לפעמים לאכול זו עבודת קודש • עיון שבועי

נאמר בפרשה: וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: אומר על כך רש"י: "ותאכלנה - סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב".

והיינו שיהיה חסרון כה חשוב במה שישכחו את השמחה של שנות השובע. ואכן רבינו אליה מזרחי הוכיח שאכילת הפרות הרעות אינה באה להוסיף להן תזונה.

בספר משכיל לדוד פירש, שהיופי של הפרות הבריאות הוא סימן לשמחת השובע של שנות השובע.

אם כך, ה'אכילה' בפסוק שלנו, האכילת של הפרות הרעות הטובות היא בעצם העלמת דבר, ומה שנעלם הוא היופי והשמחה.

ולהמתיק עניין שמחה של אכילה אומר הרה"ק מברדיטשוב, מובא בספרו קדושת לוי: (דרוש על פורים)

'ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב' הנה יש לדקדק איך שייך לומר בהמן 'וטוב לב'?

"ונראה, דהנה ישראל עם קדוש החיות שלהם מהבורא ברוך הוא יתברך מסטרא דקדושה. והרשעים והאומות החיות שלהם מסטרא אחרא. וכשהצדיקים רוצים לשבר הרשעים אזי מפרידים מסטרא שלהם להביאם לסטרא דקדושה. והנה על ידי זה משברים אותם, כי מסטרא שלהם נפרדים ולסטרא דקדושה בוודאי לא יגיעו ועל ידי זה משברים אותם.

"והנה אסתר כשעשתה הסעודה ... בוודאי אסתר עשתה בקדושה... מסטרא דקדושה והרצון שלה היתה להפריד את המן מסטרא אחרא שלו ממקור החיות שלו. ובקשה אותו על הסעודה שלה שעשתה בקדושה ועל ידי זה לא יהא לו חיות כלל וכלל, כי מסטרא שלו יפרד ולסטרא דקדושה לא יבוא בכדי שיושפע לו חיות מסטרא דקדושה".

והיינו שסעודה המוכנת בקדושה וטהרה מקרינה שמחה לכל שותפיה. ואפילו הרשע מרגיש בטוב.

ונראה דזה גם כן קרה באכילת החיטה של יוסף, המאגר הגדול. ולכן כאן מודגש שהיה שמחה באכילת שנות השובע ומהשפעת יוסף הצדיק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!