"לפוליטיקאים יש זמן?" • חנוכה תם והשגרה שבה

א.
רק עכשיו יצאנו מימי החנוכה, ימי האור, ימים של תקווה ואחדות, וכבר אנו נכנסים אל תוך ימי השגרה, עמוסת ההתרחשויות. הפוליטיקה המיושנת ממלאת את כותרות העיתונים. ספינים מבית היוצר של המפלגות השונות פותחות מהדורות, ואנו, האזרחים הפשוטים, מנסים למצוא את מקומנו בים הדיווחים השוטף אותנו.

ימי החנוכה שעברנו היו ימים של היטהרות וזיכוך. כפי שכתבתי שבוע שעבר, יש בחנוכה מימד רוחני שאינו קיים בחיי השגרה. הזיכוך המטהר יכול להשפיע לעוד ימים רבים מעבר לימי החג, אם נדע לתפוס את הרגעים הגדולים ולהיאחז בהם. לא להיתפס לקטנות, לדעת להסתכל נכוחה על המציאות ולתת להיגיון לשלוט על המרחב הציבורי.

לא כל אמירה של פוליטיקאי צריכה לתפוס כותרות, לא כל הכרזה על פילוג או אחדות, היא אכן משנה סדרי עולם. במציאות הפכפכה כשלנו, הכותרות יכולות להשתנות בכל מספר דקות. ככה זה כשהמציאות חזקה מהכותרות.

בכדי לעבור את החודשים הקרובים, ימי הבחירות, בשלום עם עצמנו ועם הסביבה, עלינו להתנתק מעט מרצף הדיווחים הבלתי פוסקים, שלא יוסיפו לנו מאומה. בל ניתן לקבוצת עיתונאים, פוליטיקאים, שדרנים וכתבים לספר לנו מה אנו צריכים לחשוב ומה כדאי לנו לעשות. אנו מספיק חכמים בכדי לא להיסחף אחר הרוחות המנשבות מבחוץ, המנסות לשבות אותנו בקסמי המילה המשודרת והכתובה. בואו נפעל עם הגיון. אם יש דבר אחד שהפוליטיקאים לא רוצים שנעשה, זה שנשתמש עם השכל שלנו בדרך לקלפי. רק ספינים, כותרות ושלטי חוצות.

ב.
בכל חיינו יש לנו רגעים שבהם יש לנו את הכוח להכריע. על חיינו האישיים ועל חייהם של הסובבים אותנו.

פרשיות השבוע הם מרתקות מכמה זוויות. ראשית, זהו סיפור לידתו של העם היהודי, ושנית, זהו סיפור אנושי נוגע ללב, על יחסי משפחה, אב ובנו, אח לאח, שבט לשבט.

אם יש מרכיב מרכזי בסיפור האופף את הפרשיות הללו, הרי שלכל פרט קטן בסיפור הכולל ישנה משמעות. כל חלקיק בסיפור משפיע על ההמשך. זהו סיפור בעל רצף השתלשלויות שכל כולם השגחה עליונה יוצאת מן הכלל בכדי להגיע לתוצאה של מעמד הר סיני.

את סיפור ההגדה ב"ליל הסדר" מתחילים מ"ארמי עובד אבי", שהכוונה ללבן הארמי שרימה את יעקב אבינו וחיתן אותו עם לאה, במקום עם רחל אותה חפץ לאשה. ושואלים חז"ל מדוע את סיפור "יציאת מצרים" פותחים עם לבן הארמי? ומתרצים חז"ל כי בסיפורו של לבן הארמי החלה רצף השתלשלות שהובילה בסופו של יום לשעבוד מצרים, ליציאת מצרים ולמתן תורה.

ג.
בפרשת השבוע, פרשת ויגש, אנו קוראים על ההתגלות של יוסף לאחיו. לאחר המפגש המאוד לא נעים שארע בין יוסף לאחים בפרשה הקודמת, מחליט יוסף לחשוף את זהותו בפני האחים. רגע המפגש הינו נדיר באופיו, גם בתוכן וגם בצורה שבה התורה מספרת על ההתרחשויות בחדר. ומספרת התורה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ. וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". וממשיכה התורה: "ולֹֽא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָֽיו"

האחים עמדו מול יוסף ולא יכלו להוציא הגה מפיהם. שתיקה מוחלטת. אבא כהן ברדלא דרש מהפסוק הזה ואמר: "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה" ומבאר: "יוסף קטן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו כפי שאומרת התורה ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, כפי שנאמר בתהילים אוכיחך ואערכה לעיניך, על אחת כמה וכמה".

שואל רבי יוסף דב הלוי סולוייצ'יק, ב "בית הלוי", מהי התוכחה כאן? כל מה שיוסף אמר לאחיו זה "אֲנִי יוֹסֵף – העוד אבי חי". היכן א"כ, מצויה התוכחה בדבריו? ועוד מקשה מדוע יוסף שואל את אחיו "העוד אבי חי?", הרי כל הדו-שיח עם האחים היה על יעקב אבינו, "ואיך אעלה אל אבי והנער איננו איתי".

ומתרץ ה"בית הלוי" תירוץ שהוא לקח גדול עבורנו. התוכחה הטובה ביותר, הינה תוכחה בה החוטא בעצמו פוסק את דינו באופן אובייקטיבי. תוכחה זו היא מעין תוכחת כבשת הרש. זוהי בדיוק תוכחתו של יוסף. השאלה המיותרת לכאורה של יוסף, "העוד אבי חי", היא היא התוכחה. כאשר יהודה מנסה לתלות את כל טענותיו בעוול ובצער שעתיד יוסף לגרום ליעקב, שואל אותו יוסף "העוד אבי חי?". כלומר, אתם מאשימים אותי כעת בגרימת עוול ליעקב. מדוע א"כ, לא חששתם לצערו של יעקב לפני 22 שנים כאשר מכרתם אותי למצרים?

תוכחה טובה לא באה בכעס ובדברים קשים. האדם נוטה פעמים רבות להתכחש לאמת ולברוח ממנה. התוכחה החזקה ביותר היא העמדת האדם אל מול האמת. באומרו "אני יוסף", העמיד יוסף את האחים אל מול האמת. מציאות האמת של "אני יוסף", טפחה על פניהם של האחים אשר ניסו לחיות בשקר. כאשר המציאות טופחת על פניו של החוטא – אין צורך להכביר במילים. כל מילה מיותרת - רק תגרע מעוצמתה של התוכחה.

ומעין התוכחה הזו, יתן האדם דין וחשבון בשמים לאחר מותו. לא תהיה זו תוכחת כעס, אלא העמדת האדם אל מול כל האמת, אל מול סרט המתעד את כל חייו, ללא יכולת להסתיר או להדחיק אירוע מסוים.

ד.

כל אדם ייתן דין וחשבון. ובעולם האמת הדין וחשבון אינו מתייחס רק לדברים שעשית או שלא עשית, אלא גם לכוונות או אי הכוונות העומדות מאחורי המעשה.

בשבועות האחרונים האנשים הזמינים ביותר על פני הגלובוס הם חברי כנסת, או מועמדים לפריימריז במפלגות מסוימות. אישים שבמשך השנה קשה, עד בלתי אפשרי להשיגם ולפתע, בערב בחירות, יש להם זמן בשפע . הטלפון שלהם זמין כל העת "למען הציבור", הם לא נבצרים מאף אירוע, מסיבה, חתונה, חינה, שבע ברכות וכד' של אף מתפקד / בוחר היכול לתת להם את קולו.

ולכולם אני אומר: בבוא היום אתם תתנו דין וחשבון על כך שלא הייתם זמינים לציבור כל העת. שלא עניתם לפונה במצוקה. ואם תבואו ותאמרו "לא היה לי זמן", יראו לכם את הימים שלפני הבחירות. כמה זמן היה לכם אז...

יום הבחירות אף הוא למעשה סוג של יום הדין. יום דין לפוליטיקאים. ביום זה הציבור נותן להם "תעודה הערכה", האם הם ראויים למנדט? האם השנים שבהם בילו בבית הנבחרים הצדיק את עצמו???

אכן, אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן" יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!