שעת מבחן: האם מרן הצליח להטמיע 'דעת תורה'?
הגר"ע זצ"ל לא חיפש הערצה ככוכב ספורט, מפעל חייו היה לחנך דור שיכבד את גדולי ישראל ויסור למרותם • אבי מימרן בטור מיוחד
צלם:אלי קובין
זה לא דרעי או ישי. לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות. יש שיאהבו את זה ויש שיאהבו את זה. שניהם פוליטיקאים עם צורת התנהלות שונה שעמדו בראשות ש"ס וניהלו את המפלגה איש איש בדרכו.
אלה גם לא ההקלטות הנסתרות, הפשקווילים, נאומי הכיכרות, התמונה של מרן במסגרת, ספינים וכל השאר.
מי שלוקח את הדיון על מצבה של ש"ס לרמה הפרסונאלית וגורר את השיח לדרעי-ישי, חוטא למטרה. הרי זה היה יכול להיות הפוך, ישי בראשות ש"ס – ודרעי מקים מפלגה. זה גם היה יכול להסתיים בשלום ביניהם עם סידור הולם שיכבד את שניהם.
כדי לנסות להבין מה קורה לש"ס אחרי הסתלקותו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, חייבים לחזור להיסטוריה הרחוקה של היהדות המזרחית, המושג "אמונת חכמים" היה בעיני היהודי המזרחי של פעם מושג תמים ומקודש. במרוקו, בתוניס ובעירק היו רבנים, גדולי עולם. אמא שרצתה להעניק לילדיה פרס שווה במיוחד, הייתה לוקחת אותם לשביל שהרב עובר בו בדרכו לבית הכנסת, רק כדי שיראו אותו. מי שזכה לנשק את גלימתו הרגיש כי נישק את ספר התורה. היחס הזה בין היהודים לגדולי הדור היה שווה לכולם, לא היו בו פלגים וחצרות, כל רב באשר הוא היה קדוש.
באותן שנים המצב באירופה היה שונה בתכלית. תנועת ההשכלה נעצה את ציפורניה בכרם בית ישראל, ומולה התגבשו קהילות קהילות. אדמו"רים וחסידים, ראשי ישיבות ותלמידיהם, איש על דגלו, הקהילות נדרשו להתמודד עם סוגיות השקפתיות, והתאפיינו בצורה שונה לחלוטין מקהילות היהודים בארצות המזרח.
לאחר קום המדינה ועם קיבוץ הגלויות, הגיעו לכאן כולם. היהודי ממקנס ומג'רבה, והיהודי מליטא ומוורשה. כל אחד הביא עמו בסלו את עולמו התרבותי ואת אורחות חייו. העולים מאירופה היו ברובם הגדול חילונים, שהם ואבותיהם נסחפו אחרי הרוחות הזרות שנשבו בארצותיהם. לעומתם היהודים המזרחיים הגיעו כשומרי מצוות ברמה כזו או אחרת.
עולם התורה האשכנזי התפתח מיד. הוקמו ישיבות, אדמו"רים חזרו לכס הנהגתם אחרי השואה האיומה, והחל לצמוח דור חדש של בני תורה תוצרת הארץ.
לעומתם, היהדות המזרחית חוותה דווקא כאן משבר זהות קשה. מלבד קהילת החרדים הספרדיים, מתי המעט שהתגוררו בירושלים כמה וכמה דורות, העולים החדשים נפוצו לכל עבר. לצערם של האבות, הילדים שנלקחו על ידי אימם לחזות בסידנא הבבא במרוקו – הפכו לבני קיבוצים ומושבים. המסורת וזכרונות בית אבא נשארו עמוק בקרבם, אך לא היה להם רב שצריך לציית לן. שם זה נגמר. הערצה לרבנים הוחלפה בהערצה לאלילי זמר וכוכבי ספורט. את הרב לא העריצו יותר, את הרב "כיבדו" ויש כבוד... יחי ההבדל.
ואז הופיע מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א.
"הכל מתחיל בחינוך", הוא אמר. כדי להחזיר את הדור התועה לדרך אבותיו צריך להתחיל מהילדות. וכך החלה מהפכה. תלמודי תורה, אח"כ ישיבות, ובמקביל מסע הסברה אדיר כדי לשכנע הורים לבחור ב'תורני' ולא ב'ממלכתי', ידע הרב, שאם הוא לא יצליח להחזיר את ההורים בתשובה, הרי שילדיהם יעשו זאת טוב ממנו. לשם כך, הקים את ש"ס.
השנים חלפו. דור הולך ודור בא. בעוד עולם התורה האשכנזי התעצם ופרח, עולם התורה הספרדי רק נולד. זו גם הסיבה שבני התורה הספרדים מצאו את עצמם בעשורים האחרונים מתדפקים על דלתות הישיבות האשכנזיות, שם קול התורה הידהד כמאה שנים ברציפות, ואילו בישיבה הספרדית הסמוכה, קול התורה החל להישמע רק כמה ימים קודם לכן.
וכן, בני התורה הספרדים חזרו למורשת אבותיהם. המושג "אמונת חכמים" חזר לעוצמתו. 'ועשית ככל אשר יורוך' במלא מובן המילה והמשמעות.
דור חדש בא. ילדיהם של מייסדי עולם התורה הספרדי כבר נולדו לתוך מציאות חרדית על כל הוויתה. ואילו מעבר לחומה, ילדיהם של המזרחיים המסורתיים נולדו לתוך החילוניות.
מרן הצליח להחזיר לספרדים את הדבר הכי בסיסי ביהדות: ציות מוחלט לדעת תורה. הם הצביעו ש"ס כי הם "צייתו לדעת תורה". המסורתיים שהצביעו שס כי הם "כיבדו את מרן".
מרן זיע"א הסתלק לישיבה של מעלה.
מפעלי חייו כאן. חיים וקיימים. מועצת חכמי התורה שמינה בחייו חיה וקיימת ב"ה. לפתחו של עולם התורה הספרדי ניצב עכשיו מבחן משמעותי: האם הציות היה רק למרן - האיש, או למרן – כדעת תורה?
דעת התורה לא השתנתה. מנגד, מתברר, כי היו כאלה שצייתו לדברי מרן כי זה היה מרן, וכשהוא איננו, נגמר הציות.'המועצת' כבר לא 'נחשבת' בעיניהם.
מי שמסיט את הדיון לרמה הפרסונאלית של מי בראש, ומי הפוליטיקאי שזוכה ליותר "לייקים", מתגלה כמי שלא השתרשה בו אמונת חכמים עד כדי ציות מוחלט לדעת תורה, ולא משנה איך קוראים לשלוחים שמינו החכמים. כי הרי יש מי שמעריץ זמרים וכוכבים, ויש מי שמעריץ פוליטיקאים. זה אותו הדבר.
ובחזרה לעולם התורה האשכנזי. שם הרי זה ברור וחד הרבה יותר לאןר ההיסטוריה. לכל חסיד גור או ליטאי ברור שהוא לא מצביע ליהדות התורה בגלל ליצמן או בגלל גפני. מצביעים לגדולי הדור. זה המבחן האמיתי של עולם התורה הספרדי, האם השיח ימשיך להיות פרסונאלי סביב דרעי או אלי ישי, או יהיה סביב גדולי התורה, מועצת חכמי התורה ועיני העדה.
באם המבחן הזה יעבור בהצלחה, תהיה זו הפעם הראשונה שבה נוכל להכריז כי המהפכה שחולל מרן הגר"ע יוסף – היא מושלמת. מדור העולים החדשים אובדי העצות – צמח עולם תורה אמיתי שיוכיח כי דעת תורה היא נר לרגליו.
הנעמוד במבחן?
אלה גם לא ההקלטות הנסתרות, הפשקווילים, נאומי הכיכרות, התמונה של מרן במסגרת, ספינים וכל השאר.
מי שלוקח את הדיון על מצבה של ש"ס לרמה הפרסונאלית וגורר את השיח לדרעי-ישי, חוטא למטרה. הרי זה היה יכול להיות הפוך, ישי בראשות ש"ס – ודרעי מקים מפלגה. זה גם היה יכול להסתיים בשלום ביניהם עם סידור הולם שיכבד את שניהם.
כדי לנסות להבין מה קורה לש"ס אחרי הסתלקותו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, חייבים לחזור להיסטוריה הרחוקה של היהדות המזרחית, המושג "אמונת חכמים" היה בעיני היהודי המזרחי של פעם מושג תמים ומקודש. במרוקו, בתוניס ובעירק היו רבנים, גדולי עולם. אמא שרצתה להעניק לילדיה פרס שווה במיוחד, הייתה לוקחת אותם לשביל שהרב עובר בו בדרכו לבית הכנסת, רק כדי שיראו אותו. מי שזכה לנשק את גלימתו הרגיש כי נישק את ספר התורה. היחס הזה בין היהודים לגדולי הדור היה שווה לכולם, לא היו בו פלגים וחצרות, כל רב באשר הוא היה קדוש.
באותן שנים המצב באירופה היה שונה בתכלית. תנועת ההשכלה נעצה את ציפורניה בכרם בית ישראל, ומולה התגבשו קהילות קהילות. אדמו"רים וחסידים, ראשי ישיבות ותלמידיהם, איש על דגלו, הקהילות נדרשו להתמודד עם סוגיות השקפתיות, והתאפיינו בצורה שונה לחלוטין מקהילות היהודים בארצות המזרח.
לאחר קום המדינה ועם קיבוץ הגלויות, הגיעו לכאן כולם. היהודי ממקנס ומג'רבה, והיהודי מליטא ומוורשה. כל אחד הביא עמו בסלו את עולמו התרבותי ואת אורחות חייו. העולים מאירופה היו ברובם הגדול חילונים, שהם ואבותיהם נסחפו אחרי הרוחות הזרות שנשבו בארצותיהם. לעומתם היהודים המזרחיים הגיעו כשומרי מצוות ברמה כזו או אחרת.
עולם התורה האשכנזי התפתח מיד. הוקמו ישיבות, אדמו"רים חזרו לכס הנהגתם אחרי השואה האיומה, והחל לצמוח דור חדש של בני תורה תוצרת הארץ.
לעומתם, היהדות המזרחית חוותה דווקא כאן משבר זהות קשה. מלבד קהילת החרדים הספרדיים, מתי המעט שהתגוררו בירושלים כמה וכמה דורות, העולים החדשים נפוצו לכל עבר. לצערם של האבות, הילדים שנלקחו על ידי אימם לחזות בסידנא הבבא במרוקו – הפכו לבני קיבוצים ומושבים. המסורת וזכרונות בית אבא נשארו עמוק בקרבם, אך לא היה להם רב שצריך לציית לן. שם זה נגמר. הערצה לרבנים הוחלפה בהערצה לאלילי זמר וכוכבי ספורט. את הרב לא העריצו יותר, את הרב "כיבדו" ויש כבוד... יחי ההבדל.
ואז הופיע מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א.
"הכל מתחיל בחינוך", הוא אמר. כדי להחזיר את הדור התועה לדרך אבותיו צריך להתחיל מהילדות. וכך החלה מהפכה. תלמודי תורה, אח"כ ישיבות, ובמקביל מסע הסברה אדיר כדי לשכנע הורים לבחור ב'תורני' ולא ב'ממלכתי', ידע הרב, שאם הוא לא יצליח להחזיר את ההורים בתשובה, הרי שילדיהם יעשו זאת טוב ממנו. לשם כך, הקים את ש"ס.
השנים חלפו. דור הולך ודור בא. בעוד עולם התורה האשכנזי התעצם ופרח, עולם התורה הספרדי רק נולד. זו גם הסיבה שבני התורה הספרדים מצאו את עצמם בעשורים האחרונים מתדפקים על דלתות הישיבות האשכנזיות, שם קול התורה הידהד כמאה שנים ברציפות, ואילו בישיבה הספרדית הסמוכה, קול התורה החל להישמע רק כמה ימים קודם לכן.
וכן, בני התורה הספרדים חזרו למורשת אבותיהם. המושג "אמונת חכמים" חזר לעוצמתו. 'ועשית ככל אשר יורוך' במלא מובן המילה והמשמעות.
דור חדש בא. ילדיהם של מייסדי עולם התורה הספרדי כבר נולדו לתוך מציאות חרדית על כל הוויתה. ואילו מעבר לחומה, ילדיהם של המזרחיים המסורתיים נולדו לתוך החילוניות.
מרן הצליח להחזיר לספרדים את הדבר הכי בסיסי ביהדות: ציות מוחלט לדעת תורה. הם הצביעו ש"ס כי הם "צייתו לדעת תורה". המסורתיים שהצביעו שס כי הם "כיבדו את מרן".
מרן זיע"א הסתלק לישיבה של מעלה.
מפעלי חייו כאן. חיים וקיימים. מועצת חכמי התורה שמינה בחייו חיה וקיימת ב"ה. לפתחו של עולם התורה הספרדי ניצב עכשיו מבחן משמעותי: האם הציות היה רק למרן - האיש, או למרן – כדעת תורה?
דעת התורה לא השתנתה. מנגד, מתברר, כי היו כאלה שצייתו לדברי מרן כי זה היה מרן, וכשהוא איננו, נגמר הציות.'המועצת' כבר לא 'נחשבת' בעיניהם.
מי שמסיט את הדיון לרמה הפרסונאלית של מי בראש, ומי הפוליטיקאי שזוכה ליותר "לייקים", מתגלה כמי שלא השתרשה בו אמונת חכמים עד כדי ציות מוחלט לדעת תורה, ולא משנה איך קוראים לשלוחים שמינו החכמים. כי הרי יש מי שמעריץ זמרים וכוכבים, ויש מי שמעריץ פוליטיקאים. זה אותו הדבר.
ובחזרה לעולם התורה האשכנזי. שם הרי זה ברור וחד הרבה יותר לאןר ההיסטוריה. לכל חסיד גור או ליטאי ברור שהוא לא מצביע ליהדות התורה בגלל ליצמן או בגלל גפני. מצביעים לגדולי הדור. זה המבחן האמיתי של עולם התורה הספרדי, האם השיח ימשיך להיות פרסונאלי סביב דרעי או אלי ישי, או יהיה סביב גדולי התורה, מועצת חכמי התורה ועיני העדה.
באם המבחן הזה יעבור בהצלחה, תהיה זו הפעם הראשונה שבה נוכל להכריז כי המהפכה שחולל מרן הגר"ע יוסף – היא מושלמת. מדור העולים החדשים אובדי העצות – צמח עולם תורה אמיתי שיוכיח כי דעת תורה היא נר לרגליו.
הנעמוד במבחן?
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 90 תגובות