קול קורא במדבר: מדוע מתעלמים מחרדים עובדים?

קולם של אחיי החרדים העובדים הוא קול קורא במדבר. הקול חזק, עוצמתי, ואפילו יש לו הד ניכר. אבל לצערנו אף אחד לא נמצא במדבר. אף אחד לא שומע אותנו. יש שיאמרו שזו כבר קריאה נואשת, אבל היא כרגע חסרת מענה.

כשמדברים היום על הסוגיות הבעייתיות הנוגעות לחרדים העובדים, אני חש דה-ז'ה-וו מסוים. הבעיות היום, ערב שנת 2015, זהות לבעיות שהכרתי בילדותי, בנעורי וגם לאחר שנישאתי. היום, בניגוד לאז, אנו יודעים להגדיר טוב יותר את הקשיים שלנו בציבור הזה. היום, בניגוד לאז, הציבור הזה מונה אלפי משפחות. למעלה מרבבה.

כשהייתה בעיה של יחידים, של משפחות שהיו מי שהגדירו אותם "מודרניים" יותר או פחות, שיערנו שהבעייתיות היא אצלנו - קבוצות משפחות שחיות באופן מעט שונה מאחרות. למדנו לפעול לבד בשביל להכניס את הילד לתלמוד תורה טוב, את הבת לבית יעקב סביר. למדנו לא לבנות יותר מידי על תקציבים עירוניים לבתי הכנסת שלנו, בטח שלא לחשוב על הקצאות. לא היינו בפרשה.

בשנים האחרונות חל מהפך משמעותי בקרב הציבור הזה שאף הגדרה "מודרניים" או "חרדים עובדים" אינה נכונה לגביהם. אם בעבר היה מדובר באנשים שגדלו בישיבות תיכוניות דוגמת היישוב ועברו מסלול דומה, הרי שהיום רוב מי שנמנה על הציבור הזה הוא בוגר ישיבות, "בן תורה" במהותו, שהחיבור שלו עם המיינסטרים של העולם החרדי טבעי וברור ביותר.

זו לא חכמה לבוא מבחוץ ולדרוש על הצורך. תנועה חרדית שהוקמה על בסיס זה וניסתה לקדם את המנטרות של הציבור הזה כשלה, בדיוק מהסיבות הללו. כי אסור לנו לבדל את עצמנו, ברור לחלוטין שהיכולת להשפיע נמצאת מבפנים, מתוך יהדות התורה.

אבל מילים לחוד ומעשים לחוד. במערכות הבחירות הקודמות זיהו ביהדות התורה את החרדים העובדים, קולות מתנדנדים מבחינתם, אז השקיעו בהם. הבטיחו הרים וגבעות. המימוש, לצערנו, היה בדיוק כמו ההרים והגבעות במדבר: מלאים אוויר, הד, נוף בראשיתי, עם כמה עצים בודדים פה ושם אבל בעיקר הם ריקים מתוכן.

הגיע העת להכניס נציג ראוי למקום ראלי ברשימת יהדות התורה לכנסת, ללא ספק חברי כנסת מטעם דגל התורה שמהכנים היום הם אנשים ראויים שפועלים רבות למען ציבור, זה בדיוק הזמן הנכון לצרף מישהו שמגיע מתוך העולם של החרדים העובדים שמכיר ויודע את הצרכים ויפעל לתת מענה הולם.

השאלה, האם הקול הזה הוא עדיין "קול קורא במדבר"...?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!