האחריות מחייבת: רק אחדות תציל את המצב • טור

1.
רבי ישראל מסלנט היה אומר: "לא כל מה שחושבים, יש להביע. לא כל מה שמביעים, יש לכתוב. לא כל מה שכותבים, יש להדפיס".

השבוע, צריך להוסיף: "לא כל מה שאומרים, צריך לצלם. לא כל מה שמצלמים, צריך לפרסם. ולא כל מה שמפרסמים – צריך לפרסם ב'חדשות ערוץ 2'".

2.
זהו. נפלנו לתחתית. אי-אפשר לרדת נמוך יותר (כך לפחות אני מקווה). מכאן אפשר רק לעלות. מי יודע, אולי מתוך החושך והבלבול, ייצא משהו טוב. אולי מעַז יֵצֵא מתוק.

המון-העם, ובהם חרדים לא מעטים, מואסים בקולות הפילוג והמחלוקת – ושוקלים להישאר בבית ביום הבחירות, או גרוע מכך – להצביע למפלגות מחוץ למחנה. אי-אפשר לשכוח את מסכת הגזירות ממנה סובלת המשפחה החרדית מרגע הקמת הקואליציה הנוכחית, עד לרגע כתיבת שורות אלה (ועד בכלל). אי-אפשר להישאר אדיש מול הסקרים האחרונים, המנבאים התרסקות של הכוח החרדי, במתכונת המפלגות הנוכחית.

האם מישהו מאיתנו מוכן ברצינות לתוצאות ההרסניות? אין ברירה. חייבים שינוי אמיתי. כאן ועכשיו.

לפני שנים אחדות, בתקופת בחירות, קם אחד מרבני הערים, המפורסם באהבת-ישראל הבוערת בליבו, עם הצעה מרחיקת-לכת: ריצה משותפת של כל המפלגות החרדיות והדתיות גם יחד ברשימה אחת. הוא העלה את היוזמה בפני גדולי ישראל מכל העדות והחוגים. למרבה הפלא, הם לא פסלו את הרעיון. כל אחד מהם הצביע על קו אדום מבחינתו עליו אין לוותר גם לא לטובת האחדות, אך כולם הביעו תמימות-דעים עקרונית לטובת האחדות. לצערנו, השעה לא היתה כשרה, והתנאים השונים שהציבו הרבנים, לא יצאו אל לפועל. הרעיון נגנז עד לפעם הבאה.

כתלמיד הדן בפני רבו, אני תוהה אולי כעת כשרה השעה. שמא – בחרדת קודש וביראת כבוד – יונחו הדברים בשנית על שולחנם של גדולי ישראל והם ישקלו ריצה של כל המפלגות החרדיות, כאשר הם עצמם – ראשי מועצות גדולי וחכמי התורה, על פלגיהם השונים – יהיו עמודי האש העומדים לפני המחנה. הם ימנו נציגים מכל הציבורים, כאלה שיתעלו מעל שיקולי אגו, ורק טובת הכלל תעמוד בראש מעייניהם.

הזוי? לא לגמרי. בכ"ד אדר א' תשע"ד – לפני פחות משנה – כאשר ממשלת לפיד ביקשה לעקור את עמלי התורה מספסלי בית-המדרש, באמצעות 'חוק הגיוס', התכנסו כל גדולי ישראל – אשכנזים, ספרדים, ליטאים וחסידים – סביב שולחן אחד בבני-ברק. זו הייתה שעת חירום, יגיד בעל-התירוצים. נו, אוֹיבֶּער חכם. עכשיו אנחנו עומדים בפני שעה הרבה יותר גורלית.

כל קול – קובע. הפעם, יותר מתמיד, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לזרוק קולות לפח. כל בר-דעת מבין כי כוח אלקטורלי גדול יותר בקדנציה האחרונה, היה חוסך מאיתנו את שרשרת הגזירות בשנתיים האחרונות, ובמקום להתפכח, להגדיל כוח, אנחנו עלולים למחוק מנדטים ולהעמיק את תהום-הגזירות.

הפעם, יותר מתמיד, אחדות כזו עשויה להפוך את החרדים ל'ממליכי המלכים', מי שיקבעו את הרכב הממשלה הבאה, וכך יוכלו לעמוד על עקרונותיהם בגאון, ולא חלילה לדפוק בדלת כדלים וכרשים. צריך לזכור שבימים עברו, הסיכויים למהלך שכזה היו קטנים יותר, שכן המפלגות הגדולות היו באמת גדולות. כך, למשל, ב-1965, זכתה 'העבודה' ב-54(!) מנדטים. הליכוד של 1981 (ימיו הגדולים של מנחם בגין) זכה ב-48(!) מנדטים, אבל הזמנים השתנו. לפי הסקרים, 'הליכוד' יקבל בבחירות הקרובות 24 מנדטים, וזה עוד לפני שנחשפו פרשיות מביכות חדשים לבקרים.

השָׁלֵם, אומרת הקלישאה, גדול מסך חלקיו. הפעם, זה קצת יותר מקלישאה. תחשבו שיהדות התורה וש"ס (וישי?) רצים ביחד. אחרי שמסתיימת ספירת קולות המצביעים הטבעיים של המפלגות החרדיות (18 מנדטים, להזכירכם, בבחירות האחרונות), ישנם מאות-אלפי יהודים טובים, מדן ועד אילת, דתיים ושומרי מסורת, חובשי כיפות בצבעים שונים וכיפות חד-פעמיות, שעקבותיהם נעלמו מאז נראו לאחרונה ברחובות ירושלים בשעות הערב של ג' מר-חשוון תשע"ד. כל אחד מהקוראים יחשב לרגע, בלי הפרזה, כמה מנדטים התכנסו בהלוויית-הענק של הרב עובדיה. לאן נעלמו מאות-אלפי הקולות הללו? ובכן, הם ממתינים בכיליון עיניים. הם רואים את הקרעים העצומים בתוכנו, ונבוכים. האחדות תביא אותם הביתה, ובגדול; והם לא היחידים: קהלים נוספים מתוכנו, שלא אוהבים להצביע ל'יהדות התורה' ו'ש"ס', יעשו זאת פתאום; כולם יבקשו להצטרף להצלחה ולהגדיל את הכוח החרדי.

חלום הזוי? תסלחו לי, אבל אני מעדיף לשקוע בחלום מתוק בתום שבוע מביש כל-כך שעבר על כוחותינו.

הטור המלא של שלמה קוק מתפרסם בשבועון 'כל ישראל'. לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!