הקצין הבכיר בכה: 15 שנה לא עליתי לתורה

באחד ממוצבי הצפון, היו בשבת האחרונה 22 חיילים דתיים, בין המשימות שלהם היה ביטחון שוטף לאורך הגזרה. הם ארגנו בית כנסת וספר תורה, בליל שבת ובשחרית היו שני מניינים, הם התפלו ביחד ושרו שירי שבת.

וכך מספר רב הגדוד: "באמצע סעודת השבת של הבוקר הוקפצו חלק מהחיילים עקב צורך מבצעי, וכך נשארנו במוצב 6 חיילים דתיים בלבד. דאגנו: איך נתפלל מנחה של שבת ללא קריאת התורה, וללא מניין? הלכנו לחפש עוד 4 שישלימו לנו את המניין, חיפשנו וחיפשנו שעה ארוכה.. לבסוף הגיעו 3 חיילים נוספים שומרי שבת, שמחנו מאוד לבואם, אך עדיין היה לנו חסר עוד אדם אחד! שיבוא להשלים לנו לעשרה". 

"היה שם קצין בכיר, שהצהיר על עצמו כאדם שאינו מאמין, ולא הסכים לבוא להתפלל. התחננו אליו: בלעדיך לא יהיה לנו קריאת התורה. לאחר שכנועים רבים הסכים הקצין לעשות לנו טובה, לאחר שהצהיר בקול: "אני עושה את זה רק בשבילכם - לא בשביל הדת, רק בשבילכם".. הקצין חבש כיפה לראשו ונכנס לבית הכנסת, כיבדנו אותו בעליית 'שלישי', הוא הופתע מהכיבוד אך לא סירב, הקצין בירך מתוך הסידור: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" כולנו ענינו אחריו אמן בהתרגשות. לאחר התפילה, תופס הקצין בידי, והתחיל לבכות בכי סוער: "15 שנים לא עליתי לתורה... 15 שנים לא ביקרתי בבית כנסת"...".

"הוא התיישב איתנו לסעודה שלישית, שרנו "ידיד נפש" ושירי קודש, שירי נשמה המעוררים את הלב לתשובה.. פתחתי את הזוהר "תא חזי בכל שיתא יומא דשבתא, כד מטא עידן דצלותא דמנחה דינא תקיפא שלטא.. אבל ביומא דשבתא כד מטא עידן דצלותא דמנחה רעווא דרעווין אישתכח ועתיקא קדישא גליה רצון דיליה".... למדנו עם החיילים את תוכן משמעותם של דברי הזוהר הקדוש, אודות חשיבות הזמן של "רעווא דרעווין" והזמן המיוחד של שבת במנחה, שבה מאירה אור קדושת השבת בשיא תוקפה ותפארתה".

"הקצין ישב ולא גמר לשאול שאלות, ולהבין מה פירוש צמד המילים :"רעווא דרעווין", מהו "עתיקא קדישא", ומהו "עת רצון" ו"תוספת שבת"... כמובן שלמעריב במוצאי שבת, היה לנו מניין, יחד עם הקצין שהגיע מעצמו וללא צורך בתחנונים נוספים... במוצאי שבת הייתה פעילות בטחונית לאורך כל הלילה, הלוחמים עלו יצועם רק לפנות בוקר. וביום ראשון בבוקר עמלתי בקושי רב לגייס מנין לשחרית בזמנה... אך אדם אחד הקדים אותנו, השכים קום, בבוקר והפתיע אותנו כשהגיע לתפילת שחרית, וביקש להניח תפילין... למנחה של יום ראשון הוא הגיע מעצמו, וגם למעריב, גם למחרת בשחרית של יום שני עלה בשנית לעליית שלישי ובירך "הגומל"... והכיפה שחבש לראשונה בשבת במנחה, לא ירדה מעל ראשו אף לרגע קט, ומתנוססת בחן יהודי על קודקדו".

את דבריו הוא מסיים: "תראו מה הכח של שבת במנחה, רעווא דרעווין.... ורק קול החזן עודנו מתנגן בניגון של מנחה של שבת: "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"....". 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!