חמש שנים לפטירתו: האדמו"ר רבי אברהם מזוועהיל זצ"ל

במשך קרוב לשמונים שנותיו - כמעט שלא הלך לדרוש ברופאים גם במצבים קשים ביותר, בערוב ימיו גילו בני משפחתו שכל שיניו היו רקובות ומלאות בחורים, אך הוא בעוז בטחונו לא טיפל בהן. הרופאים שראוהו עמדו מתפלאים אל מול עוז רוחו האיתנה, אך הוא הרגיע את עצמו בכמה כדורי אקמול לרוב בטחונו ואיתן אמונתו.

אם תרצו, זהו האדמו"ר רבי אברהם מזוועהיל זצ"ל בעל ה'אור אברהם', שבשבת הקרובה ימלאו חמש שנים להסתלקותו. 'בחדרי חרדים' נגע בשולי אדרתו של הרבי וליקט פרטים אודותיו מחסידיו ומקרוביו.

התמסרותו לקהל חסידיו הייתה מופלאה, 24 שעות ביממה ניתן היה להתקשר לרבי והוא היה עונה בניחותא וברוגע שאין למעלה הימנו. גם בשעות הקטנות של הלילה, בשלוש או ארבע לפנות בוקר, היה אפשר להתקשר אליו ולהעירו משנתו, והוא היה משוחח בעירנות מלאה כאילו אמצע היום עכשיו.

אחד מנאמני ביתו מספר: "מעולם לא היו אצלו שעות של קבלת קהל מסודרת, יכולים היו לבוא בשעות הבוקר המוקדמות לפני התפילה, בשעות לפני הצהריים או אחר הצהריים, והרבי היה תמיד נענה במאור פנים ובעין טובה, אחד החסידים התבטא 'נכנסתי לרבי בצהרי היום ורבינו קיבלני באותו סבר פנים יפות כמו אמש בשעות הקטנות של הלילה'".

מתי הרבי תלש פתק?
"פעמים ובעיקר בשנותיו האחרונות היו תקופות שונות שהיה זה למעלה מכוחותיו לענות לכל שואל ובכל זמן, לכן היו מנסים מקורביו לנתק את הטלפון או לא להכניס אנשים למעונו. כשגילה דבר זה היה הרבי מתחזק בעוז והיה גוער באותם שניסו למנוע מיהודי להכנס לביתו בכל עת ובכל שעה, פעם לאחר ששהה תקופה בבית החולים וחזר לביתו חלש ובקושי עלה את המדרגות לבדו, שהרי כיצד יכול "הוא" להישען על יהודי בנו חביבו של הקב"ה, טיפס עדי הגיעו לביתו.

"משהבחין כי תלו פתק על הדלת עם זמנים לקבלת קהל כדי שיוכל לנוח, הרים את ידיו בשארית כוחותיו ותלש את הפתק בנחת, כביכול שינו את שם המשפחה המתנוסס על פתח הבית, וכך נכנס לביתו כשאת הפתק הוא זורק לפח".

אחד החסידים מספר: "נוכחתי בחול המועד סוכות בבית מדרשו של הרבי, זה היה לאחר שעבר אירוע מוחי, ובעת הנענועים לא חש בטוב, וישב על הכסא באפיסת כוחות. ניגשו אליו כמה מבניו וחסידיו והתחננו בפניו שישתה מעט מים, אך הוא סירב בכל תתוקף וטעמו ונימוקו עמו הרי אינני בסוכה, רק כאשר הגיע לסוכתו הסכים לשתות, אך גם אז עמד ומדד לשיעורין, שהרי עדיין עומד בתפילתו בפני קונו, צוות רפואי שהוזעקו מבעוד מועד למקום עמדו ותמהו וכי עתה הוא הזמן לדקדוקי עניות?"

יועץ מופלא
על שליטתו הרבה בכל מכמני התורה, העידו עליו החברותות כי אין מקום בש"ס או בשו"ע שאינו מתמצא, ובעת ששואלים אותו נראה כאילו למד סוגיה זו רק אתמול, במשך השנים עבר פעמים רבות את ד' חלקי השו"ע, מלבד החברותות שהיו לו כסדר הן בנגלה והן בנסתר, משנתו היתה סדורה קב ונקי בכל חלקי התורה, ובכל נושא וסוגיא מהלך לו.

המונים שאלו אותו בכל עניין, וגם בדברים החמורים היה מחווה דעתו בבהירות. אחד מהר"מים בישיבת זוועהיל שמסר שיעור בנושא הלכתי מסוים, ניגש לשאול את דעתו של הרבי שנודע בהסברתו וידיעתו המופלאה, והרבי מנה לפניו בכל דבר את מכלול השיטות ואת עמדתו הוא. בראותו את ההתפעלות של הר"מ, נענה ואמר שנושא זה נתקל בו לאחרונה ולכן הוא עדיין זוכר.

הרבי היה מקדיש רבות לבחורי הישיבה, היה לו קביעות ללמוד עמם בספרים: אור החיים, תולדות יעקב יוסף, באר מים חיים, קדושת לוי, יושר דברי אמת, סידורו של שבת, בני יששכר ועוד. למרות כשרונותיו הנדירים ועומק הבנתו, היה יושב עם הבחורים ומפשיט להם בהסברה מעולה את יסודות היהדות והחסידות עד שהדברים היו אצלם מחוורים ביותר, צרופים...

בכלל, אז ראו עליו את בקיאותו המדהימה בכל יסודות החסידות, כאשר היה שופך אז ידיעות מכל תורת החסידות והקבלה וכל זאת מתוך זכרונו הנדיר בו ניחן עוד מילדותו.

אחד מנכדיו סיפר כי בתקופה האחרונה ממש טרם הסתלקותו, כשכבר היה חלש ביותר וכוחותיו הלכו ודלו, שמע את קו הטלפון מצלצל בבית הרבי, אותו נכד רץ מיד לטלפון בכדי שלא להטריח את הרבי שכל כך היה חלוש באותה תקופה, אולם ברגע שהרבי הבחין בכך הזדעק ממיטתו וגער בנכדו 'מי ביקש ממך להרים טלפונים?'

אותו נכד סיפר, כי כאשר הרים את הטלפון היה מעבר לקו יהודי הנמנה על בני עדות המזרח, וסיפר שהוא נמצא כעת בבית החולים לפני לידת בנו, ורוצה לבשר זאת לרבי כי לפני שנה בדיוק כאשר ביקש מהרבי ברכה לזרע של קיימא, בירך אותו הרבי שכעבור שנה יוולד לו בן, אולם הרבי ביקש ממנו שכאשר יגיע זמן הלידה שיואיל בטובו להודיע לו, והנה סיפר הלה 'אני כעת בבית החולים, ואני רוצה להודיע זאת לרבי ולהודות לו על ברכתו עבורי'.

בני ביתו מספרים כי מיד לאחר שחזר משמחה או אירוע שהשתתף, היה שואל את הרבנית ע"ה מי התקשר, ואם הוא שמע שמאן דהוא שנזקק לו חזר אליו בטלפון, למרות שזה כבר היה סוף יום וכבר היה חלוש ביותר.

אחד הגבאים סיפר כי פעם דפק יהודי על דלת ביתו של הרבי וביקש לשוחח עמו, ומכיון שהרבי היה אז באמצע ארוחת הבוקר ביקש הגבאי מאותו יהודי שימתין כעשר דקות עד לאחר שהרבי יסיים את ארוחתו, אולם היה פעם שהרבי שמע זאת התרעם על אותו גבאי ואמר לו מי התיר לך זאת לדחות אותו מפני, וכך נכנס למטבח של הרבי כשהרבי הפסיק את ארוחתו והחל לשוחח עם אותו יהודי זמן רב ורק אח"כ חזר לסיים את ארוחתו.

מעולם הרבי לא הסכים לצאת לנופש למנוחה, גם בזמנים שהיה עמוס בטרדות רבות, או בזמנים שלא חש בטוב כאשר הפצירו בו הגבאים ובני משפחתו שיצא לנפוש קצת, לא הסכים בשום אופן היות והוא הרגיש אחריות על הציבור לבל יעזוב אותם אף לשעה קלה.

סיפור מדהים שמענו לאחרונה לקראת היארצייט. אברך שסבל מכאבים בלבו פנה לרופא, הרופא קבע לו כי עליו לעבור צינתור דחוף לרפואתו, הלה רץ בבהלה לרבי לעדכנו על כך ולבקש את ברכת קדשו טרם הטיפול שהולך לעשות, אולם הרבי נענה לו כי אינו צריך לעשות טיפול זה, הלה אכן עשה כמצוות הרבי ולא חזר לבית החולים. לאחר כחודש ימים הגיע שוב לרופא לבדיקה מסויימת, הרופא נדהם לראותו ושאלו, מדוע לא הגיע לביה"ח לצורך הצינתור, אך הלה ביטל בדבריו את דברי הרופא ואמר לו כי אינו זקוק לטיפול זה, הרופא נדהם והוסיף לו 'דע לך כי אם אינך עורך את הטיפול הזה באופן מיידי הרי שאתה כמשחק באש וחלילה לך לעשות כדבר הזה, הלה נבהל מאוד מדברי הרופא, ומיד רץ בבהלה בשנית אל הרבי והסיח לו את אשר על לבו כי בסכנת חיים הוא נמצא, אך לתדהמתו שוב פסק לו הרבי בנחרצות שאל לו להתייחס לדברי הרופא וכי אינו זקוק לטיפול כלל.

אולם רעייתו של אותו אברך לא הייתה רגועה מכך, ושלחה את אחד מאחיה שיכנס לרבי להסביר היטב את המצב, כי אולי בעלה לא הסביר כראוי את הנתונים הכל כך מדאיגים, אחיה החל להסביר לרבי על מצבו של אותו אברך וכאשר סיים את דבריו הורה לו הרבי שוב כמו שהורה כל הזמן שאין צורך בצינתור וכי הכל יעבור בשלום, אך הלה החל ללחוץ על הרבי ושוב הסביר את דעת הרופאים ועד כמה האשה מודאגת, אז ענה לו הרבי בלשון רפויה 'נו, נו' שיעשו מה שרוצים אך דעתי שאין צריך.

האברך לא יכול היה לעמוד בלחץ הרופאים ובמיוחד שבני ביתו גם נטו לערוך את הטיפול, עד שלבסוף ניגש לערוך את הטיפול. אולם מה מאוד הופתעו הרופאים כי כל הצינתור היה מיותר לחלוטין, וכי הם טעו בבדיקות שערכו לאותו אברך.

רק אז החלו להבין את מבטו למרחוק של הרבי שעמד על דעתו נגד הטיפול, גם הרופאים יצאו נדהמים מכוחו הגדול של הרבי אשר לא היסס בעוז לחלוק על דעתם, ואחד הרופאים אף התבטא כי מהיום ואילך הרי הוא רוצה להתחיל להתייעץ עם הרבי במקרים מסובכים. אותו רופא אף ביקש מהאברך את מספר הטלפון האישי של הרבי, וכך יצר הרופא קשר קבוע עם הרבי עד כי היה מתייעץ עם הרבי רבות בכל משעולי חייו.

"איך אפשר להתעלם?"
לסיום מספר לנו נאמן הבית, כי לא רבים היו יודעים שהרבי היה מתענה לרוב בזמנים קבועים כמו בערב ר"ח, ז' אדר וכדומה, והפלא הוא ששנים רבות העלים הרבי את תעניותיו לבל ידעו אף הקרובים מכך, ורק לאחר שנים רבות גילו זאת בניו ומשמשיו כאשר ראו שבימים אלו לא אכל בהתחמקויות שונות ומשונות.

אחד מנכדיו סיפר כי בעת שהיה הפיגוע הגדול בשוק מחנה יהודה בירושלים על ידי מתאבד ערבי, פלט לו הרבי כבדרך אגב "מה שווה לי כל הרעביסטעווע שאינני יכול להועיל ולהעתיר בתפלה על שנשפך דם בישראל".

הרבי היה מחלק כסף רב לצדקה עבור יהודים, בני ביתו מספרים כי כל קריאת הצלה וכדומה שהגיעה בדואר לביתו נענתה על ידו בסכום נכבד, גם כאשר מצבו היה דחוק לא ויתר על מנהגו זה, היה שולח את נכדיו לדואר עם סכומי כסף מכובדים בכדי להיטיב עם הנזקקים.

פעם התבטא בפני נכדו כי 'אנשים חושבים שיש לי כסף מיותר להביא להם ולכן הם שולחים לדואר שלי בקשות לאין ספור, אך לא כן הדבר ולא תמיד יש לי להביא, אבל איך אני אוכל להתעלם מאותן קריאות הצלה, כשבסכום כסף ניתן להציל ולעזור נפשות יקרות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!