כ' חשון התשפ"ה
21.11.2024
פרשת תולדות

הרב שאול יורוביץ': איך מושכים ישועה?

כמדי שבוע, הרב שאול יורוביץ' מתבונן לעומק באקטואליה היהודית ושולה מתוכה מגוון עצות לעבודת המידות והתמודדות עם מכשולים • והשבוע: פרשת תולדות - איך מושכים ישועה?

הרב שאול יורוביץ': איך מושכים ישועה?
הרב שאול יורוביץ' צילום: באדיבות המצלם

בראשית הפרשה אנו קוראים על תולדותיו של יצחק אבינו, כמו אביו אברהם גם הוא מתקשה בהבאת צאצאים לעולם, מה הוא עושה: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ".

חכמינו ז"ל (יבמות סד.) דורשים "אמר רבי יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים"
מדברים אלו משתמע שזה היה אומנותם של כל שלושת האבות, אך למעשה יש לעיין שבכתובים לא מצאנו תפילה של ממש על העקרות אלא כאן אצל יצחק ולא אצל אברהם ויעקב.

יותר מזה כאשר נדקדק נראה שישועתם של אברהם ויעקב באה בצורה שונה לחלוטין שאצל אברהם ושרה מצאנו שקיבלו הבטחות רבות מה' על הבנים גם ללא תפילתם המפורשת, ומפורש גם שה' שינה את שמם של אברהם ושרה, שלאברהם הוסיף אות ה בשמו מאברם לאברהם, ולשרי קרא שרה, ומבואר בחז"ל שאמר להם הקב"ה, אברם ושרי אינם מולידים אבל אברהם ושרה מולידים, על כל פנים במקום תפילות מצאנו הבטחות וזה מפליא.

כאשר נמשיך ונתבונן על דרכו של יעקב אבינו להוליד בנים נראה שמחד הוא עצמו הוליד בנים מלאה מיד ללא תפילה מיוחדת, וכאשר רחל אשתו מתקשה להוליד ומבקשת ממנו "הָבָה לִּי בָנִים" עונה לה יעקב "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" ורש"י (ד"ה אשר מנע ממך) מפרש: "את אומרת שאעשה כאבא אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני", אם כן יעקב לא רק של התפלל על עצמו אלא אף כאשר רחל מבקשת ממנו לעשות משהו בנידון הוא כביכול מתחמק מלהתפלל אף עליה.

לסיכום ניתן לראות תפילה מפורשת על הבנים רק אצל יצחק ורבקה, אצל אברהם אבינו מצאנו הבטחות ושינוי השם, ואצל יעקב נראה לכאורה אף כעין התנגדות לתפילה. זה בוודאי מעורר מחשבה שנראה שעם כל אחד מאבותינו הייתה הנהגה שונה ומיוחדת בבואם לזכות בבנים ויש לעמוד על פשרם.
בכדי להבין זאת עלינו להתבונן תחילה על הדרכים השונות בהמשכת ישועה שנתבארו אצל כל אחד מהאבות, כאשר זה יתיישב בדעתנו נבין בקלות גם מדוע זה תואם את עבודתו של כל אחד מהאבות.

בגדול מצאנו שתי עבודות עיקריות, הראשונה היא מידת הביטחון המוחלט, כאשר האדם סמוך ובטוח בחסדי ה' האינסופיים ומרגיש 'כגמול עלי אימו' ישועתו קרובה. מבואר בספרי העבודה שהביטחון מעלה את האדם עצמו אל מעל הטבע, ושם אין קצבה לשפע ובדבקותו לשם הרי נמשכת לו ישועה מעל הטבע.
השנייה היא תפילה, עבודת התפילה מתמקדת יותר בהרגשת האדם את מוגבלותו ואפסותו שאין בידו להושיע את עצמו ולכן מתפלל לה' שיושיעו מצרתו.

העבודה הראשונה העוסקת בהתבוננות בגדולת ה' והביטחון שאין מעצור בידו מלהושיע נובעת ממידת החסד העליונה שכל מהותה היא ההתמקדות בהתפשטות השפע מלמעלה ללא גבול, לעומת זה העבודה השנייה העסק בביטול התחתון אל העליון נמשכת ממידת הגבורה שכל מהותה היא צמצום ונתינת גבול.

אברהם אבינו נקרא איש החסד, בחינת משפיע, הוא נקרא מרכבה לגילוי מידת השפע בעולם, אם כן מובן שבחינת המשכתו היא כפי בחינתו, עליו לעסוק בתמידות בהתמקדות בהבטחת ה' שבוודאי יהיה טוב עד שמרוב ביטחונו כל תפיסתו משתנה וזה משתקף בשינוי שמו, כך הוא זוכה להמשיך את הישועה לעולם.
זה מסביר היטב גם את ההבטחות החוזרות ונשנות לאברהם, מטרתן היא לחזק את ביטחונו עד שזה יתיישב בליבו בצורה ברורה וחזקה. זה גם מסביר מדוע לאחר כל זה לפני ששרה נפקדת הקב"ה שלח לו מלאך בדמות אדם לבשרו, המטרה היא לראות עד כמה הדבר הזה כבר פשוט וברור אצלו, שאף כששומע זאת מאדם זר, אין זה מפליאו ומצחיקו כלל, מרוב בהירות ביטחונו שרק אז יוכל להמשיך את הישועה כאמור, זה גם מסביר את טענת ה' 'למה זה צחקה שרה' שאם שרה עדיין מתרגשת מזה כאילו זה דבר יוצא דופן איך יוכלו להמשיך את ישועתם.

יצחק אבינו לעומתו הוא מידת הגבורה, כל עניינו היא מידת היראה והביטול כנודע, הוא נעקד על גבי המזבח והופך לעולה תמימה ואינו יוצא מארץ ישראל כל חייו, לכן עבודתו היא תפילה ממש וכדברי רש"י (ד"ה ויעתר) "הרבה והפציר בתפלה" שזוהי בחינתו וכך נושע.

יש לדעת ששתי העבודות הללו הן גילויים שונים של אותה עבודה כאמור, מחד המודעות לגדולת ה' ומאידך המודעות למוגבלות האדם, ושתיהן נמצאות בעבודת התפילה ולכן הן בחינות שונות של עבודת התפילה.

מכאן נתבונן בדרכו המיוחדת של יעקב אבינו, מידתו של יעקב אבינו היא התפארת הממוצעת בין החסד והגבורה, לכן בשעה שרחל אשתו אומרת לו "עשה כאבא" כלומר התפלל עלי כמו שיצחק אביך עשה, הוא משיב לה, "אני איני כאבא אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני", כלומר בשונה מאבא שעבודתו הייתה תפילה על החיסרון אני יש לי, כלומר דרך עבודתי להמשיך שפע היא בבחינת יש לי, שכך אני ממשיך את השפע למטה, וממשיך לומר לה "ממך מנע ולא ממני" כלומר דרכך להמשיך שפע היא אכן בבחינת המלכות ש'לית לה מגרמה כלום' אך אני עובד אחרת, יוצא אם כן שמבין שניהם יעקב ורחל יחד הייתה התפילה השלימה שהיא צועקת בבחינת המלכות החסרה 'הבה לי בנים' והוא עונה לעומתה 'אני יש לי' וממילא יש כאן את שת חלקי העבודה ועיין.

פרשת שבוע

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}