מקיף: תולדות חייו של מרן הגרב"מ אזרחי זצ"ל

בי"ט בטבת תרפ"ט נולד ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל ראש ישיבת "עטרת ישראל" ובעל ה'ברכת מרדכי', בעיר פתח תקווה, לאביו הגאון רבי ישראל אזרחי זצ"ל ולאמו הרבנית הינדא ע"ה בתו של הרב ברוך שְלוֹם, מחשובי בוגרי ישיבת "כנסת ישראל" בחברון שכיהן כרב בדרום אפריקה והיה נכדו של הגאון רבי אורי דוד אפריון זצ"ל, רבה של זאגר ומחבר ספר "אפריון דוד".

בצעירותו עברה המשפחה לגור בירושלים שם התגוררו בשכנות לבית מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ראש הישיבה היה מספר כי בעת שאמו ע"ה הייתה מאכילה אותו היתה אומרת לו ומדרבנת אותו, "שיגדל להיות מתמיד כמו הבן של ההומלער רב" (אביו של מרן הגרי"ש מ.ו.).

כבר בילדותו נודע כאחד מהילדים העילויים שבירושלים, אשר חכמתו קרנה על כל סובביו, עד שכל גדולי ירושלים היו משתעשעים עמו בדברי תורה. אז זכה לקרבה מיוחדת מהגאון רבי אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה, שראה בו בן טיפוחיו והשקיע רבות בגידולו לתורה ויראה.

וכך סיפר אחיו יבלחט"א הגאון רבי יצחק אזרחי: "מספר ימים לפני בר המצווה של אחי הגדול ר' ברוך מרדכי, אושפז אבינו רבי ישראל בבית החולים ובבית שרר עוני רב ואמי שהתביישה בעניות הניחה סירים מלאים במים על הפרימוס כדי שהאורחים הנכנסים לבקר אותנו יתרשמו שלא חסר דבר".

בחגיגת בר המצווה שהתקיימה בהעדרות אבי ז"ל השתתפו רבני ישיבת חברון בראשות ראש הישיבה הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל אשר היה ידיד המשפחה. לפני צאתו נכנס למטבח רבי יחזקאל שהיה מודע לדוחק שחיינו בו, ואמר לאמי, הנה שמעתי עכשיו את דרשתו של בנך ברוך מרדכי וניכר בו שכישרון גדול הוא, שמא יוכל לעזור בפרנסת הבית בכל מיני דרכים. אמרה לו אמי הצדקת "אלך לעשות ספונג'ה בחדרי מדרגות ברחביה ובלבד שבני יגדל לתלמיד חכם".

באותה תקופה התקרב למרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל שקרבו למאוד, ואף דן עמו בעומקה של הלכה כשראש הישיבה זכה להיכנס ולשמוע ממנו שיעורים. מאז החשיב ראש הישיבה את הרב מבריסק זצ"ל לרבו, בדרך הלימוד וההעמקה בעיקר בסדר קדשים. לאחר פטירת הרב מבריסק היה משתתף בשיעורי בנו הגרמ"ד הלוי סולובייצ'יק זצ"ל על סדר קדשים.

בגיל מאוד צעיר נכנס ראש הישיבה ללמוד בישיבת חברון, שם נודע כאחד מטובי תלמידיה בשל כך התחבב מאוד על כל רבותיו ראשי הישיבה זצ"ל, שראו בו כלי מחזיק ברכה וכי עתידו מובטח כאחד מגדולי מרביצי התורה. בגיל עשרים וארבע נלקח לחתן על ידי משגיח הישיבה הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל, לבתו הרבנית שולמית ע"ה.

הרבנית ע"ה שהייתה מחנכת דגולה שהעמידה דורות של תלמידות, עמדה לאורך כל השנים לימין בעלה ראש הישיבה בכל מפעלות חייו, בהקמת הישיבה, ייסוד וניהול מחנה בני תורה ועוד, ולאורך השנים מסרה את נפשה למען הרבצת התורה של בעלה כשהיא מסירה מעליו מעול הבית. עד שבג' טבת בשנה שעברה, לאחר חולי ויסורים רבים נפטרה על פניו לבית עולמה.

אחד ממפעלותיה הגדולים של הרבנית שולמית ע"ה, הוא הספר המונומנטלי שכתבה אחר אביה, מרן המשגיח הגאון רבי מאיר חדש זצ"ל. 'הגביע שעלה על גדותיו' לא מדובר בספר ביוגרפיה גרידא, אלא זהו ספר לימוד לכל דבר וענין, שכן בין שורותיו שזרה סבתא לקחי חיים ומוסר מתורתו של אביה הגדול, ובכך סייעה להעברת והנחלת משנת המוסר הסלבודקאית של מרן המשגיח זצ"ל לדורות הבאים.

בעלה, הגדול ראש הישיבה מרן הגרב"מ אזרחי זצ"ל, שנפרד מרעייתו הרבנית בקול בוכים, ובהספד מרטיט לב חזר ואמר שהוא אינו ראוי לדבר על הרבנית ולמנות את מעלותיה, ולכן הוא יכול לדבר רק בשם התלמידים והמשפחה, ואז הכריז בקול בוכים: "שולמית, אין אמא מושלמת ממך, אין סבתא מושלמת ממך, אין אחות מושלמת ממך... תלמידי הישיבה הם תלמידייך, והם אוהבים מאוד מאוד מאוד מאוד. אני רוצה להודות לך על החינוך שחינכת אותם", והוסיף ודיבר על השלמות של רעייתו הגדולה.

בצעירותו בלימוד עם בנו רבי בן ציון

מיד לאחר חתונתו החל ראש הישיבה למסור שיעורים בישיבת חברון, כמו כן החל למסור שיעורים שבועיים לבני הקיבוץ בישיבת 'כנסת חזקיהו' שבכפר חסידים. מסירת שיעורים זו נמשכה כשתים עשרה שנה, כשראש הישיבה מוסר את השיעורים במקביל למסירת שיעוריו תמידין כסדרן בישיבת חברון. במהלך השנים היה מצטט ראש הישיבה בדרשותיו, ממוסריו של המשגיח דכפר חסידים הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל, אותם זכה לשמוע מפיו בתקופת כהונתו בכפר חסידים.

בשנת תשכ"ד ייסד את תנועת "בני תורה", שמטרתה לחבר ולהכין תלמידי ישיבות תיכוניות לעולם הישיבות הליטאיות. בעשרות שנות פעילותה סחפה התנועה תלמידים רבים שעברו ללמוד בישיבות ליטאיות. כמידי בין הזמנים מקיימת התנועה מחנות קיץ "קעמפים" משותפים למאות תלמידי ישיבות ליטאיות וישיבות תיכוניות, כשאת מעמד פתיחת המחנות מפארים גדולי ישראל בהם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שהופיע במעמדות הפתיחה מספר פעמים ואף נשא דברים בחשיבות התנועה ופעילותה.

גולת הכותרת בימי מחנה בני תורה, הוא הסיפור המפורסם "יצחק אלחנן שמאלה" אותו נהג ראש הישיבה לספר כמידי שנה בשנה, לפני מאות המשתתפים. הסיפור אותו היה מספר ראש הישיבה היה במוצאי השבת האחרונה של הקעמפ', כשהוא מספר זאת בהתלהבות וברגש גדול, לעורר את לב השומעים לנצל את כישרונותיהם לעמל ולשקידת התורה.

בחנוכת ישיבת 'אור ברוך' בבית וגן עם מרן הגראמ"מ שך זצ"ל והמשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל

חניך ותלמיד מפורסם של ראש הישיבה, הוא הגר"י פרץ רבה של העיר רעננה, שבכח שכנועו ודרבונו של ראש הישיבה נכנס ללמוד בישיבת חברון. יודעי דבר מספרים כי ההצלחה שהייתה לראש הישיבה עם הרב פרץ, היוותה נדבך חשוב ומרכזי בהחלטה של ראש הישיבה להקים את תנועת "בני תורה".

בישיבת 'עטרת ישראל'. צילום: שוקי לרר

בשנת תשל"ו עזב את ישיבת חברון, באותה התקופה נפטר אביו הגאון רבי ישראל זצ"ל ובעת העליה לקברו הכריז ראש הישיבה על הקמת ישיבה חדשה שתישא את שם אביו ומשכך שם הישיבה הוא "עטרת ישראל". הישיבה נחשבה כישיבת בת לישיבת חברון, וחרטה על דגלה את שיטת "גדלות האדם", אותה ייסד הסבא מסלבודקה זצ"ל, הנהוגה בישיבת חברון. לאורך כל השנים נחשבת דמותו של ראש הישיבה כמייצגת את שיטת "גדלות האדם", כשבשיחותיו ומשאותיו הרבים נוהג ראש הישיבה להנחיל את אותה השיטה, כמנוף לצמיחה ועלייה רוחנית.

כמשגיח הישיבה כיהן חמיו הגה"צ רבי מאיר הלוי חדש זצ"ל שהמשיך לכהן במקביל לכך כמשגיח בישיבת חברון, כשלאחר מכן התמנה המשגיח הגה"צ רבי חיים וואלקין זצ"ל, שכיהן קודם בישיבת אור ישראל בפתח תקווה לשמש כמשגיח בישיבה כשבין השניים שררו קשרי ידידות והערצה הדדיים. בישיבה כיהנו כרמי"ם שלימים נודעו כגדולי ראשי הישיבות בהם הגר"ד כהן והגרמ"מ פרבשטין כיום ראשי ישיבת חברון, הגר"א סילבר, ראש ישיבת דרך חכמה, חתנו הגר"א וינר ראש הישיבה הגדולה קרית יובל, והגר"י לנדא, כיום ראש ישיבת היכל יצחק.

הישיבה שכנה בשכירות ברחוב קאסוטו שבבית וגן עד לשנת תשע"ט, אז, לבקשת רבני העיר מודיעין עילית עברה הישיבה למשכנה החדש בקרית הישיבה בעיר. כשהישיבה עוברת פריחה מחודשת כשלהיכלה המרווח מתווספים המוני תלמידים חדשים, כשבמקביל לכך אלפי תושבי העיר זוכים גם הם לשתות מבארו של ראש הישיבה.

בכותל המערבי יחד עם התלמידים

במשך עשרות שנים, כמידי ליל שבת, היה נוהג ראש הישיבה למסור 'חבורה' מיוחדת בביתו שברחוב קאסוטו, אליה היו נוהרים אברכים ובחורים מכל הישיבות הגדולות ברחבי ירושלים. כשבשבתות מיוחדות כגון בחודשי אלול ובשבתות חנוכה וזכור כמו גם בשבת פרשת וישלח, היה מתקיים כמעין 'טיש', כשראש הישיבה היה מלהיב את הנאספים בשירי רגש שהיו נשמעים בכל האיזור.

גם בליל ט' באב היה מוסר מרן הגרב"מ זצ"ל את מאמר החורבן המסורתי אליו היו נוהרים אלפים רבים והשיחה הייתה מועברת בשידור חי לעשרות מוקדים.

מקונן על החורבן בליל ט' באב

בכ"ו באב תשע"ב צורף ראש הישיבה כחבר למועצת גדולי התורה של דגל התורה יחד עם שמונה חברים נוספים. כשראש הישיבה משמש כאחד מנושאי דברה של היהדות החרדית, בכל העצרות והכינוסים בראשות גדולי ישראל זצ"ל ושילחט"א. לכולם זכור נאומו של ראש הישיבה במערכת הבחירות לעיריית ירושלים בשנת תשע"ד באולמי תמיר. אז כובד ראש הישיבה לשאת דברים בנוכחות ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ומשפתח ראש הישיבה את דבריו קרא לציבור לעמוד על רגליו, ולברך יחד עמו על מרן הגראי"ל שטיינמן, "ברוך אתה .... שחלק מחכמתו ליריאיו".

ראש הישיבה נודע בכושר הנאום והרטוריקה, באמצעותם היה נושא משאות חיזוק רבים בכל רחבי ארץ ישראל ובעולם כולו, כשבכל מקום ומקום המונים היו שותים בצמא את דבריו. גם בעתות חולשה לא ויתר ראש הישיבה והיה מכתת רגליו לחיזוקה של תורה, והיה ניכר עליו כי מיד עם פתיחת דבריו היה מדבר כנער צעיר, כשדברי התורה היו נוסכים בו כוחות מחודשים ורעננים.

יחד עם גדולי ישראל, ראשי הישיבה הגר"ד לנדו הגרמ"צ ברגמן

חידושי תורתו על סדר הש"ס, על התורה ועל המועדים, יוצאו לאור במהלך השנים בסדרת הספרים "ברכת מרדכי".

בעשור האחרון לחייו, מצב בריאותו של ראש הישיבה, ידע עליות ומורדות, כשבמספר מקרים אף היה קרוב לשערי מוות, ותפילות רבות נישאו לרפואתו בהיכלי התורה.

זכה מרן ונסתלק ביום היארצייט של רחל אמנו, הגרב"מ היה מקושר מאד לקבר רחל אמנו, כל תקופה היה מגיע לשפוך שיח בציון, תמיד היה מעודד ומזכיר עצמו לפני הרה"ג רבי משה מנחם קלוגר ראש מוסדות קבר רחל, כשהוא מעריך את הפעולות הגדולות ורשת הכוללים, שהם שליחים של עם ישראל.

מרן הגרב"מ אזרחי בקבר רחל 

במהלך השנים העמיד ראש הישיבה תלמידים לאלפים, בהם שנודעו לימים כראשי ישיבות, אבות ב"ד ורבני ערים, הגר"י פרץ רבה של רעננה, הגר"ד כהן ר"י חברון, הגרמ"ד מייזלס ר"י ראדין הגר"מ טולידאנו אב בית הדין הרבני בירושלים, הגר"י דרעי - רב העיר וראב"ד באר שבע חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.

ראש הישיבה הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בן וחתנין רבנן, המכהנים כבוד כמרביצי תורה ויראה, הבן היחיד הגאון רבי בן ציון רו"מ ישיבת עטרת ישראל. וארבעת בנותיו: אשת הגאון רבי אריאל וילנסקי ראש ישיבת 'אש התלמוד' בהר נוף, אשת הגאון רבי יהושע קנל משגיח ישיבת 'עטרת ישראל' לצעירים, אשת הגאון רבי ישעיהו הדר גלזמן ר"מ בישיבת עטרת ישראל, ואשת הגאון רבי אהרן וינר ראש ישיבת חכמת שלמה בית וגן, ורבה של הקהילה התורנית בקריית יובל, ודור ישרים מבורך של צאצאים רבים הממשיכים את דרכו.

עם תלמידיו בחג הסוכות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!