חנוכה: על שתי טעויות נפוצות ועוד אחת

אמש שאלתי את בני הקטן: "מדוע נקרא חג החנוכה בשם הזה 'חנוכה'?.

הזאטוט ענה: "'חנוכה?' - כי הייתה מלחמה עם הגויים הרשעים, עשו איתם מלחמה גדולה בחנוכה וניצחו וחנו ביום כ"ה בשבט ואז קראו לחג בשם 'חנוכה', כי המלחמה חנתה ביום כ"ה".

לא בטוח אם כל זאטוט הזוכה לחינוך טוב בתלמוד התורה היה משתבש בין כסליו לשבט, אבל סביר להניח שתשובה קרובה לכך בניסוחים אחרים, הייתם מקבלים גם מילדים אחרים: חנוכה על שום מה? על שום ש'חנו בכ"ה'.

התשובה הזו אבל אינה מדוייקת, הקשר בין 'חנו-כה' ל'חנוכה' הוא על דרך הדרש, או אולי כסיבה נוספת. אך לא הסיבה המרכזית לשם החג. שם החג נקבע קודם כל כדי לציין את יום 'חנוכת בית המקדש'.

מלחמת החשמונאים במתייונים הייתה מלחמה קשה וארוכת שנים, אך מכל המאורעות של אותן שנות מלחמה מול צבאות אנטיוכוס אפיפנס, מה שציין את הנצחון השלם, את השבת מלכות ישראל על מכונה ועל השראת השכינה שבה, היה גירוש המתייוונים מבית המקדש.

חג החנוכה נקבע כדי לשמוח בחנוכת בית המקדש, והשיבה להיכל ועבודת השם שעל הר הבית וכפי שבא לשיא ביטוי בנס פח השמן הקטן שדלק שמונה ימים.

מה המקום הקדוש ביותר?
והיום?

אם נשאל שוב את אותו ילד מהתלמוד התורה: "מהו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי?". מן הסתם יענה: "הכותל המערבי".

ובכן גם כאן מדובר בטעות נפוצה למידי.

אין קדושה מיוחדת לכותל המערבי והוא ודאי אינו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. גם חכמינו שאמרו ש'שכינה לא זזה מהכותל המערבי', התייחסו לכותל בית המקדש, וכפי שנאמר במדרש שיר השירים: "הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי של בית המקדש" (שה"ש ב, ט), ולא לחומת הר הבית מולה אנו מתפללים היום.

המקום הקדוש ביותר שוכן בהר הבית, במקום המקדש. שם, בפסגת ההר, מצוייה אבן השתיה של 'קודש הקדשים' שממנה הושתת העולם כולו. קודש הקדשים הוא קודש הקדשים. הוא ואין בלתו.

אם יש חיבה יתירה לרחבת התפילה של הכותל המערבי של חומת הר הבית- הרי שנובעת היא מקרבתו לאותו אתר של קודש.

בימים ההם בזמן הזה
כיום שב וצף הפולמוס המר באשר להר הבית, ועלה שוב הצורך מצד פוסקי ההלכה להזכיר את האיסורים החמורים המוטלים על הנכנס בטומאתו למקום העזרה וההיכל, והחיוב המוטל עלינו גם היום למורא המקדש ושמירתו.

אך יש לשים לב שלא לטעות כאן בשלישית: האיסור הזה אין פירושו ניכור וחוסר עניין. להיפך. אם אסור הדבר - אם באיסור 'כרת' מסתכן העולה - אין זאת אלא בשל ההוקרה והקדושה היתירה של המקום.

משום שהמקום, כה קדוש, לכן אנו מצווים על שמירתו, לכן אנו מצווים המורא בו וכך גם על אהבתנו וחיבתנו לו.

כמו הנרות - בשל קדושתן, אין לנו רשות לעלות בו, אלא לראותו בלבד. ועדיין, חיבת המקום בליבנו וגם אם אסור הדבר, מתפללים אנו ליום שבו ייבנה ויותר הדבר.

היום, חג חנוכת המקדש, זמן הוא לזכור שהר בית השם, הוא ליבו של העם היהודי, מקום השראת השכינה. עת לביטוי כיסופי רצון לראות ולהיראות בו.

אלו ימי זכרון לשמחת העבר כאשר גורשו שועלי ההר וטוהר המקדש. גם יום תפילה הוא לעתיד, בימים ההם בזמן הזה, בו יבואו בניך לדביר ביתך, יפנו היכלך, יטהרו את מקדשך וידליקו נרות בחצרות קדשך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!