חודש לשבת השחורה: הרשמים והתחושות של אלמוג בוקר

"נרדם לרגע ואז מתעורר בבהלה, מנסה להרחיק את המחשבות ולעצום שוב את העיניים - לא הלילה הזה". כתב ומגיש 'חדשות 13', אלמוג בוקר, תושב קיבוץ זיקים שבעוטף ישראל, חוזר בפוסט בפייסבוק לרגעים שבהם הקונספציה קרסה מול העיניים ומשתף ברשמים שלו אחרי חודש של לחימה.

וכך הוא כותב:

זה חוזר שוב ושוב: הצבע האדום הראשון מאותה שבת מסוייטת, הקפיצה מהמיטה, החיפוש אחר הילדים, הריצה לממד ואז שיחת הטלפון שלא אשכח לעולם: "נחתו מחבלים עם מצנחי רחיפה, הם מנהלים קרבות בין הבתים עכשיו בנתיב העשרה ויש נפגעים. מלחמת עולם כבר חצי שעה".

מלחמת עולם אצלך בבית.

חודש בדיוק אחרי והמחשבות הלילה הזה אתם: עם הילדים, ההורים שנלקחו מהממד שלהם על ידי מחבלים נאצים ומוחזקים במנהרות של חמאס. המחשבות הלילה הזה עם אלפי המשפחות שראו את המחבלים שוחטים באכזריות ומול העיניים שלהם את ההורים שלהם, את האחים שלהם, את הילדים שלהם.

ההודעות האחרונות ששלחו, זועקים לעזרה - ואין אף אחד שיבוא להושיע.

וההבנה, שרק מי שחי כאן בעוטף יוכל להבין - זה היה יכול להיות הבית שלי.

של כל אחד מאתנו. רולטה.

חודש עבר ועכשיו מתחילים לדבר על הפוגה הומניטארית, דלק לרצועה ועל שאלות אסטרטגיות של מה עושים עם תושבי עזה, ביום שאחרי.

אלפים מהם שיתפו פעולה עם חמאס, מאות נכנסו בחסות המתקפה הרצחנית גנבו, בזזו וחטפו!

לא! לא! ולא! לא מכניסים דלק לרצועה, לא מאפשרים הפוגה הומניטארית ולא צריך לעניין אותנו מה יהיה ביום שאחרי. עכשיו זה הזמן להשמיד את חמאס, עד אחרון המחבלים. וזה לא יכול לקחת שנים, ולא יכול להיות בשיטת מבצע חומת מגן של כניסה ויציאה מעזה - זה צריך לקרות כאן ועכשיו ובכל הכח.
וצר לי, אבל לא מעניין אותי מה האמריקנים יגידו, וממש לא מזיז לי אם יגנו אותנו באו"ם.

אנחנו לא עובדים עם סטופר של אף אחד, בזמן ש-241 אחים שלנו, בהם 30 ילדים! מוחזקים בשבי חמאס ואחרי שקברנו 1400 אזרחים וחיילים שנטבחו על ידי מחבלים נאצים. עכשיו זה הזמן לעצור הכל! לא לדבר על הפוגה, לא להכניס דלק לרצועה ויותר מזה: לעצור ועכשיו את הכנסת הציוד ההומניטארי לעזה. הצלב האדום רוצה תרופות ומזון? שיכנס פנימה ויחזיר את החטופים הביתה. עכשיו.

אנחנו עכשיו בקרב על קיומה של מדינת ישראל ולמנהיגים שלנו אסור לשכוח או להדחיק. ואם צריך, תצפו בכל בוקר בתמונה של אביגיל בת השלוש ששני הוריה נרצחו והיא לבד בשבי חמאס או במצלמות האבטחה של משפחת תעסה בנתיב העשרה ותראו את האכזריות: 3 מחבלים שנכנסים לתוך הבית, זורקים רימון לממד שבו יושבים גיל, סבין ושני ילדיהם שי וקורן. גיל קופץ על הרימון ומציל את המשפחה שלו ואז המחבל באכזריות בלתי נתפסת מוודא הריגה מטווח אפס ולעיני הילדים. ואז הילדים יוצאים בבכי מהממד, פצועים, מדממים, מחפשים את אמא, והמחבל הנאצי מציע להם קולה.

לבית כזה, שגובל בנאצים, אף אחד לא יחזור.

זה או אנחנו - או הם!

אנחנו ננצח!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!