גם בבית משפט: מיהו האור ומיהו החושך?

חנוכה. מלחמת האור בחושך. המעטים מול הרבים. הטובים נגד הרעים. פך שמן קטן וטהור. המושגים המוכרים כל כך של חנוכה, מציבים לנו, המשפטנים, קווים מקבילים רבים בעבודתנו היומיומית.

גם אנחנו, במשך כל השנה, מייצגים את לקוחותינו מול הצד השני שניצב נגדנו בבית המשפט. לפעמים זהו גוף ממשלתי. לפעמים אדם פרטי. לפעמים גוף בעל כוח רב, ולעיתים דווקא אדם החלש יותר מזה שאנו מייצגים.

לא נהוג לשאול משפטן מה הוא באמת חושב על המיוצג שלו בבית המשפט. האם הוא בטוח בצדקתו? האם הפאתוס שמלווה אותו בעת שהוא מרצה את טענותיו בהיכל המשפט מייצג את האמת הפנימית שלו?

אבל מהי באמת התשובה. האם באמת תמיד צריך המשפטן לסבור כי הצדק המלא הוא עם לקוחו.

מהו הטוב? מיהו הרע? מי אמור לנצח באמת?

התשובה לכך, למרות שצפוי שהיא תהיה סבוכה ומתפתלת, היא פשוטה. והיא קשורה לימי החנוכה.

המכבים חזרו משדה המערכה. המלחמה הוכרעה. היוונים פנו עורף ונמלטו כלאחר שבאו. בית המקדש שוב טהור. כבר אין רואים בו את הפסלים והטומאה.

זה הספיק? לא. כי הטומאה כבר עזבה. עכשיו צריך לקבל את הקדושה. את החיובי.

ולזה היה צריך נס נוסף. חדש. נס פך השמן הטהור. אותו כד קטן החתום בחותמו של הכהן הגדול, שנותר שמור בלי מגע ידם הטמא של היוונים. הוא הכד שממנו צמחה הישועה. הוא היה הכלי להמשכת הקדושה.

שכבר למדנו שאין חזרה בתשובה בלי שני החלקים. סור מרע ועשה טוב. סור מרע בנצחון על היוונים והמתיוונים, ועשה טוב בהמשכת הקדושה. בעשיה חיובית.

גם אנחנו, המשפטנים, נלחמים לא פעם ברע. בשלילי. מנסים בכה ובכה, מצליחים יותר ופחות. אבל תמיד אנחנו זוכרים, כי בכל אחד, כל אחד, יש את פך השמן הטהור שלו. את הפנימיות שבלב, זו שנותרה בטהרתה. זה שלא מושפעת מהעולם השלילי הסובב אותנו.

זוהי האמת בטהרתה. עליה אנו נאבקים. איתה אנחנו יוצאים למערכה. איתה ובעבורה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!