אלי אלי, למה? • טורו של אבי בלום

כשלצידו קומץ פעילים בראשות ניסים אלקסלסי, ברקע תמונת מרן והשלט "בכל ביתי נאמן הוא", מאחוריו מגעים עם הימין הקיצוני ועל דלתותיו מתדפקים בעוז פעילי התנזים, התייצב אלי ישי למסיבת העיתונאים ברמדה.

במקור דובר על הכותל המערבי, אך אז הגיעה דרישת הפעילים להעביר את טקס ההכרזה לרחבת הר הבית. אחר כך הוחלט על מלון הר ציון, אלא שאז התברר כי באתר אמור להצטלם באותה שעה בדיוק "השר פולישוק", וכך נבחר לו לבסוף מלון רמדה כמקום חנוכת המפלגה החדשה.

עד כאן קצת הומור בימים טרופים אלו, ומכאן לחדשות בהרחבה. צריך להיות מספיק כנים ולהודות שאלי ישי נמצא, אולי בפעם הראשונה בקריירה, במקומו הטבעי. בימי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, הוא נחשב לנץ מדיני, ימינה ממרן הגר"ע. שנתיים אחרי הקמת ממשלת אולמרט, איים ישי בפרישה מהממשלה על רקע שיחות ומגעים בסוגיית ירושלים. "יש בו ניצוץ של כהניזם", אמר אז אטיאס שהרים ראש לראשונה מעל ליושב-ראש, והבהיר לכלי התקשורת כי אלי ישי לא מבטא את דעת מרן.

במיטב מחלצותיו הגיע ישי למלון רמדה, מעוז פגישות השידוכים של בחורי ישיבות ובנות סמינרים, ונראה כחתן שכלתו הבריזה לו ממסיבת האירוסין. ללא חברי הכנסת של ש"ס שאמרו את דברם, וללא אורי אריאל, גדול סוחרי הסוסים שרוכב גם עליו. כשיונתן שטבון לבדו רץ לצידו, הוא טיפס על העץ.

במפלגת ישי ובתנועת ש"ס יכססו ציפורניים עד לסופ"ש כדי להיווכח ולראות האם סיעת הימין החרדי-חרד"לי, מצליחה לעשות את הבלתי ייאמן ולעבור את אחוז החסימה בסקרים. התייצבות מעל לאחוז החסימה עשויה ליצור מומנטום שיאפשר לחסרי בית-יהודי נוספים, להצטרף לרשימה.

הסוקרים יסקרו את גופו במסרקות של ברזל אך גם אם תירשם נוכחות מרשימה בכמה מהמשאלים (מישהו אמר ערוץ הכנסת?) זה ממש לא מבטיח הצלחה בישורת האחרונה. לכו תשאלו את הרב אמסלם.

אמסלם היה האחרון אך לא הראשון. קודמיו של ישי שקראו תיגר על ש"ס התרסקו אל סלעי אחוז החסימה, ואז היה מדובר באחוזים נמוכים מהמצב החוקי כיום. 3.25 אחוזים משמעותם כ-125 אלף קולות, וזאת אם יירשמו אחוזי הצבעה זהים לבחירות הקודמות. אלו לא סתם סלעים, אלא שובר גלים.

ישי התרה בפעיליו שלא לתקוף את ש"ס, אך בשיחות אישיות הוא שואל מה היה עושה אריה דרעי במקומו, אם מרן הגר"ע יוסף היה הולך לעולמו בשעה שאלי ישי מכהן כיו"ר המפלגה. באותה מידה, ניתן לשאול מה היה אומר יו"ר ש"ס אלי ישי, אם אריה דרעי היה מקים מפלגה משלו אחרי פטירת מרן.

התשמע קולי
הכאב שנמהל בקולו של ישי במסיבת העיתונאים כשדיבר על המשך דרכו של מרן ופרידתו מש"ס היה אמיתי. אלמלא חש פגוע עד עמקי נשמתו הפצועה ומצולות נפשו השבורה לא היה מפנה עורף למועצת החכמים ולערכי הציות להם הטיף לחבריו במשך י"ג שנים.

בשיחות סגורות מסביר ישי כי נדחק החוצה ונאלץ בעל כורחו לצאת לדרך חדשה, אבל האמת צריכה להיאמר. שותפות מלאה שוות-ערך, דרעי אומנם לא הסכים לתת לו, אבל איש לא מנע מאלי ישי להיענות לקריאה של דרעי ולשמש כמספר 2 וכשר בכיר עם ערבויות ובטחונות של מועצת החכמים.

הדרישות שהציג ישי לדרעי, אשר נחשפו כאן בשעתו לראשונה עוד לפני פגישתם המשותפת והיחידה, היו הצעות שדרעי לא יכל שלא לסרב להן. משמעותן הברורה הייתה הליכה למתכונת של מנהיגות משותפת סטייל בוז'י-לבני. במצב מעין זה, ש"ס הייתה הופכת לפרודיה שמשקפת את מצב האומה. למעשה, ביקש ישי להחזיר את ש"ס לימיה העליזים של השלישייה – ובלי הגננת אטיאס שהשכינה שלום זמני בין הילדים, ערב ובוקר וצהריים.

מי ששוחח עם ישי בשנה שחלפה מבין כיום בדיעבד שדרישותיו בתקופה האחרונה היו הרמה להנחתה. ישי הצהיר בשיחות אישיות, לא אחת ולא שתיים, כי אינו מסוגל להישאר עם דרעי באותה מפלגה. המשוחחים עמו נטו שלא לייחס לדברים משמעות רבה מדי והעריכו שמדובר בהצהרה לצרכי משא-ומתן. אופיו ועברו, גרמו לכולם לטעות ברצינותו.

מעטים בלבד, כולל בסביבתו של ישי, הימרו על כך שאלי ילך עד הסוף ויעמוד בראש מפלגה חדשה. אלי ישי מעולם לא העמיד עצמו לבחירה, אפילו לא לוועד הבית. הוא הסתתר תמיד מאחורי גלימתו של מרן. מטבעו, ישי לא נמנה על המעזים שקופצים למים עמוקים ושוחים אל הלא נודע.

וכי מי האמין שיחסיו עם תנועת האם יגיעו כך לשפל המדרגה? ומיהו הפרשן שצפה כי ישי ימצא את העוז והתעצומות, שאפילו דרעי לא גייס בשעתו, לעמוד בראש מפלגה מתחרה? ישנם כאלו שבטוחים עד לרגע זה, כי ישי היה ונותר "האיש הירא ורך הלבב", וכי ברגע האמת כשתחל המלחמה, "ילך וישוב לביתו".

אבל אלי ישי פה, ונמצא כאן לדבריו, כדי להישאר במרוץ עד הסוף. האפרוח צימח נוצות וקרא השבוע את קריאת הגבר, אולי לראשונה בהיסטוריה הפוליטית שלו. בעוד שלושה חודשים נדע אם התרנגול הזה יובל לשחיטה פוליטית, או שמא יוסיף להפתיע וייצא גבר-גבר.

במבט לאחור מתברר שהאיש הכין את עצמו במשך שנים ואגר חומרים עוד בחיי מרן. הדיבורים על קופסה שחורה, שתישלף עם ריסוק המטוס על יושביו, לא נולדו אתמול. דרעי שמע על כך במשך חודשים וביצר את דפנות תא הטייס. את הכותרות תפסה השבוע הידיעה על חזרתה הביתה של הבת הבכורה הרבנית עדינה בר שלום, אך הסיפור האמיתי הוא חידוש הקשר עם הבן הצעיר הרב משה יוסף.

אחרי נתק של חודשים רבים, נפגש דרעי עם הרב משה ועם חתנו הרב יעקב סיני, לשיחות ארוכות. על חומר הנפץ שמוחזק בארכיון המשפחתי מיותר להכביר במילים. חידוש הקשר מבטיח כי הפתיל הארוך שכבר נדלק – יכובה.

אם אחד מנאמני הבית ששמו דובר נכבדות השבוע כמועמד למפלגת ישי הוא המדליף של החומרים מחדר מרן, הרי שהוא חשוף לתביעה בסכומי עתק על הפרת חוזה. ותודה לעו"ד דוד גלס ז"ל שצפה עתידות מראש, ודאג לנסח ולהחתים את נאמני הבית על מסמך נאמנות שלא מותיר מקום לדמיון. אשרי הנאמן.

נותרנו אפוא, עם ארכיון ההקלטות האישי של אלי ישי שנצבר במשך השנים. במסיבת העיתונאים קרא ישי ליו"ר ש"ס לחתום עמו על אמנת פיוס ברוח דרך ארץ קדמה לתורה. בהכרזתו הדליק ישי שריפה שאפילו סופרטנקר לא יצליח לכבותה. והרי לאלי ישי אין במלאי, אפילו לא מטף. לכו תקראו את דו"ח מבקר המדינה.

נכון לליל הקמת הרשימה מכריז ישי כי ישמור על הפסקת אש, אף בסביבתו מבהירים כי בידיהם תגובה מוכנה לכל סיטואציה. "מה זה אומר על ישי, שנכנס אל מרן והקליט?", שאל השבוע אחד מבכירי ש"ס. "ומה זה אומר על המקליטים האחרים?", שואלים בסביבתו של ישי.

אבל לפני הכל ראוי שיישאל מה אומרים אירועי השבוע על היהדות הספרדית שאחרי מרן. "מישהו מדמיין לעצמו שבחיי מרן, זה היה מגיע למצב כזה?", שאל השבוע בכאב אחד מבני המשפחה, "הוא היה קורא לשניהם ומוצא את הדרך לגרום להם להישאר ביחד על הסיפון ולא להפליג למחוזות זרים". חבל על דאבדין..

על מדרגות הרבנות
את תשובתה של ש"ס לפרישתו של ישי ראינו השבוע בהשקת קמפיין חברתי, ולא חברי. 'עם אחד – סל אחד', יצאה ש"ס בסיסמה וסימנה את האויב מולו תעדיף להילחם: משה כחלון ולא אלי ישי.

בש"ס ינסו להתעלם מישי, בתקווה שגם הסקרים יעשו זאת. אבל ממה שנעשה עד כה אי אפשר להתעלם. את חשבון הנפש עושים במפלגה – בעיקר עם אלי ישי. "שעון החול של פרישת ישי החל לפעול מרגע שמרן זצ"ל מינה את דרעי ליושב-ראש", אומר ח"כ איציק כהן, במידה רבה של צדק.

בסופו של דבר, מדובר כאן במשבר אמון אישי לחלוטין, בן שני בני זוג שלא מסוגלים לחיות תחת קורת גג אחת. הגירושין הם הדבר המתבקש. נותר רק הקרב על התודעה מול הילדים: מי היה בן-הזוג הרע ומיהו האשם בפירוק החבילה.

דרעי וישי העבירו מסרים בשבועות האחרונים, מעל גלי האתר, זה מעל לראשו של זה. היחיד שניהל מגעים מול ישי ונחשב, עד השבוע, לעוגן האחרון שלו בש"ס, הוא הגר"ש בעדני, חבר מועצת החכמים. כשאלי ישי התייצב בביתו לפגישה שנייה תוך פחות משבוע, הגר"ש בעדני עוד האמין כי כל זמן שהנר לא דולק, האיפול נשמר ותוכן המגעים לא דולף, עוד אפשר לתקן.

בחמישי החלו לזלוג פרטים מתוך החדר הסגור. בביתו של הגר"ש בעדני טוענים כי ניסיונות להשיג את אלי ישי לא צלחו. ישי מכחיש, אך הפיקסלים הללו לא ישנו את התמונה הגדולה. ההודעה שיצאה מבית הגר"ש בעדני במוצ"ש על ניתוק המגעים עם ישי, מדברת בעד עצמה. בסביבתו של ישי טענו בראשית השבוע כי יש בידם הבטחה מהגר"ש בעדני כי בכל מקרה לא יתקוף אישית את ישי. אבל הלך הרוח של חבר מועצת החכמים אמר הכל, ובש"ס מזהירים כי אם ההבטחה כביכול בשם הרב בעדני תופץ שנית ברבים, גם מכתב ממועצת החכמים בוא יבוא.

אחרי פרסום ההוראה מטעמו במוצ"ש על הפסקת המגעים עם ישי, מצא עצמו הגר"ש בעדני בעין הסערה. כמי שמתנהל בכוחות עצמו, ומתנער מעדת המשב"קים שחגה סביבו, הוא השיב אישית לשיחות הטלפון של העיתונאים שחייגו לביתו: "אני רב, לא פוליטיקאי", הוא אמר להם, אך כששמע את שאלותיהם, הבין את טיב מקורותיהם.

פריחת העציצים
אי אפשר בלי מילה על הביקור המתוקשר של אלי ישי בבית מרן הגראי"ל שטיינמן בשישי האחרון. גם כאן הגרסאות חלוקות, אך דבר אחד ברור: בניגוד לכל הפרסומים, דרעי לא עודכן מראש, ושמע על הפגישה, כשהיא הייתה בעיצומה, מפי מקורות זרים.

בסביבתו של דרעי מספרים שהוא מיהר להתקשר לחבריו בדגל התורה עמם שמר בחודשים האחרונים על יחסים טובים, והבין כי גם הם מופתעים. בהנחה שלא מדובר בהעמדת פנים, הפנה לפיכך דרעי את השאלות ישירות לבני הבית שהסבירו כי מדובר בביקור שגרתי: "גם כאשר אלי ישי היה יושב-ראש ודרעי רצה לרוץ עצמאית, דרעי ביקש והתקבל לפגישה אצל מרן ראש הישיבה, אז אין סיבה שכיום נסגור את הדלת דווקא בפני אלי ישי שגילה נאמנות לראש-הישיבה במשך כל השנים", הסבירו המקורבים.

מה נאמר בפגישה, ידוע ומפורסם: "שומר פתאים ה', כשהולכים לבד לפעמים מרוויחים ולפעמים מפסידים", אמר ראש הישיבה לאלי ישי. מה שלא פורסם ונודע ליו"ר ש"ס רק בשלב מאוחר, זהו התיאום המוקדם.

זהו לא רק הסבב המתוזמן של אורי אריאל - שביום שישי האחרון עוד נראה כשותף טבעי של ישי - בבתיהם של חברי מועצת גדולי התורה. הביקורים הללו, מסתבר, נועדו להכשיר את אריאל לבוא בקהל. מעבר לכך, היו אלו גם, שלא לומר בעיקר, הלחישות המכוונות של מאן-דהו באוזני ישי. לדרעי נודע כי בטרם הפגישה עם ראש הישיבה, הוזהר ישי שלא להעלות בפניו את אפשרות החבירה המשותפת לאריאל. ולמזהיר ולנזהר שילומים תן כמי נהר.

גדול הדור שהזיל דמעות כשנחקק חוק הגיוס, סולד מאריאל, בז למעלליו ולא מסוגל לשמוע את שמו. וכי איך אפשר לשכוח ולסלוח לאיש ששבר שיאים של צביעות ועשה בנו שימוש ציני, עוד יותר מזה שהוא עושה כיום באלי ישי? בבוקר הוא רץ להעמיד פנים ולבקר בישיבת חברון, ובערב נסע ליישוב היהודי בחברון כדי לשכנע את הרב דב ליאור לתמוך בברית עם יאיר לפיד. בלשון מפוני גוש קטיף: לא נשכח, לא נסלח.

כך או כך, את דרעי זה לימד כי לא מדובר בפגישה תמימה, וכי מישהו בדגל התורה, גם אם לא מדובר בחברי הכנסת, בחש בתבשיל הש"סי עד שנשרפו שולי הקדירה. "מילא מש"ס לא אכפת לכם, אבל אתם לא חוששים מזליגת מנדטים מכיוון יהדות התורה?", שאל דרעי את חבריו האשכנזים.

הכתבה האוהדת ביתד נאמן למחרת מסיבת העיתונאים ברמדה והתואר 'הרב' לא הוענקו לישי ככה סתם. אז נכון שלא מדובר בריצה משותפת, למרות שגם בתסריט הזה השתעשעו לרגע בסביבת אלי ישי. אבל בדגל התורה יש מי שמדבר על שתי מפלגות, אשכנזית וספרדית, תחת הנהגת ראש ישיבה אחד – ממש כמו בימי מרן הגראמ"מ שך זצ"ל. רק שהסיכון במקרה הזה, גדול מהסיכוי. מהמהלך של הקמת רשימת ישי עלול להינזק בראש ובראשונה המנדט השלישי של דגל התורה הממוקם כמספר שבע ברשימת יהדות התורה המאוחדת.

החשבון פשוט למדי גם למי שלא למד ליב"ה. בבחירות הקודמות הסתער ח"כ מאיר פרוש על הריכוזים החב"דיים והביא לשינוי משמעותי בדפוסי ההצבעה לטובת יהדות התורה. החב"דניקים אינם הימניים-החרדים היחידים, וכשעושים את חשבון הקולות, אפשר להבין מדוע נזעק בשבוע שעבר מאיר פרוש להתנגד לחיבוק הקבוצתי עם הרצוג. בתמונת המצב הנוכחית, כאשר מפלגה ימנית של ישי-שטבון תחכה לחב"דניקים בקלפי, פרוש יתקשה לסייע גם אם יסתער על שבילי כפר חב"ד עם טנק מבצעים.

אין לדרעי במצבו את הפריבילגיה לפתוח חזית נוספת מול דגל התורה, אבל נקמה קטנה הוא יכול לספק. כל שהוא צריך זה לפזר מתנות קטנות בימים שלפני הבחירות ולהפוך את אלפי מצביעי עץ – למצביעי ש"ס. דרעי אפילו לא צריך להשקות את העציצים. החברים מדגל התורה כבר דישנו וזיבלו אותם בשבילו.

רמת הנדיב
אין כמו צרה משותפת של מספרי 2 הקוראים תיגר על מספר 1, כדי לחבר בין יו"רים פצועים. אם דרעי ובנט יהפכו לאחים החדשים שיחברו לישיבה משותפת בממשלה אחרי הבחירות, הרי שערב שבת קודש 'וישב', ייזכר כמועד שבו באה לעולם הברית החדשה.

ערב הבחירות הקודמות, לפני קצת יותר משנתיים, היה זה בנט שחיזר אחר דרעי ונענה במשיכת כתף. דרעי חזר אז למערכת הפוליטית אחרי בר-מצווה מחוץ לפוליטיקה, והתחבר אוטומטית להתקנים הישנים והמוכרים: איווט, ביבי ושות'. את בנט הוא לא הכיר, את סגנונו ההייטקי לא זיהה ואת אורחותיו לא ידע.

אחרי הבחירות היוצרות התהפכו כאשר בנט שחשש לגורלו, הקים משפחה אלטרנטיבית עם לפיד והותיר את החרדים לנפשם. מי שניסה לחבר בשעתו בין השניים היה ידיד משותף מעבר לים, נדיב ובן למשפחת פילנתרופים ניו-יורקית ידועה. אלא שהשניים, כל אחד בתורו, קיימו בעצמם את מאמר הפסוק בתהילים "אל תבטחו בנדיבים", ולא נענו להפצרות הנדיב לתאם מהלכים.

הפעם, כך דומה, הקשרים בין דרעי לבנט מתהדקים בשלבים הנכונים, וזה מתרחש למרות ועל אף הצהרותיו המוקדמות של דרעי מלפני שבועיים על חבירה אפשרית לבוז'י (להלן ולבקשת המועמד: "מר הרצוג"). האופציה של חבירה למר הרצוג אחרי הבחירות עדיין מונחת על השולחן, אם כי חייבים להודות שהריצה של ישי והתייצבותו בראש חץ ימני, תגרום לראשי המפלגות החרדיות לחשוב פעמיים בטרם ינופפו שנית באופציית מר הרצוג.

אבל גם לפני שאלי ישי אמר את שלו, החבירה של מועמד העבודה לגב' לבני אולי שדרגה את מעמד הזוג בסקרים, אך גרמה לחרדים להרהר בתשובה. אם לפיד הוא סמל ההליכה עם הראש בקיר במודל הגברי הרי שלבני היא מודל העיקשות במגדר הנשי. התעקשותה בעבר גרמה לה לאבד בידיים את ראשות הממשלה, פעם לבדה (לפני בחירות 2009) ופעם ברוטציה (לאחריהן). עיקשותה בקדנציה הנוכחית למנות דיינים ליברליים ברוחה ובצלמה, גרמה לכך שהוועדה למינוי דיינים לא מינתה אפילו דיין אחד. לך תבנה קואליציה עם שותפה לראשות ממשלה שיודעת לוותר רק לפלסטינים ולא ליהודים.

כך או כך, לא ללבני צריך לשלוח את זר הפרחים, אלא לשדכן בעל כורחו אלי ישי, שהפגיש את בנט ודרעי לדייט ראשון. בבוקר יום שישי התקשר דרעי לשותפו לצרה נפתלי בנט כדי לתאם מהלכים. הקשר בין השניים שלא נחשב לפורה במיוחד בלשון המעטה, נוהל עד היום באמצעות גורם שלישי, לרוב דרך יועצו של בנט שלום שלמה. הפעם, דרעי נקט יוזמה והרים טלפון אישי וישיר. במלאכות שנעשות בערב שבת, לימדונו חז"ל, מצווה בו יותר מבשלוחו.

בלשכות שני המשוחחים מספרים כי בשיחת הטלפון נוצר קליק שלא היה עד היום. ימים יגידו האם החיבור הזה יחליף את הציר הישן שהחליד בין דרעי לאיווט, אבל בינתיים דרעי גילה אצל חברו הסרוג, כנות שלא מצא השבוע אצל חבריו בדגל התורה (כאמור לעיל בהרחבה).

בנט ששב רק לפני שבוע מפורום סבן בארצות-הברית מסר דרישת שלום מהחבר המשותף. הטוראי של המדינה נחום ברנע, התקיף את בנט בטורו בידיעות אחרונות ותיאר את מבטי הזעזוע של היהודים האמריקאים למשמע "נאום היהדות" של בנט. כל אחד והחברים האמריקאים שלו. בניגוד לברנע, הרי שהחברים היהודיים של דרעי ובנט, לא פחות עשירים, לא פחות מקושרים, אך הרבה יותר שורשיים.

האחים החדשים
אזכורו של החבר מעבר לים גרם לשני האישים להשתפך ולהצטער על כך שלא השכילו לשמוע לעצתו ולחבור זה לזה כבר לפני שנתיים. אם כך היה נעשה, סביר להניח כי השניים היו מכהנים עד לרגע זה כמיניסטרים בכירים בממשלת ימין-חרדים, שאיש מהיושבים בה אינו נתקף במחשבות אובדניות על הקדמת בחירות.

אבל לא לצורך התרפקות על העבר נועדה השיחה, אלא כדי לתאם מהלכים עתידיים. מעל שניהם ריחף באותה שעה האיום של הקמת מפלגה משותפת על ידי אורי אריאל ואלי ישי, מספרי 2, בעלי מו"מ, שניהלו משא-ומתן מקביל, זה עם זה, ועם ראשי מפלגותיהם.

במהלך השיחה התברר לשניים כי מצבם שונה. דרעי וישי הם בני זוג שנמצאים על מדרגות הרבנות אחרי שכל הניסיונות להשכנת שלום בית נכשלו. בנט ואריאל היו ונותרו שני סוחרי סוסים המנהלים מיקוח על חלוקת הסייחים.

לדרעי התברר באותו שלב, שגם האינטרס האישי שלו ושל בנט שונה. דרעי מישכן את נכסיו והבטיח לחברי הכנסת המכהנים הרים, ערים וגבעות כדי שלא לאפשר לאלי ישי לעזוב עם נדוניה בדמות חברי כנסת מהסיעה. לטווח הארוך, דרעי לא ראה איך אחרי כל זה, הוא יצליח להתנהל במשך קדנציה שלמה במידה ואלי ישי יחליט להישאר ולשחק איתו מחבואים בתוך הסיעה. להגיח מלפניו, מאחוריו ומצדדיו.

בנט הסתכל לטווח הקצר וחשש מאובדן מנדטים מיידי. התנתקות של אריאל אומנם תקל עליו להציג פנים מתונות ולקרוץ לבוחרי הליכוד, אבל תפחית אוטומטית שניים-שלושה מנדטים מהאגף הימני קיצוני. עבור בנט, עמידה בראש גוש מנדטים גדול היא כמעט חזות הכל.

בנט העריך, עוד לפני שנפגש עם אריאל, שנציג תקומה עושה (גם) על אלי ישי סיבוב. "מה שאורי אריאל רוצה אלו שלושה מנדטים וזוג נעליים", אמרו בסביבתו של בנט. מאז הושבע לכהונת שר השיכון החליף אריאל את הסנדלים בנעליים – שבהיעדר הישג אחר, הפכו לסימן ההיכר של כהונתו כשר. "הרי אין לאריאל שום סיבה לרוץ עם ישי ולהשקיע אנרגיה כשהוא יכול לשבת רגל על רגל ולקבל שלושה מנדטים ותפקיד מיניסטר בכיר במסגרת הבית היהודי".

בשיחה שנמשכה שעה ארוכה ניתחו דרעי ובנט את כל התרחישים האפשריים. לדרעי התברר כי בפני אורי אריאל לא עומד דד-ליין כלשהו וכי בנט מתכוון למצות עמו את המגעים עד תום. השניים סיכמו ביניהם, כי אם אריאל בכל זאת יעשה את הבלתי ייאמן ויחליט לחבור לישי, הם ידאגו לחסום את הזוג ישי-אריאל לאחר הבחירות ויטילו וטו על הכנסתו לממשלה.

עבור אורי אריאל גם המידע הזה, שדלף מסביבתו של בנט, גרם לו לתפוס רגליים קרות ולמצות כל אופציה של ריצה ברשימה משותפת עם הבית היהודי. אל תתפלאו אם הווטו המשותף יוטל לבסוף, אך לא על ישי-אריאל, אלא על ישי-שטבון.

אם מר הרצוג הוא שירכיב לבסוף את הממשלה, אלי ישי וחבריו לימין הקיצוני יישלחו למסוק זיתים בגבעות יצהר ולרסס גרפיטי של תג מחיר במצודת זאב. אבל גם ביבי, גם ביבי, יעדיף להותיר את מפלגת ישי-שטבון מחוץ לממשלתו, אם רק יוכל להרכיב קואליציה עם חלקי חילוף מהמרכז. כך בדיוק עשה, בקדנציה הקודמת, לכצלה ולאורי אריאל, כשהשליך אותם לאופוזיציה אחרי שהמליצו עליו בפני נשיא המדינה ורץ לצרף את אהוד ברק לממשלה.

שטבון וישי - אם יחוללו את הבלתי ייאמן וייכנסו לכנסת - עשויים להיות האופוזיציונרים הבאים בתור שנתניהו יעשה בהם שימוש כדי להלבין את דמותו כראש ממשלה ממורכז עם שולי כביש ימניים. אז נכון שלא בשביל להישאר באופוזיציה הלך ישי למדבר הפוליטי והקים מפלגה, אך לפני שיפנטז על חזרה לשולחן הממשלה, יש לו צרות גדולות יותר כמו אחוז החסימה

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!