הפוסק: "אין לברך הגומל על הצלה מטילים"

בפסק הלכה של הפוסק הגאון רבי שבתי לוי רבה של שכונת רמת אהרן בבני ברק כותב הרב פסק לגבי שאלה שנפוצה בימי המלחמה האם לברך 'הגומל' על מי שניצל מטיל.

במכתבו כותב: "נדרשתי לחוות דעתי לשאלת רבים שניצולו מסכנת טילים ומסכנת מחבלים, האם חייבים להודות לה' לברך ברכת הגומל או די בהודאה בלא שם ומלכות".

הגר"ש לוי כותב: "נקדים שיש מחלוקת בין דעת הספרדים לדעת האשכנזים על איזה נס מברך הגומל. דעת הספרדים שרק מי שארע לו נס השייך בארבעה דברים מברך הגומל. ואלו הם, מי שהיה חבוש ויצא, מי שהיה חולה ונתרפא (חולי שעלה למשכב), מי שעבר את הנהר או את הים ויצא, מי שעבר במדבר ויצא. אבל על שאר ניסים שארעו לו אינו מברך הגומל. אולם לדעת בני אשכנז מברכים הגומל על כל נס שניצול מסכנת נפשות".

"ובאמת חיוב ברכת הגומל היא גם אם לא הגיע ממש למצב סכנה, כגון שעבר את הים ולא היתה סערה בים, או עבר את המדבר ולא פגש בחיות רעות או ליסטים, מ''מ כיון שהיה במקום ששכיח שם סכנה צריך לברך הגומל".

"במה ששאלו האם חייבים לברך ברכת שעשה לי נס על הצלה מסכנת טילים או סכנת מחבלים. נראה שיש חילוק בין ניצל מסכנה בדרך שכיחה לבין ניצול מהסכנה בדרך שאינה שכיחה. אם ניצול בדרך שאינה שכיחה מברך בשם ומלכות ברכת שעשה לי נס. אבל אם ניצל בדרך שהיא שכיחה וידועה, הגם שהוא נס, אינו מברך ברכת שעשה לי נס, אלא יודה בלא שם ומלכות".

"לפיכך בית שפגע בו טיל וניזוק הבית קשות, וע''פ המראה גם האדם ששהה בבית היה צריך להיפגע ובדרך נס אינו נפגע, צריך לברך ברכת שעשה לי נס. ואפילו אם יש ביאור מדוע לא נפגע כגון שהתקרה נפלה חוץ ממקום שהוא עמד שם, בכל זאת יברך, כי עצם הדבר שדוקא מעל ראשו לא נפלה התקרה זהו עצם הנס ויש לברך על זה".

לגבי מה ששאלו במי שנפגע ביתו ע''י טיל, ובדרך מקרית לגמרי לא שהה בבית ולכן לא נפגע, ואילו היה שם ברור שהיה נפגע. האם חייב להודות בברכת שעשה לי נס. נראה דהגם שזה נחשב לנס, כי הקב''ה שם בליבו לצאת מביתו מבעוד מועד, מכל מקום לא תקנו על מקרה כזה שעשה לי נס.

ועל השאלה מי ששהה בעירו בעת התקפת טילים והטיל נפל בקירוב אליו, אבל לא על ביתו, האם יברך ברכת שעשה לי נס. נראה דאין לו לברך, וכ''ש אם הטיל יורט. כיון שאין זו הצלה שאינה שכיחה, שהרי ברור שכשיש התקפה על כל העיר, הסבירות נותנת שלא יהיה דוקא על ביתו ממש. ואף לנוהגים לברך הגומל על כל נס, במקרה זה לא יברך הגומל, כיון שכלל לא היה אמור להיפגע, דעתה התברר שהטיל כלל לא היה מיועד אליו, ומה שחשש מקודם היה רק חשש בעלמא. ובודאי יספר על נפלאות הבורא ויתן צדקה כפי יכולתו על נס זה, אלא שברכה לא תקנו על מקרה זה.

במה ששאלו שמי שהיה בישוב בזמן שהסתובבו מחבלים ושמע יריות קרוב אליו, אך לא ירו ממש עליו, האם יש לו לברך שעשה לי נס. נראה דאין לו לברך. אולם אם כוונו עליו את הנשק ועל פי דרך טבע היו צריכים לפגוע בו ולא ירו לבסוף או ירו בו ולא פגעו בו, יברך שעשה לי נס. ולדעת בני אשכנז יברך פעם ראשונה הגומל, ואם שלושים יום לא שהה שם ושוב הגיע למקום הארוע יברך ברכת שעשה לי נס.

ובעז''ה כשישובו השבויים יצטרכו כולם לברך ברכת הגומל לפי כל הדעות, שהרי הם אחד מהארבעה דברים שעליהם מברך הגומל.

הפסק המלא יפורסם בעז''ה בעלון הלכה שבועית ערש''ק פרשת נח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!