מפץ פוליטי חדש ותגרום לכולם שייכות אליה ועם עבודה נכונה תגרוף 20 מנדטים, תיתן לכולם-כולם להרגיש בפנים ותַעַלֶה את הציבור החרדי על המפה".

מילים כדורבנות.

3.
שעות אחדות לאחר פרסום הדברים, קיבלתי דיווחים על 'יוזמת רשימה מאוחדת', בה מעורבים רבנים ועסקנים מהשורה הראשונה. נאיבי, אני לא. ודאי שזה לא קרה בגללי ובגלל טורי (ובכלל, הלוואי שנגיע לשלב המלחמה על הקרדיט). כפי שניתן להיווכח ממגוון התגובות, זה רצון העם כולו.

עסקן שהיה מעורב בסוד היוזמה, עדכן אותי בסוף-השבוע האחרון בכל התפתחות, בשידור כמעט ישיר מעיר-הקודש טבריה. נציגי חלק מהצדדים סיכמו עניינים, לפרטי-פרטים. דיברו אפילו על סדר חלוקת המקומות ברשימה המאוחדת, מי יעמוד בראש ואיזה רבנים יכריעו לאחר הבחירות. היתה רק בעיה 'קטנה'. כל צד שהגיע לשולחן המו"מ, חזר על אותו מסר, עם שינוי קטן: "אנחנו בעד, בוודאי אנחנו רוצים אחדות. אנחנו מוכנים לשבת עם כולם-כולם, חוץ מ... (מחק את המיותר – ש.ק.) אלי ישי/ עץ/ החרדים העובדים".

תרבות ה'פסילות' היא היפך האחדות. נקודה.

לצערנו, למרות השאיפה הציבורית הרחבה, הנציגים עוד לא בְּשֵׁלִים למהלך של אחדות. נצטרך לסבול עוד קצת (ליתר דיוק: קצת-הרבה), כדי שזה יקרה. לא נעים לכתוב את זה, אבל אין מנוס: רק אם הנציגים החרדים – וממילא, הציבור החרדי כולו – יחטפו בקדנציה הבאה מכה כואבת עוד יותר מהקודמת (יש דבר כזה?), רק אז, יש סיכוי ליוזמת אחדות אמיתית בבחירות לכנסת ה-21.

אבל יש משהו שאפשר לעשות כבר עכשיו, במערכת הבחירות הנוכחית: גם אם לא מתאחדים לרשימה אחת, מותר לנו להתאמץ כדי לשנות את השיח האלים. כי אנשים אחים אנחנו.

טורו של שלמה קוק מתפרסם בשבועון 'כל ישראל'. לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!