מחול החרבות • טורו של אבי בלום

אם כך נראית הפוליטיקה החרדית, מי צריך בכלל חברי כנסת חרדים, נשאל השבוע ח"כ בכיר ביהדות התורה, והשיב תשובה מיוחדת במינה:

"צריך נוכחות חרדית משמעותית בכנסת כדי ששיבי פורמן יוכל להמשיך ולהופיע ביריד חוצות היוצר, בין חוג מחול למופע בלט".

שיבי פורמן, בנו של הרב מנחם פורמן המנוח מהיישוב תקוע – תקע חזק, היכן שרק היה אפשר, את מערכת החינוך החרדית. פורמן ג'וניור שימש בקדנציית פירון שנפחה את נשמתה בטרם עת, כיועץ המיוחד של השר. תיאורי מעלליו התפרסמו כאן מפעם לפעם, והם יכולים לפרנס מדורים שלמים.

ח"כ יעקב אשר, היה אחד מהבודדים שהצליחו, איכשהו, לנהל דיאלוג עם לשכת שר החינוך. הוא אומנם נאלץ לבלוע כדור ריטלין מהמלאי בלשכת השר כדי להירגע לפני ואחרי כל פגישה (לגפני גם זה לא עזר), אך לעיתים הצליח למזער נזקים. עם השר הוא נפגש, אבל את היועץ הוא החרים בשעתו וטען בתוקף כי "פורמן גרוע מפירון".

את תוצאות ההשתלטות העוינת על משרד החינוך ראינו כולנו בשנתיים האחרונות: בהדרת ילדינו מקייטנות הקיץ; בביטול הצהרונים והחזרתם לאחר לחצים, במתכונת המקשה על הפעלתם; בקיצוץ דרמטי בסעיף המלגות לאברכים; בהפחתה דרסטית של תקצוב תלמודי התורה והישיבות; ועוד ועוד, ככל שהותיר להם הזמן הקצר - לשר וליועציו.

היכן שרק תשימו את האצבע, תגלו כי הנכם לוחצים על יבלת כואבת. ההפרשות המוגלתיות, ילוו אותנו גם בחודשים הקרובים, מכוח העובדה שתקציב משרד החינוך עד לאחר הבחירות, כמו שאר תקציבי המשרדים, הוא העתק-הדבק של תקציב 2014 המחולק ל-12. השר ויועציו אומנם התאיידו בן לילה, בהוראת ראש-הממשלה (לעניין הזה, וזה בלבד, היידה ביבי), אך החור השחור שהותירו בלכתם ממשיך לבלוע כל שקל שמיועד לחרדים.

שורו, הביטו וראו. השבוע נתקלו עיניהם של כמה עוברי אורח ירושלמיים ערניים בשילוט עירוני המזמין את תושבי ירושלים למופעי יריד חוצות היוצר ולפסטיבלים ססגוניים בחסות ראש עיריית ירושלים של מטה, ניר ברקת. ומי מופיע על הלוח, כיוצר-מחולל? שמו של מי מתנוסס בין מודעה על הופעת מחול לפרסום על חוג בלט? לא אחר מאשר מיודענו, התוקע מתקוע שיבי פורמן במופעו: "אהבה זה חופש". נתניהו לא היה מנסח טוב יותר את הודעות הפיטורים של פורמן ויועצי שרי יש עתיד. את חופשת השחרור שלהם מהמשרדים, הוא העניק בהרבה אהבה, המשותפת גם לנו - החרדים.

אין מנהל מוסד חרדי שלא מאחל לפורמן הצלחה בדרכו החדשה. כמה מהמנהלים הנצורים בבתיהם המוסקים בעת קריאת השורות, יוצאים מן הסתם במחול סוער לאות הזדהות. אבל האנקדוטה הזאת, צריכה לעורר בקרבנו את כל בלוטות התיאבון לעוד ועוד מנדטים בבחירות הבאות עלינו, ולא בהכרח לטובה.

אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לחזור ולקרוא לא את חדשות החודשיים האחרונים, אלא את הכותרות הראשיות של השנתיים האחרונות. מי שחפץ לחזור ולקרוא כותרות שחורות מעין אלו, או גרועות מהן, גם בשנתיים הבאות, מוזמן לשמור על טמפרטורת שלג ולהיכנס לתרדמת חורף עמוקה. היקיצה אחרי הבחירות, תהיה כואבת וקשה.

קונצרן כל"ל
הסופה הפוליטית מקשה על הראות למרחוק, אך התפתחויות הימים האחרונים עלולות ליצור קונסטלציה שתהפוך את קדנציית לפיד-פירון לקדימון. בלשכת ראש הממשלה, המצליח באמצעות מפלסות לחזור לדרך המלך בואכה בלפורה, העריכו השבוע בסבירות גבוהה כי לאחר הבחירות תיכפה על נתניהו ממשלת אחדות.

בלשכת נתניהו נושאים עיניים לקונצרן כל"ל – כחלון, ליברמן ולפיד שמחשבים בשבועיים האחרונים מסלול מחדש. לפני כחודש העריך נתניהו שהאינטרס העליון של כחלון, ליברמן ולפיד הוא להחליף את נתניהו ברוטציית שמאל-מרכז עם בוז'י.

ההערכה הזאת השתנתה ולטובה. הטיימינג של חקירת אנשי ישראל ביתנו בא לביבי בדיוק בזמן. איווט מצא עצמו לא מוכן, כשסופת החקירות תפסה אותו בירידות של כביש מספר אחת, בעודו עושה את הדרך המהירה מירושלים לתל-אביב, ממחוזות הימין למעוזי המרכז-שמאל.

איווט לא מצא את עצמו באגף ימין של המגרש. הציבור הרוסי הצעיר, מחובר לישראל ביתנו המגזרית עוד פחות ממה שהקהל המסורתי מחובר כיום לש"ס. לקהל הבוחרים הימני יש את האח בנט כאופציה ראשונה ומועדפת. מה שנשאר זה לזהות התקני בלוטוס חדשים ולנסות להתחבר אליהם.

ליברמן בנה על קמפיין בן תשעים ימים, במהלכו יאגף את ביבי ובנט משמאל וימצב עצמו כמבוגר אחראי ומועמד ברוטציה לראש-ממשלה. זה התאים לבוז'י-ציפי, אבל זה הרי מובן מאליו. זה התאים, וכאן הייתה החשיבות הגדולה, לכחלון וללפיד – שהמלצתם בסבירות גבוהה, תכריע על מי יטיל הנשיא את הרכבת הממשלה הבאה.

זה התאים לכחלון שלא חזר לפוליטיקה כדי לשוב ולהיות שר בכיר לענייני משהו, בממשלת ביבי. זה התאים ללפיד, שמבין כי שר אוצר בסיבוב הבא הוא כבר לא יהיה. המשימה היחידה שעמדה לנגד עיניו של לפיד עם היציאה לקמפיין הייתה לפטר את המפטר. לנקום בנתניהו ולהחליפו באחר. לא חשוב במי, רק לא ביבי.

עד לרגע בו באה לעולם 'פרשת פאינה', זה הלך בדיוק בכיוון הזה. בוז'י הרצוג הבהיר כי הסכם הרוטציה-מוטציה בינו לבין לבני, לא יהיה רלוונטי במידה ויידרש לקיים רוטציה מול מועמד המרכז. הסקרים נתנו לרשימת 'תנועת העבודה' יותר מנדטים מאשר לליכוד ואיווט חזר לבלות בסקרי סופהשבוע השונים במתחם הוי.איי.פי של הדו-ספרתי.

ואז, כשנראה היה שחלקי הפאזל מתחילים להסתדר במקום, וביבי נתניהו הולך ומתרחק מבית הגלידה ברחוב בלפור, הנשרים מלה"ב 433 חירבו הכל ופשטו עם שחר על בתי עסקני ישראל ביתנו. פרשת השחיתות שנחשפה לנגד עינינו בשבועיים האחרונים לא הפתיעה איש. הריכוזיות של איווט ליברמן והשליטה האבסולוטית בכל מה שקורה במפלגה, מקודקוד ועד שרוך נעל, ידועה ומפורסמת ברבים זה שנים. כל מה שהיה צריך זה לעשות סיבוב קצר במשרדים.

לפני קצת יותר משנה סופר במדור זה על גל מינויים של אנשי ישראל ביתנו במסגרת פרויקט 'עיר ללא אלימות' של המשרד לביטחון פנים, ותואר בפרוטרוט כיצד 'פרויקט סיוע לקשישים', הופך לחלוקת סל קליטה לעולים ממדינות חבר העמים, מצביעי המפלגה. וזו רק דוגמה אחת מני רבים, כאשר השיטה ברורה: מנצלים את השליטה במשרדי הממשלה ובונים רשת קורי עכביש הפרוסה בכל המדינה, ממטולה עד אילת. פאינה שנחשבת לאישה המקורבת ביותר לאיווט במפלגה, בישלה את הדייסה. חילקה לבוריס, חילקה לסטאס, חילקה ליורי. אתם כבר יודעים למי לא נשאר.

חוזים בכוכבים
אל תאמינו למילה אחת של פוליטיקאים ממפלגות אחרות שמגלגלים עיניים, מצקצקים בלשון ונדים בראשם למשמע החדשות והחשדות. מזה כעשור שכל פוליטיקאי שני המסתובב במסדרונות הכנסת ובמשרדי הממשלה, רואה באיווט מודל לחיקוי, ובשליטתו - תורת לחימה.

איווט עשה זאת ביסודיות ובחשדנות סובייטית, אבל העסקים הללו של תן וקח, שמור לי פן אשבור לך, נסגרים בכל פינה ולא זרים גם לפוליטיקה החרדית. עד שהחלה החקירה, התייחסה לכך המערכת, לא רק בסלחנות אלא אף בהערכה. איווט נתפס בציבור כמי שיודע לשלוט. לא בגלל שליטתו בשפה או הצלחתו הכבירה ביחסי החוץ, אלא אך ורק בשל אחיזת הברזל שהייתה לו במשרדים שתחת מרותו.

עכשיו, במחי החלטה לפתוח בחקירה, כל זה השתנה. כשצווארו של איווט הוא שנתון בעניבת החנק, וידי מקורביו כבולות באזיקים, החברים הטובים נעלמים. עולה לו לשידור גלעד ארדן, שנחשב עד תמול-שלשום לאיש של איווט בליכוד, ומגבה את המשטרה. הוא כמובן לא ידע ולא שמע על מעללי פאינה שישבה כסגנית במשרד שתחת אחריותו בחודשים האחרונים. אשרי המאמין.

איווט צלח מערכות בחירות כשהוא נתון בחקירות אבל הפעם זה בא לו בהפתעה – כשהוא באמצע הדרך מימין למרכז. בקרב מצביעי השמאל-מרכז, אין ביקושים ערים במיוחד לקמפיינים בסגנון "הוא זכאי". איווט לפיכך, נאלץ לחתוך ולפרסס חזרה לירושלים. על-פי תוצאות הסקרים מהשבועיים האחרונים, חבל על המאמצים. עדיף בשבילו, שישאיר את הרכב בכביש וימצא מחסה באחד מיישובי הסביבה.

ההשפעה המיידית ניכרת בתגובות הפוליטיקאים. כחלון שמבין כי המומנטום להחלפת ביבי מתפספס, כבר לא מדבר על החלפת שלטון נתניהו אלא על שליטה במינהל מקרקעי ישראל. יאיר לפיד, מצהיר כי אחרי שהכניס ליב"ה לישיבות (שי פירון, לא יפה ככה לעבוד על הבוס!), אין לו בעיה לשבת עם החרדים, ואיווט מציין שהוא וביבי – בכלל מעריכים זה את זה לאורך שנים רבות. מה-זה מעריכים? כמו שאיווט מחזיק מהחוקרים.

בלשכת ראש הממשלה חוזים בכוכבים החדשים של כחלון ואיווט. הכנסת העיתונאי הימני שרון גל לרשימת איווט מלמדת שפניו בחזרה לימין. לשרון גל אומנם יהיה יותר רייטינג במפלגת ישראל ביתנו מאשר בערוץ 20 שנטש, אבל זה לא יספיק לאיווט כדי להיות ראש ממשלה. מהחלום הזה, נראה שאיווט נגמל. תנו לו שבעה-שמונה מנדטים בטוחים והוא יאמר תודה. החבר לשעבר מהר נוף אגב, היה חותם בלאנקו על אותו משפט.

לנגד עיני כחלון, לפיד וליברמן עומדת כעת מטרה של מקסום פוטנציאל המנדטים, איש-איש לנפשו. ולמרות זאת, החזאים בלשכת ראש הממשלה מעריכים כי האינטרס המשותף של השלושה יהיה לכפות אחרי הבחירות ממשלת אחדות ביבי-בוז'י שבה יהיה גוש המרכז ממליך המלכים. ממש כמו החרדים של שנות התשעים.

ועכשיו שוו בנפשכם איך ניראה בקונסטלציה מעין זאת אם היהדות החרדית תגשש אחר ח"כ עשירי למניין, כדי לקבל לידיה את המשרד לאיכות הסביבה ולשמר באחריותה את ועדת המדע. במפלגת יש עתיד, היה מי שדיבר השבוע בשיחה משוחררת ומפוכחת עם גורם בלשכת רה"מ, על תיק החינוך – כמשרד הראשון ברשימת הקניות, במידה והמפלגה תתייצב סביב העשרה מנדטים.

הרציונאל של לפיד הינו, שמשרד החינוך היה המקום היחיד ששימר בתודעה הציבורית את סיסמת 'יש עתיד' "באנו לשנות". לא מן הנמנע שלפיד בתרחיש שכזה, ידרוש את המשרד לעצמו ומשם – ינסה לשקם את מעמדו.

אם זה מה שיקרה, או משהו דומה, כי אז לאחר הבחירות שיבי פורמן ושאר יועצי השרים מטעם יש עתיד, ישובו אחרי חופשת התרעננות קצרה, להופעת ספיישל של 'מחול החרבות', והפעם לא ביריד חוצות היוצר אלא בתלמודי התורה ובצהרונים, בישיבות ובכוללים.

תעשיית השלום
עוד בטרם פרצה סערת מזג האוויר, קם אחד מחשובי האדמו"רים היושב ראשונה במועצת גדולי התורה ועזב השבוע את עיר מגוריו, בדרכו לדירת מרגוע בטבריה כדי לקיים את מאמר הנביא ישעיה 'וקווי ה' יחליפו כוח'. אל נא תשאלו לשמו של האדמו"ר כי גם לגדולי תורה וחסידות, מגיעה קצת פרטיות.

בלי קשר לכל האמור לעיל, השתתף בראשית השבוע ח"כ מנחם לייזר מוזס בחתונה לבתו של עורך-הדין רוני פאלוך, ותיאר למשתתפים בהומור עסיסי עד כמה קשים חייו של מנהיג רוחני בישראל בתקופה האחרונה.

הוא סיפר איך מכל עבר מחזרים על פתחי האדמו"רים גורמים שונים ומשונים החפצים בקידום יוזמות שלום מקוריות. נער היה מנחם לייזר שלנו, גם זקן. כן-כן למרות האופי הצעיר והדינמיות החיננית שאין שני לה, האיש כבר נושק לקידומת שבעים. "למדתי על בשרי", הסביר מוזס, "שבפוליטיקה כמו בשדה הקרב, מי שרוצה שלום, זהו תמיד הצד החלש".

המסקנה שלו הייתה שליוזמות השלום למיניהן שצצות כבובות אחר השלג, אין שום סיכוי: "זה משחק נחמד ואין ספק שזהו צורך השעה ורצון הציבור, אבל לצערי זה תמיד מתחיל ונגמר בשאלה: מי בראש. אפילו בניהול המגעים אנחנו רואים שאי אפשר להתאחד בגלל המחלוקת מי ינהל אותם, אז ששלום כולל יבוא? חבל להשלות את הבוחרים כי זה לא יקרה".

זה מעניין, אמר לו אחד מהמשתתפים, כי יש ראש-ישיבה חשוב שעוסק בנושא ואומר שכבר קיבל תשובה חיובית עקרונית.

מוזס חייך: "העיקרון תמיד חיובי עד שמגיעים לשאלת המחיר", השיב. בחסות אווירת החתונה העליזה ומטריית ההגנה ההומוריסטית של מוזס, היה מי שהשווה את הסיטואציה לתלמיד מישיבה ספרדית הטוען שבידיו תשובה חיובית עקרונית, בה בשעה שראש הישיבה האשכנזית המדוברת מנתק טלפונים ובורח מהעיר. הנוכחים צחקו. כל בדחן-חתונות טירון יסביר לכם שאין כמו הומור שחור וגזעני. רק שבמקרה שלפנינו, כמו בבדיחה הידועה על ההוא שלא צחק כי השוטה היה בנו, השוטה הוא בעצם אנחנו – הציבור.

השלום בין ישראל לפלסטינים מפרנס תעשייה שלמה של רודפי שלום שלא פוסחים על אף בירה אירופאית שפותחת את שעריה בפניהם. אנשי תעשיית השלום שלנו, החרדית, גוזרים בינתיים את הקופונים שלהם, כאשר לכולם ברור מה האינטרס המיוחד והבלעדי של כל רודף שלום באשר הוא: האחד אשכנזי, קשור לעץ, השני, ספרדי, מחפש סולם לרדת מהעץ והשלישי, חובש צילינדר רבני, מחפש מחדש את מטריית הקונצנזוס שאבדה.

איש מהצדדים לא מאמין שהשלום בר קיימא והשגה, אבל למה לא להשתעשע באשליה ולצבור קילומטראז' ציבורי ותקשורתי? מי יודע, אולי בהמשך עוד יהיו כנסים מפנקים וסבבי תרומות מעבר לים אצל כמה יהודים נאיביים ונדיבים. אומרים שהמיליונר רכניץ הגיע לישראל במיוחד בשביל זה, עם כיסים מלאים ברצון טוב ובמזומנים. כמה עסקנים ממחנה השלום כבר מתקוטטים ביניהם מי היה הראשון שזיהה את הנדיב הנודע בשערי בית הנתיבות.

הבעיה שלנו היא שמרוב דיבורים על שלום כולל, נזנחת לה בחצר האחורית האינתיפאדה השלישית. יהדות התורה רצה בעבר לבחירות עם קמפיין האחריות מחייבת, אך הפעם, דומה שהסיסמה נכונה למערכת החרדית כולה.

הבוחרים החרדים מחויבים מאי פעם. אותם לא צריך לשכנע. השאלה הגדולה היא לאן נעלמה אחריותם של הנבחרים? והרי לא שלום כולל בין המחנות אנחנו צריכים, אלא שימור סטטוס-קוו מינימלי שיאפשר לכולנו ללכת לבחירות, למצות את הפוטנציאל ולהתמודד לאחר מכן עם הקשיים האמיתיים.

אז במטותא מכם שלוחינו היקרים: אנחנו הבוחרים כבר הפנמנו, כעת תורכם. כי האחריות מחייבת בראש ובראשונה אתכם.

אגם הבירבורים
פתחנו את הקונצרט השבועי בריקוד המלחמה המסחרר 'מחול החרבות' ונסיים ביצירת הבלט 'אגם הבירבורים'. את הרקדנים אתם כבר מכירים. באשר לסגנון ולתוכן ההופעות של דרעי וישי הנכם מוזמנים לעיין בתוכנייה שהתפרסמה כאן בשבוע שעבר. נכון לעכשיו, אין שינויים.

כן-כן, הכל בירבורים. כי בינתיים, ולמרות כל הספינים שמופרחים לחלל האוויר, מעל גלי האתר ועל המרקע, אין התפתחויות מסעירות. למעט תחושת הקבס שהתעצמה, כל שאר המידע הוא בבחינת שלג דאשתקד.

ניפגש אי"ה בשבוע הבא ועד אז דברו עם רכניץ או ספונסרים אחרים והסבירו להם שאם באמת חשקה נפשם לעשות משהו למען הכלל – שיתרמו בבקשה לכולנו שקיות הקאה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!