האמביציה של הערבים לבנות לנו בתים

מהו הכוח המניע שיש לערבים לבנות לנו שכונות שלמות?

חשבתם פעם איך ערבי שגדל בהסתה כל חייו שהיהודים הינם כובשי אדמותיהם, והם גירשו את אבותיהם אל מעבר לירדן והשתלטו על נכסיהם, מסוגלים לבנות לנו בנייני מגורים ואף ערים שלמות?

לפני שאספר לכם סיפור ואת שאלתי שנמנעים מלשאול, אניח קודם לכן את המציאות הגיאוגרפית של מדינת ישראל.

באחד ממחקריי על המזרח התיכון כתבתי שמיליוני בני אדם בעולם באמת מתקשים תכופות לתפוס עד כמה קטנה מדינת ישראל ומה הם הסיכונים הצבאיים שהיא ניצבת בפניהם,

הם מתקשים להבין את מצבה של ישראל מול הערבים שעלול להשתנות בבת אחת למצב פגיע חמור - אם יוזז קו הגבול של ישראל אפילו רק בכמה קילומטרים בודדים.

לדעתכם, כיצד אפשר להסביר את העובדה שמצבה הגיאוגרפי של אחת מן המדינות היותר מסוקרות בכלי התקשורת העולמיים כמעט אינו מוכר למיליוני בני אדם?

לצערנו מפת הארץ מופיעה דרך קבע במהדורות החדשות בארצות רבות, בלי שום קנה מידה, ולרוב מבליטים בה את ישראל ואת השטחים הכבושים בגדה המערבית.

אבל הצופה אינו מעלה כלל על דעתו שמדובר בשטח שכל רוחבו הוא 50 קילומטרים, והוא סבור לתומו שזוהי ארץ הגונה כמו למשל הגדה המערבית של המיסיסיפי המשתרעת על פני 1500 קילומטרים.

תיירים רבים לא מאמינים על ממדיה הזעירים של ישראל שהייתה בגבולות 1967 קטנה יותר ממדינת מרילנד.

קשה לכל בר אנוש לעכל שב-12 שעות יכול אדם לחצות את הארץ ברגל ממערב למזרח - ברוחבה הנוכחי.

אז אחרי שהבנו שמצבה הגיאוגרפי של מדינת ישראל הוא אבסורד ומגוחך ושהערבים נלחמים עליה בזמן שכל מדינות ערב משתרעות על חמש מאות אלף קמ"ר, אז השאלה המתבקשת היא, (לטענתם) למרות שכבשנו את אדמתם כיצד הם מסוגלים לבנות את ביתנו?

למזלי ולשמחתי שבאותו יום שכתבתי על מצבה הגיאוגרפי של ישראל יצא לי להצטרף לסיור לחברי שקבלן גדול של בנייה, נכנסנו לאחד הבניינים בדיוק בזמן הפסקת הצהריים שלהם שהורכבה מארוחה מפנקת של חלה, שמנת וקולה תוך ישיבה קבוצתית באחד מסלוני הדירות,

לא יכולתי לחלוף מעל פני המעבר בלי להפנות אליהם את השאלה שנמנעים מלשאול, נכנסתי לתוך פנים הבית, נעמדתי לידם במרכז הסלון ושאלתי: "תגידו לי, חוץ ממשכורת, מהיכן יש לכם את הכוח לבנות לי את הבית? בזמן שגדלתם על זה שכבשתי לכם את הקרקע?"

שקט שרר למספר רגעים בחלל הבית, והתשובה הגיעה...

"נכון אמנם כעת אנחנו בונים לך את הבית, אבל אנחנו "בטוחים" שיום אחד זה יעבור אלינו וזהו בעצם הכוח שמניע אותנו לבנות ואף להשקיע בפינות ובפינישים".

אפשר לומר שבהחלט תשובתם יפה לגבי הכוח המניע, אבל לא נשארתי חייב והשבתי:
א) הובטח לי מאלוקים שלי "לך ולזרעך עד עולם" כך שאיני דואג כלל.
ב) נגמר לכם ההפסקה, ונכון לרגע זה הכוח שמניע אתכם הוא אני!

שבת שלום

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!