"האדמו"ר מסאטמר הוא זה שהציל את הציונים"

חסידות סאטמר על רבבות חסידיה תציין בשבת הקרובה שבעים שנה להצלתו של האדמו"ר רבי יואלי'ש, בעל ה'ויואל משה' זצ"ל, מציפורני הנאצים.

רבבות החסידים חוגגים מידי שנה את 'יום ההצלה' באולם ענק, והאירוע נחשב ל'יום העצמאות' של החסידות, ובמהלכו נושא האדמו"ר דברים בנושאים העומדים על סדר היום.

רבות נכתב על אופן ההצלה של האדמו"ר. לרגל שנת השבעים מביא 'בחדרי חרדים' פן נוסף על הצלתו של רבי יואלי'ש זצ"ל.

מן הראוי להקים גלעד ומצבה לבנו בכורו של הגאון רבי שלמה פישר זצ"ל גאב"ד קרלסבורג [אבי אביו של הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל ראב"ד העדה החרדית] רבי שמעיה ז"ל אשר עסק במסירות נפש בהוצאת ספרי אביו ושילם עבורם מכיסו הון רב, אחיו רבי אהרן [אביו של הגרי"י פישר זצ"ל ראב"ד העדה החרדית] מציינו לשבח על מפעל זה.

כהקדמה נביא את סיפורו של רבי שמעיה פישר ז"ל, שבמקצועו היה עורך דין, ואשר שימש גם כציר בפרלמנט הרומני (כינו אותו גם בשם "תיאודור"). הוא ניצל את מעמדו וכוח השפעתו לפעול לטובת אחיו בנוגע לצרכיהם הרוחניים. אף גם תקף את הממשלה [ב"בית המורשים"] על סירובה לפטור את התלמידים היהודיים מכתיבה בשבת. ובמשך כמה שנים אכן הצליח בשתדלנותו לפוטרם מכתיבה בשבת.

"האדמו"ר הציל את הציונים"
ברבות השנים סיפר רבי ישראל יעקב פישר אודות דודו רבי שמעיה: היה זה כאשר בשנות הזעם של השואה, ניסו תלמידיו וחסידיו של האדמו"ר מסאטמר לשכנעו להצטרף לרכבת ההצלה הידועה, שארגן קסטנר, תחילה התנגד האדמו"ר בכל תוקף, כי לא רצה להיעזר בשירות הציונים, נגדם לחם בכל עוז. ברם, ביום אחד חל במפתיע שינוי בדעת האדמו"ר והסכים לקבל את ההצעה.

הקרובים אליו גילו את סיבות השינוי: היה זה כאשר האדמו"ר הובא על ידי הנאצים ימ"ש לקלויזנבורג, לאותו גטו בו נמצא בעת ההיא גם רבי שמעיה. באחד הימים נכנס רבי שמעיה לחדר הרבי, ודרש ממנו במפגיע להצטרף לרכבת ההצלה... כאשר הרבי תמה לעצם ההצעה ולסיבת עמידתו הנחרצת על דעתו, גילה לו רבי שמעיה בהתרגשות, כי אמו, הרבנית הצדקת מרת שרה גיטל (שכבר נפטרה כמה שנים מקודם) הופיעה אצלו כמה פעמים בחלום הלילה וציוותה עליו לפעול בתוקף תפקידו כעורך דין וכציר ממשלתי, לצרף את האדמו"ר מסאטמר לרכבת ההצלה, בהטעימה, כי רכבת ההצלה לא תצלח ולא תגיע ליעדה אם לא יצורף אליה האדמו"ר מסאטמר.

למשמע הדברים, ביקש הרבי ארכה של ימים מספר לשקול את הדבר. לבסוף החליט להצטרף לרכבת ההצלה, עם הרבנית ומשמשו בקודש, רבי יוסף אשכזי. רבי שמעיה אכן נכנס לפעולה, ופעל אצל יוסף פישר, חותנו של קסטנר (ל"יוסף פישר" זה, חותנו של קסטנר, לא היה שום קשר משפחתי עם משפחת הגרי"י פישר ראב"ד העדה"ח). לצרף את האדמו"ר למסע.

האדמו"ר מסאטמר בעצמו היה מספר על דבר החלום הנורא של אשת רבי שלמה פישר, ומדי דברו בעניין זה להטו פניו כאש. יצויין כי עד סוף ימיו שמר האדמו"ר מסאטמר על יום היארצייט של הרבנית מרת שרה גיטל, אשת רבי שלמה פישר, ביום ד' אדר. הוא הדליק נר ואמר קדיש לעילוי נשמתה.

בין כתביו של רבי ישראל יעקב פישר נמצא הדבר הבא: "הנני מודיע בשער בת רבים, דהעולם חשבו דמרן [הגאה"ק מסאטמאר זיע"א] ניצל ע"י הציונים. ולמעשה היה להיפוך - שהציונים ניצלו בזכות מרן שליט"א. [ומעשה שהיה כך היה:] כי העולם אמרו שקסטנר היה חתנו של דודי תיאודור [רבי שמעיה] פישר. וזה טעות, כי לא היה חתנו, אלא שמשו של דודי. ולפני שהיה צריכה הרכבת לנסוע... ובלילה באה אמו של דודי, היינו זקנתי [מרת שרה גיטל] ואמרה שיראה למען השם, שיכניס את מרן שליט"א ברכבת, ואם לא - אז כל הרכבת לא תסע [למקום יעדה], ולכן הכניס את מרן שליט"א בתא הרכב. ונמצא שהצלתו לא היתה ע"י הציונים - אלא להיפך, הם ניצלו על ידו..."

ענווה שאינה מצויה
על גודל ענוותנותו סיפר האדמו"ר ה'ברך משה' מסאטמר זצ"ל, שפעם התאכסן אצל דודו רבי יואל מסאטמר ונתן לו לשהות בחדר הסמוך לו. באמצע הלילה כשכל בני הבית נמו את שנתם שמע איך שהרבי פותח ספר תהלים בחדרו, וטרם אמירת פרקי התהלים מייסר את עצמו בדברי מוסר וכיבושין: "סאטמר'ר רב, סאטמר'ר רב, כל העולם כולו עושים ממך 'עסק גדול', אך מה אתה באמת? מה יהיה תכלית ממך?", כהנה וכהנה היה מייסר עצמו בדברים הקשים כגידין בשפלות וענווה. ואז התחיל לומר מזמורי תהלים בדמעות שליש.

בחור אחד שלמד בישיבתו הפליג ב'פרומקייט' [-התנהג בחומרות שונות ומשונות]. פעם הגיע אביו והתאונן בפניו על שבנו 'קריכט אין הימעל' [-מסתובב בשמים... כמבקש ממנו שיפעל אצל בנו להפסיק ממנהגיו]. השיב לו הרבי מסאטמר בפשטות ובענוות חן "אם כן אי אפשר לי לדעת מה מעשיו, שהרי מעולם לא הסתובבתי שם...". וזאת הגם שפעם פלט בשוגג בדבריו, ואמר: "ברוך ה', אשר הנני רואה רק את האלוקות שבכל דבר...".

פעם עלה לדרוש בשבת ואירע שלא היה לו פנאי להכין הדרשה כראוי מפני שהיה עסוק בעניינים שונים, כשנעמד על הבימה אמר את לשון הירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) "אמר רבי יצחק בר רבי אלעזר, על ידי שהיו חסידים הייתה ברכה ניתנת בתורתן"...

מספרים, שכאשר נסתלק רבה של סיגעט בעל ה'קדושת יו"ט' זי"ע, ביקשו כמה וכמה חסידים מהעיר סאטמר מבנו רבי יואל מסאטמר זי"ע, שיואיל לבוא שבת עמם כמשפיע ומדריך בעבודת ה', אחרי שאחיו הגדול ה'עצי חיים' לקח על עצמו את עול הרבנות ואדמו"רות בעיר סיגעט.

והנה המנהג היה שכאשר מנהיג קהילה בא להשתקע מחדש בעיר, היה נוטל רשות מרב העיר כדי שלא לקפחו ולמנוע תרעומת וכדו'. וכן עשה גם הוא בהגיעו לסאטמר, שנכנס אל רב העיר הגה"צ רבי יהודה גרינוואלד וביקש ליטול הורמנא לשבתו שם, בכה רבי יהודה ואמר: "כל כך הרבה פושעים באים בגבולי להדיח את יושבי עירנו ואף לא אחד מהם בא לבקש רשותי, וכלל לא העלו על דעתם שמא יפריעוני מעבודתי, ועכשיו כשבא לעירנו בנן של קדושים וקדוש בעצמו, שאינו גורע מעבודתי דבר אלא אדרבה להשפיע ולהדריך בא, הצריך הוא ליטול רשותי?!...".

הגרא"ד פרידמן סיפר, כי שמע מעד שמיעה, שבימי זקנותו כד הווה בדיחא דעתיה סיפר פעם הרה"ק רבי יואל מסאטמר זי"ע על פזרנותו בימי עלומיו: בכל שבוע שלח לו הגה"צ רבי יהודה גרינוואלד שני גילדין לפרנסתו והיו אלו מטבעות חשובים שהספיקו בכדי לעשות את השבת ולהותיר ברכה לשאר ימות השבוע, ועם כל זאת מששמע רבי יהודה שבביתו שוררים עוני ומחסור הכפיל את משכורתו ושלח לו מדי שבוע ארבעה מטבעות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!