אחד על אחד • מצייץ בקול רם: הכירו את אריה ארליך

אם תראו אותו ברחוב, תחשבו שהוא אברך רגיל מביתר עילית, עם מגבעת וחליפה והופעה חסידית. אבל האמת היא שקשה לראות את איש התקשורת והסופר אריה ארליך (27) כשהוא חוצה רחוב חרדי ממוצע מבלי שאינספור עוברי אורח יעצרו אותו, יגיבו לו על ראיון שפרסם ב'משפחה', או יעירו על תובנה מושחזת שכתב בטור שלו, המתפרסם מדי שבוע על פני כפולת עמודים במגזין הנפוץ.

קשה להגדיר את אריה ארליך: האם הוא סופר חרדי מחונן מהשורה הראשונה ("יגאל סרנה של משפחה", כינה אותו אבריימי רוזנטל, לשעבר העורך הראשי של העיתון. טוריו וכתבותיו נכתבות בסגנון ארליכי אופייני שהפך לסימן היכר), או פרשן פוליטי (ארליך שולח את ידו לעתים קרובות בפרשנות פוליטית, הן בעיתון והן בתקשורת החרדית המשודרת). ואולי הוא בכלל אושיית טוויטר (לצד יוסי אליטוב, עורך 'משפחה', ארליך היה בין העיתונאים החרדים הראשונים שהכניסו את הטוויטר לשיח התקשורתי החרדי. שם הוא נוהג להעלות את תובנותיו, שאינן עולות על 140 תווים. אתגר לא קל עבור ארליך, שנוטה להאריך בכתיבתו).

אריה, בוגר ישיבת 'נזר התורה' החסידית וישיבות חב"ד וירושלמי בכל מאודו, החל את דרכו ככותב תחת שמות עט שונים בעיתונות חרדית מגוונת. עד היום הוא מסרב להסגיר את שמות כלי התקשורת שבהן כתב ובהן ערך, ויש לו סיבות טובות לכך. רק את זה אנו מרשים לעצמנו לגלות: במשך כמה שנים, רבות מהכותרות שהתנוססו מעל גבי אתר זה נוסחו על ידו, בהיותו עורך משמרת חשאי באתר בתחילת דרכו העיתונאית. בתקווה שחשיפת הסוד לא תכעיס אותו...

בהמשך החל ארליך לשדר תכנית אישית ברדיו קול חי, 'סוגרים שבוע', יחד עם עמיתו ב'בחדרי חרדים' ולאחר מכן ב'משפחה', שמעון ברייטקופף. התכנית זכתה לפופולאריות רבה, חשפה אותו בפני קהל מאזינים נרחב, וגילתה בפניו עולם חדש של תקשורת משודרת שבה אין צורך לשבת שעות על המקלדת. מספיק לפתוח מיקרופון ולשדר הגיגים ותובנות לעם היושב בציון.

אבל הפריצה הגדולה שלו בתקשורת החרדית החלה ארליך לפני שבע שנים, כשהתחיל לפרסם את הגיגיו מעל גבי 'משפחה', זמן קצר לאחר נישואיו. הוא החל לעבוד לצד כרישים ותיקים ממנו בהרבה בעיתונות החרדית, שגילם כמעט כפול ממנו. כוכבו דרך בעיתון כעבור זמן קצר. שלוש שנים לאחר מכן מונה לתפקיד סגן העורך, תפקיד בו הוא מחזיק עד היום.

"התקשורת הגיעה אלי"
אריה ארליך-ובר נולד בכלל בשכונת בתי אונגרין הירושלמית, הסמוכה למאה שערים. קשה לדמיין מקום רחוק יותר תרבותית מאופי העיסוק התקשורתי שלו כיום. אביו הוא הרב עידו ארליך-ובר, מרביץ תורה ידוע בירושלים ובערי השדה, מחלוצי עולם ה'קירוב', עורך העלון התורני הפופולרי 'שמעו ותחי נפשכם', ומגיש תכניות תורניות בכלי התקשורת השונים, ובכללם ברדיו 'קול ברמה'. אריה למד תחילה במוסדות ירושלמיים, שהקנו לו יידיש ירושלמית עסיסית ומתגלגלת ומומחיות לענייני היישוב הישן בירושלים.

ארליך הוא בן 27, מתגורר בביתר-עילית, ומשמש בעל קורא ומגיד שיעור בעירו. הוא מסתובב בזירה הפוליטית, וברוח עיתון 'משפחה' שהוא נמנה על כותביו הבכירים - הוא אינו מהסס להשחיז את עטו מול תופעות פוליטיות שונות כשהוא רואה לנכון לעשות זאת. השבוע למשל, הוא מבקר באופן חריף את "מאהל הפולחן והאלילות" לטעמו, שפתחו התנזים למרגלות ביתו של אריה דרעי, היו"ר המתפטר של ש"ס, בשכונת הר נוף בירושלים.

לצד כתיבתו הפוליטית, ארליך מרבה לפרסם ראיונות אישיים עם מנהיגים רוחניים, אדמו"רים וראשי ישיבות, המפארים את שערי גיליונות החג של 'משפחה'. הוא עושה זאת בסגנון כתיבה שהפך לסימן היכר שקשה שלא לזהות. רק לפני שנה סערה חסידות סאטמר, כאשר ארליך פרסם ראיון פרטני עם האדמו"ר, שהתפרס על פני 12 עמודים במגזין משפחה.

אנו תופסים אותו לראיון מושלג, כשהוא יושב מול המחשב בסלון ביתו.

על מה אתה עובד כרגע?

"השלג שלא הגיע העניק לנו יומיים מבורכים של חופשת חורף שלא מן המניין. העיתון ירד לדפוס ביום שלישי על כל חלקיו, וכעת אני עובד על פרויקט ספרותי שאני מעורב בו ושיראה אור בקרוב, אם ירצה השם. יש למה לצפות".

איך הגעת לתקשורת?

"עד היום אני לא משוכנע בכך שהגעתי לתקשורת. יהיה נכון יותר לומר שהתקשורת הגיעה אליי. זה החל בשיחת טלפון לפני עשור, שבו ביקש ממני מפיק של עיתון חרדי מסוים לפרסם מאמרים מבלי שאזדהה. הייתי אז בחור ישיבה. אין לי מושג מה הביא אותו אליי ומדוע הוא ראה בי מועמד למשיכה בעט. התלבטתי הרבה, אבל הגורם המדובר התברך בכישורי נדנוד יוצאי דופן, וכך מצאתי את עצמי עומד בחנות קטנה בשכונת גבעת שאול, המקום שבו למדתי, ומשפשף את עיניי בתדהמה מול מאמר פרי עטי, שנשלח כמובן באמצעות כתב יד שהוקלד לאחר מכן במערכת. זו היתה טבילת האש.

"זמן קצר לאחר נישואיי גויסתי ל'משפחה', ומאז אני מעמיד את עצמי לשירות העיתון שאני רואה בו את כלי התקשורת החשוב ביותר בציבור החרדי. גם בגלל היקף החשיפה וההשפעה שלו, ולא פחות מכך - בגלל היכולת שלו לשדר לכל חוגי היהדות החרדית בו זמנית, מתוך מתן מקום לכולם. בתוך עמי אני יושב, ואני יודע שזה אתגר יומיומי לא קל בכלל. אני חושב שבזכות ניווט נכון מצד הנהלת העיתון ועין פקוחה של ועדה רוחנית שלא עושה לנו חיים קלים - 'משפחה' מצליח להיות מה שהוא: כלי תקשורת מוביל, איכותי, שמציב סדר יום מאתגר, ובאותה מידה מציג אמירה של חרדיות נקיית דעת, שכוללת בתוכה את כל הדגלים של הציבור החרדי".

מי המודל שלך בעיסוק התקשורתי?

"אתה תופס אותי תוך כדי שאני קורא בכלל מודלים של מזג אוויר, מתוך אכזבה גדולה מול מה שמתברר שוב כתעשיית השקר של החזאים. אני מאוד חושש שמישהו עוד יעשה בהם שפטים.

וברצינות?

"מהרגע הראשון בעיתון 'משפחה' היו אנשים שסללו עבורי את הדרך, גם ברמה הערכית וגם ברמה המקצועית. די אם אזכיר את הרב משה גרילק, העורך הראשי, לצד הגאון רבי מנחם כהן, יו"ר הוועדה הרוחנית שמלווה כמעט כל מילה שנכתבת בעיתון. אלי פלאי, המו"ל של העיתון, הוא מצפן ערכי מהמעלה הראשונה. ברמה המקצועית אני למד מהעורך הראשי יוסי אליטוב, שלצדו אני נהנה לעבוד בשבע השנים האחרונות. הוא בהחלט ממכווני דרכי המקצועית.

"אני משתדל לקחת מכולם, ולא להיות נעול על ז'אנר מסוים. אני מנסה להגיש כתיבה שמניחה דגש על האופן שבו נכתבת המילה, לא פחות מאשר על התוכן עצמו. כשאני כותב מגזין אני מנסה להיות קצת ספרותי וקצת עדכני, קצת רציני וקצת קורץ. כשאני עוסק בפוליטיקה אני מאמץ קו כתיבה אחר. בכלל, אני חושב שתפקידו של כותב הוא לפשוט צורות וללבוש צורות כל הזמן, אחרת הקורא ישתעמם. יש ארגז שלם של מודלים, וזה לא יהיה פייר להציג רק את חלקם, כי רבים הם.

רגעי שיא ושפל
מה הם רגעי השיא שלך בתקשורת?

"אני לא יודע להניח את האצבע על רגע מסוים. היו לי כמה כאלה. אם יש משהו טוב בעיסוק התקשורתי - אז אלו הדלתות הנפתחות בפניך, ואינן נפתחות עבור האדם מן השורה. אבל אם השאלה היא על רגע שאקח איתי הרבה שנים קדימה - אני אוביל אותך אליו עכשיו.

"אנחנו מוטלים בימים האלה בתוך מערכת פוליטית עכורה, שכוללת הכפשות הדדית בין הפלגים הניצים בש"ס, והמערכה הזאת נעשית על גב זכרו הציבורי של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אז אני רוצה לספר לך מי היה הרב עובדיה האמיתי - הרב עובדיה שהיתה לי הזכות להכירו. ותסלח לי אם אשתמש בכמה סופרלטיבים בדרך. אני חייב.

"אני לוקח אותך ללילה עצוב באייר תשע"ג - לפני שנתיים וחצי בערך. רחוב הקבלן בהר נוף. השעה היתה שתים עשרה בלילה, הלילה האחרון לשבעת ימי האבל על בנו, הרב יעקב יוסף זצ"ל. הרב עובדיה סיים מרתון של ניחומים מכל קצות הקשת החרדית והפוליטית. הייתי איתו בחדר - הוא ואני לבד, אבדל לחיים ארוכים. במובאה המובילה לחדר התגודדו הרב עמאר, הרב דוד יוסף ואריה דרעי. הם קיימו התייעצות דחופה. דרעי היה אז בשלישייה הידועה והאומללה, שלא ממש החזיקה מעמד, ושלושתם דיברו על הכאב שנגרם לרב עובדיה בעקבות חוק הגיוס והדרת ש"ס מהממשלה. קודם לכן היתה התקרית הידועה עם ביבי, שהתחמק מתחינתו של הרב עובדיה סביב חוק הגיוס, כשהוא אומר לנתניהו: "כואב לי על מות בני אבל זה כואב לי יותר.

"השעה סמוכה לחצות. הרב עובדיה יושב על הכסא שלו, רכון על ספרים, ואני עומד לצדו, עם פנקס ועט. הוא לומד בשקט, לפעמים מהמהם המהומים - ואני רושם. מהמבואה עולים קולות רמים, וכאן, לידי, יושב ענק דור, מלופף בייסורים, ששכל השבוע את בנו הגדול. הוא רוכן על ערמה של ספרים. חצי שעה חולפת, ועוד חצי שעה, השעה אחת בלילה - והרב עובדיה מעיין בהלכות אבלות, מעיין וכותב, מעיין וכותב. כולו מקשה אחת של תורה. בהמשך נכנס הבן הרב משה, והציע לו לאכול. מרן הרב עובדיה סירב. הוא המשיך ללמוד. מאוחר מאוד בלילה הוא קם מהכסא. הוצגתי בפניו והוא העניק לי טיפ קצר וברכה שנוגעת לעיסוקי העיתונאי. זו לא היתה הפעם היחידה שבה הייתי אצל הרב עובדיה לשיחה במעונו שפורסמה בעיתון - אבל זו היתה העוצמתית מכולם.

"חזרתי למערכת, וכתבתי רשימה נרגשת על האיש הענק הזה, שהתורה היא נחמתו היחידה בעוניו. במוצאי שבת קיבלתי טלפון מהרב יעקב סיני, החתן של הרב משה. הוא אמר לי: 'דע לך שזכית לשמח את סבא. הוא קרא את הכתבה ונהנה'.

"קטונתי מלחלק סופרלטיבים, והיו אנשים שהכירו את הרב עובדיה טוב ממני. אבל אני חושב שבימים המטורפים האלה, שבהם נעשה עוול עצום לדמותו של הרב עובדיה - חשוב להיזכר מי היה הרב עובדיה האמיתי. הוא היה הרבה מעל לפוליטיקה הקטנה של שאלת דרעי או ישי. ככה אני אזכור אותו".

מה החשיפות העיתונאיות הגדולות שלך?

"אני מניח שאתה מצפה לשמוע על חשיפות בתחום החדשותי שיצרו סערות וסקנדלים. זה חמצן עבור התקשורת המסחרית, גם החרדית, וגם בזה אני עוסק בצוק העיתים. אבל אם השאלה היא מה גורם לי לתחושת סיפוק - הכתבות בעלות הערך המוסף לוקחות את הבכורה. למשל, שיחה במעונו של מרן הרב עובדיה, או מסע לכבשונותיה של חסידות סלונים, או מונולוגים שאני מקבל מידיהם של נכדי מרן הרב שטיינמן שבהם הוא מרבה לספר לאחרונה על סודות חייו המוקדמים בליטא ובשוויץ. שבת שלמה שאני מקיים במחיצתו של גאב"ד העדה החרדית. שבה אני עומד על גדולתה של האישיות הגדולה והמסתורית הזאת. ראיון ראשון מסוגו בהיכלה של חסידות סאטמר, שבה אני מעלה שאלות מסקרנות וחלקן רגישות.

"או ראיון אישי נרחב עם ר׳ לייבל גרונר, מזכירו האישי ויד ימינו של כ״ק האדמו״ר מליובאוויטש זי״ע שבמלאות עשרים שנה להסתלקות הרבי הוא ניאות לדבר בגילוי לב מרגש ונדיר על שישים השנים שבהן הוא זכה להיות צמוד לענק הדורות. אלה פרויקטים שהולכים איתך שנים לאחר שביצעת אותם".

כבודה של העשייה העיתונאית השוטפת מונח במקומה - אבל מה שמניתי עכשיו הוא ז'אנר של כתבות שאנשים מתייקים ושומרים אותן. הן עומדות ימים רבים. לא אחת אני פותח ספר וגיליתי שמחבר פלוני ביצע גניבה ספרותית של פסקאות נרחבות מתוך כתבה שפרסמתי, ולפעמים כתבה שלמה. זה מרגיז מאוד, אבל גם מלמד על העוצמה של כתבה כזו, ועל מקומה הנכון מול הסוגה השגרתית של העשייה העיתונאית. אתה יכול להגיע לריכוז חרדי כלשהו ביבשת אמריקה או בקצה אירופה, ומישהו יגיב לך על כתבה שפרסמת לפני ארבע שנים, כתבה שאתה שכחת בכלל על קיומה".

יש בכל זאת משהו סנסציוני שאתה זוכר באופן מיוחד?

"שוב אברח רגע מהפוליטיקה, לטובת אסוציאציה פנימית שמובילה אותי לכתבה שפרסמתי לפני חמש שנים בשער העיתון. הימים היו ימי סערת 'האם המרעיבה'. היה קשה ללכת ברחובות ירושלים בלי להיתקל בעגלות בוערות, באבנים נזרקות ובקרבות רחוב של שוטרים ומפגינים. עליתי לביתו של הרב שלמה פפנהיים, אחת הדמויות הכי משפיעות בעדה החרדית וחבר הנהלתה - ורשמתי מפיו ראיון מדהים, שבו הוא הציב מראה מול המתפרעים, תחת הכותרת 'מי ביקש זאת מידכם'. זה היה ראיון לא קל, והוא עצמו, למרות מעמדו הבכיר, שילם על כך מחיר אישי בדמות גורמים קיצוניים שהתקשו לקבל את האמת הנוקבת שהוא השמיע.

"כמובן שהתחוללה סערה - כמו שכתבות מן הסוג הזה נוטות לחולל, וזה קרה לי לא אחת. אבל את זאת אני זוכר במיוחד, משום שהיא הציבה סדר יום חדש בעדה החרדית בירושלים. אם אני לא טועה, נדמה לי שהקצב של ההפגנות ירד מאז. בוודאי ההפגנות שזוכות לגושפנקה. הזרם המרכזי בעדה החרדית מוקיע כיום את האלימות באופן נחרץ ומסתייג באופן כללי מהפגנות - ואני חושב שבסערה ההיא שחולל הרב פפנהיים בראיון זרועים ניצני ההתחלה. הדברים שפורסמו אז הובילו לחישוב מסלול מחדש".

מה הם רגעי השפל שלך בעיתונות?

"באופן כללי, רגע שיא הוא כזה שבו אתה מרגיש שהצלחת לפרסם טקסט שלא פגע באף אחד, ורגע שפל הוא כזה שבו מתחוור לך שטור או כתבה שפרסמת פגעו אנושות בכבודו של מישהו מבלי שתהיה ער לכך מראש. זו לא הרגשה טובה, ואני נוצר בליבי כמה כאלה עד היום. למרות שכמובן התפייסתי עם האובייקטים ואני חושב שפיציתי אותם.

"בכתיבה הפוליטית התקלות הללו מצויות - משום שהזירה הפוליטית יצוקה מרצף בלתי נגמר של יצרים ואינטריגות - עיין ערך ש"ס-ישי והקלטות - ולפעמים אנחנו נוטים לשכוח שמאחורי האובייקט הפוליטי המסוקר עומד אדם עם משפחה וילדים ורגשות. אנחנו לא יומון מפלגתי, ואנחנו נוטים למתוח ביקורת על פוליטיקאים, גם חרדים, כשהם שוגים לדעתנו - והם שוגים לא אחת. אבל צריך למצוא את האיזון הנכון בין מתיחת ביקורת מתבקשת, לבין פגיעה בכבוד האדם.

"אין לי בעיה שפוליטיקאי פלוני לא אהב משהו שכתבתי עליו, אבל יש לי בעיה גדולה אם הוא חש שפגעתי בו ברמה האישית. בדרך כלל הגבול הזה נשמר, אבל את המקרים הבודדים שבהם התברר לי בדיעבד שהגבול נחצה, אני מתקשה לשכוח. ייתכן שישנם עיתונאים שמתענגים על כל סקנדל שעולה בידם לחולל, אבל עבורי אלה דווקא רגעי תסכול לא קטנים. בתקופה האחרונה הכתיבה שלי הולכת למחוזות נוספים, מה שמאפשר לי בריחה לעתים קרובות מהגזרה הפוליטית הגועשת".

'ארליך בטוויטר'
אלו עיתונים אתה קורא?

"אף אחד".

נו, באמת.

"אני מתמודד עם תכונה מוזרה: לא קל לי לקרוא עיתונים. ככל שאתה מצוי עמוק יותר במקצוע העיתונות, כך היא מתקשה לחדש לך ולגרות את בלוטות העניין שלך. בשבת אני קורא בעיקר ספרים ומוספים תורניים. את 'משפחה' אני מכיר עוד לפני שהעיתון ירד לדפוס.

"אני עובר כמובן על כל העיתונות החרדית לשדרותיה, לסוגיה ולחוגיה, והם רבים מספור. אני חושב שיש מקום לכולם. מתוקף התפקיד, אני גם נחשף למאמרים פוליטיים של הפרשנים בעיתונות הישראלית. בניגוד לעיתונים אחרים - בעיקר היומונים - 'משפחה' לא נוהג לצטט טורים מהעיתונות הכללית. אנחנו מנסים להיות מקוריים, אבל כיוונים ורעיונות ניתן לשאוב מכל מקום, כמובן תוך התאמה לאנינות טעמו של הקורא החרדי".

אני רואה שבגזרת היומונים, ׳המבשר׳ עושה בית-ספר למתחריו. יש שם צוות צעיר ומבטיח של אברכים מושכים בעט, נמרצים במיוחד, בניצוחם של העורך בנימין ליפקין ומנהל התוכן אברהם רכטשפר. הם מציגים עשייה עיתונאית עם הרבה להט. בתוך כל המגבלות הידועות של עולם התוכן היומוני-חרדי, העיתון הזה הוא בשורה רעננה בזירה שהייתה הרבה שנים מפוהקת ושוקטת על השמרים.

האם יש עתיד לפרינט החרדי?

"אני חושב שמוקדם עדיין להספיד את הפרינט החרדי. נתוני החשיפה העולים בהתמדה של 'משפחה' הם ההוכחה לכך. זה קורה בעידן של התפתחות אינטרנטית וערוצי מדיה אלטרנטיביים מכיוונים שונים, ואל תשכח שבניגוד לעיתונות המפלגתית, אותנו אף אחד לא קונה מכספי מעשרות בגלל קול קורא שהתפרסם בקהילתו, או מכורח שיוך פוליטי ורצון להוכיח את עוצמתו של הפלג המסוים מול הפלג המתחרה. אנחנו עיתון של כולם באותה מידה שאנחנו לא עיתון של אף אחד, ולכן אנחנו נמדדים כל העת במקצועיות וביכולת שלנו לשדר לכולם בשווה ולא לפגוע באף אחד - ויחד עם זאת לכתוב בפתיחות ובביקורתיות כשהדבר נדרש. בניגוד ליומונים, ביום שנפסיק להיות מעניינים, יפסיקו לקרוא אותנו. זה מצריך אותנו להיות עם אצבע על הדופק ולחשוב כל הזמן על מודלים חדשניים וקונספטים יצירתיים. אם הייתי מספר לך כמה ישיבות מערכת וסיעורי מוחות וכינוסי היגוי מתקיימים במערכת 'משפחה' - אני לא בטוח שהיית מאמין לי. כיום מנצח יהודה נחשוני, דור שלישי לתקשורת חרדית, על המלאכה המורכבת הזו, בתפקידו כמנכ"ל העיתון.

"המשפחה החרדית יושבת בשבת בצוותא מדי שבת, עוברת על חלקי העיתון השונים, ומעמידה את העבודה שלנו למשפט. הקורא החרדי הוא לא לקוח קל: הוא יודע למתוח ביקורת נוראה כשהוא מזהה צורך. לצד זאת, צריך לתת קרדיט לכולם. נדמה לי שהעיתונות החרדית עושה עבודה טובה, במיוחד בתקופת בחירות, וכל אחד נותן את הקול הייחודי שלו. הציבור החרדי הוא ציבור סקרן, שאוהב לקרוא ולהחכים, ובשבת העיתונות החרדית היא החלופה היחידה.

מה מתסכל אותך בעיתונות החרדית?

"שום דבר לא מתסכל אותי זולת העובדה שבתקופה הנוכחית, הרוויה בדם פוליטי רע שניגר בחוצותינו - הצורך ללכת בין הטיפות ולכוון לאמת הציבורית הוא גדול פי מיליון מאשר בימים כתיקונם. אתה יודע שכל דעה שתחזיק בה תקפיץ אנשים שמשתייכים לסקאלה פוליטית מסוימת. בכלל, לראשונה בהיסטוריה, נוצרה כאן איזושהי סקאלה פוליטית. עכשיו, אם תצדד בדרעי ותכתוב שהוא חייב לחזור לש"ס - תקפיץ על עצמך את אוהדי ישי ולהיפך.

"יש אנשים שיש להם בעיה מובנית: הם לא מכירים בזכותו של העיתונאי לפרסם עמדה מסוימת או לתת ביטוי לקול מסוים, מבלי לחשוד שמישהו מתגמל אותו על כך או שיש אינטרס נסתר, אפל מאוד, שמנחה את צעדיו. כתבת נגד דרעי? יגידו עליך: בטח אלי ישי שילם לך. תכתוב בעדו? כבר יימצא הקונספירטור בעל חוש הדמיון המפותח במיוחד שידבר על משאיות ברינקס שפורקות מזומנים בפתח משרדי העיתון. פתאום אתה מגלה הרבה ברי-חמישים שצמחו בערוגותינו, שמפריחים לחלל האוויר ספקולציות שלא שערום אבותינו. הלו, נא להירגע".

כיצד אתה מושפע מדמותו המוכרת של אביך שליט"א?

"הלוואי ויכולתי לומר שאני מושפע ממנו. אבא שלי היה רוצה לראות אותי עושה חיל בתחמים של הרבצת תורה, ואני מייחל שעוד אחזור לכך ביום מן הימים. אני נוהג לומר שיש בי את הגנים הנכונים, אבל אני מחכה ליום שבו הם יתפרצו לא רק בכיוונים של כתיבה ותקשורת - אלא גם באפיקים רוחניים ותורניים. זה לא רק אבא שלי: זכיתי לגדול על ברכיו של אחד מגדולי ירושלים, הגאון החסיד רבי משה וובר זצ"ל, זקן משפיעי חב"ד בארץ, יהודי שלצד גאונותו התורנית הנדירה היה מגדלור של אהבת ישראל שקשה למצוא לה אח ורע. אני מאמץ את הפירוש של 'מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי' במובן של 'נגיעה' ולאו דווקא 'הגעה'. כי להגיע לשם אין לי ממש סיכוי".

מה דעתך על האינטרנט החרדי, אנשיו והשפעותיו?

"קשה להתעלם מן העובדה שהציבור החרדי בחלקו הגדול חשוף לאינטרנט באופן יומיומי ומנהל מתוכו את חייו. זו לא המסגרת לדון בה האם התופעה מבורכת או מקוללת - משום שזו עובדה קיימת. אבל מי שפעל להביא לזירה העתידנית הזאת פלטפורמות תקשורתיות שמותאמות לסטנדרטים הערכיים הגבוהים של הציבור החרדי ונתון לפיקוח של אישי תורה - יכול לדעתי להתגאות בכך. כפי שידוע לך, היה לי בכך חלק קטן בעבר. כיום אני במקומות אחרים. יש בתקשורת החרדית, בעיקר המקוונת בגלל התחרותיות הגבוהה בה - חבר'ה צעירים עם אמביציה ענקית, ואני חייב להודות שם מאתגרים אותנו, אנשי העיתונות המודפסת".

מהו טוויטר בעיניך?

"טוב, היה ברור שהשאלה הזו תצוץ... אז נעשה את זה קצר: טוויטר הוא כלי מעולה להעברת מסרים מידיים לקהל עוקבים מגוון וגדול מרחבי העולם - חרדים ושאינם. אין שם את הרעות-החולות של הרשתות החברתיות האחרות, משום שזה כלי מקצועי, יעיל ותכליתי יותר. בלי חברויות ולייקים ושאר מרעין בישין. אתה כותב את תובנותיך בקצרה - ויש קהל עוקבים שמקבל את זה הישר אל המחשב או המכשיר הסלולרי.

"עבור מי שעובד בפרינט, טוויטר היא פלטפורמה חיונית לצורך הובלת סדר יום תקשורתי. עורך 'משפחה' ואיש התקשורת החרדי יוסי אליטוב מנהל משם סדר יום תקשורתי פנטסטי כבר שנתיים. אני הצטרפתי בהמשך, וכיום נמצאים שם מיטב עורכי וכותבי 'משפחה', כדוגמת עמיתי הפרשן הפוליטי שמעון ברייטקופף, עורך החדשות אליעזר שולמן, ואהרן גרנות, כתב השטח הבלתי מעורער של העיתונות החרדית. זה התרחב למקומות נוספים בתקשורת החרדית. אני לא רואה בזה תופעה ברוכה או לא ברוכה - כי זו תופעה פרקטית. הא ותו לא.

אלו שמות אתה מסמן כדור העתיד של התקשורת החרדית?

"אאוץ'. אני לא מספיק ותיק כדי לסמן את דור העתיד של התקשורת החרדית. אני חושב שאני עדיין זקוק לכך שמישהו יסמן אותי... אבל אני מרצה לעיתים קרובות בחוגים לתקשורת, ואני רואה במקומות האלה צעירים בעלי כשרון נהדר ואמביציה אינסופית, שרק מחפשת אפיקים להתפרץ בהם. לצערי, יש תחושה של רוויה בתקשורת החרדית, והדבר מוליד תסכול אצל אלה שחושבים שהם מצוידים בארגז הכלים הנכון ואין להם היכן להתבטא.

"אבל אני חושב שהמוכשרים באמת מוצאים בסוף את הדרך לבטא בה את כישוריהם במרחב הגדול של המדיה החרדית. יש בה חבר'ה טובים שמאפילים על כולנו בנמרצות ובכישורים שלהם. יש לנו בהחלט ממה לחשוש שאם לא נעבוד קשה, יבואו אחרים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!