עם דלקת ריאות, בכפור: 'הכרת הטוב' של ר' עמרם זצ"ל

שנתיים בלבד יחלפו ביום שישי הקרוב מאז הגיעה הבשורה המרה על פטירתו של ראש ישיבת סלבודקא – כנסת ישראל, הגאון המובהק רבי עמרם יצחק זקס זצ"ל, מי שהיה אלוף בתורה ובמצוות ומסובל בייסורים. מי שאלפי תלמידיו נפרדו ממנו במסע הלוויה ענק שיצא מהיכלה המשושה של הישיבה בפסגת רחוב הרב שר בבני ברק.

לרגל יום השנה, פנינו לכמה מתלמידיו הקרובים, הפותחים לנו פתח לדמותו. "לאחר פטירתו התבקשתי מאת אחת ממערכות העיתונים לספר עובדות על ר' עמרם", פותח אחד מהם, "השבתי למשמע הבקשה: 'סיפורים על ר' עמרם? מי שראה אותו חוזר מבית החולים לאחר אשפוז ממושך ומיד מתיישב ליד הסטנדר הנצחי וחוזר לתלמודו, לא צריך סיפורים על ר' עמרם'".

על שנות צעירותו מספרים תלמידיו מאז סיפורי פלא, על ישרות שכלו ועומק עיונו, תלמיד ישיבת סלבודקא, הגר"י טרגר, ראש ישיבת "עץ חיים" באנטוורפן (וחתנו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל), למד בחברותא עם ר' עמרם במשך ארבע שנים רצופות, והוא מספר כי הגר"ע לא היה מעיין בספרי אחרונים לפני הלימוד, ואילו הוא (הרב טרגר) היה מגיע ללימוד מוכן לאחר לימוד האחרונים על הדף, במהלך הלימוד היה ר' עמרם – שלא עיין באחרונים – מכוון מדעתו לכל קושיות והערות האחרונים.

"שיעוריו לא הילכו בגדולות ובנפלאות בסגנון של עשרים קושיות המיושבות בתירוץ אחד, דרכו היתה לקרוא דברי הגמרא והראשונים ולבארם באר היטב, מה אומר הרשב"א, מה אומר הריטב"א, ביאור נקודת המחלוקת, וביאור כל אחד לשיטתו, מה קשה לדבריו ויישוב הקושיות".

חתנו הגדול, ראש הישיבה שהוכתר לאחר פטירתו הגאון רבי יצחק שוורץ, הגדיר את מסכת חייו של חמיו בשם "ספר הישר! דרכו בלימוד הסוגיא היה ביאור עומק הפשט, ובירור של חלקי הסוגיא לפרטיה על פי שיטות הראשונים והפוסקים, כאשר הכל על פי סברא ישרה, בלא עקמימות ובלא פלפולים שאינם מתיישבים על השכל הישר, ופעמים רבות לאחר שביאר מהלך בסוגיא ועל פי זה נתיישבו כל הקשיים והעקוב היה למישור, היינו נדהמים ומשתאים איך לא חשבנו בעצמנו על סברא כל כך פשוטה, שכן התורה היא תורת אמת, והאמת פשוטה וישרה, כדכתיב 'פיקודי ה' ישרים', אלא שאנו בעקמימותנו נסתרת האמת מאתנו - והוא שהיה ישר, ראה את האמת לאשורה, ועל כן תורתו אשר הייתה תורת אמת - היתה גם משמחת לב".

כך גם בשנותיו האחרונות, הלך לשיעור במסירות נפש גם כשהיה חולה ועם חום גבוה, בני הישיבה זוכרים בערגה את ראש הישיבה נגרר במדרגות הישיבה בימי קור וגשם כשהוא עטוף בצעיפים ובמעילים. ההרגשה סביבו הייתה שאם לא השיעור למה לו חיים. המאמצים שהיה עושה להגיע לשיעור ולעלות את כל המדרגות - היו נוראים באופן שאי אפשר לתאר, ר' עמרם עשה זאת פעם אחר פעם, ולאורך הדרך באמצע המדרגות היו צריכים לשים לו כסא בכדי שיוכל לנוח, ואחרי כל ה"ספורט" הזה היה צריך לומר את השיעור, והוא לא וויתר. כל מי שראה זאת היה לו ספר מוסר חי ומהלך.

המוציא לאור של הספר "לקט שיעורים" שבו הודפסו שיעוריו מספר: "אמרתי לו פעם כשיצא כרך מהספר 'לקט שיעורים' שחבל שאי אפשר לראות באיזו צורה ובאיזו מסירות נאמרו השיעורים כי אז זה היה גם ספר מוסר".

בכל עת שנכנסו אליו היה שקוע בלימוד, אם בלימוד הסוגיא, אם בלימוד המשניות אותם הקפיד לסיים מידי שנה לעילוי נשמת בתו ע"ה, או בלימוד מענינא דיומא. גם כשנכנסו אליו בערב שבת סמוך להדלקת נרות היה יושב והוגה בתורה, במוצאי שבת מיד לאחר הבדלה, וכן בימי בין הזמנים.
כל הבית סבב סביב החברותות והשיעור כללי שמסר, לפני השיעור כל הבית היה במתח, והשמחה הגדולה שהייתה עם סיום מסירת השיעור ובפרט עם הדפסתו - אינה ניתנת לתיאור.

"צריך להבין", מסביר תלמיד, "היו לר' עמרם את כל התירוצים להפסיק ללמוד, ככלל כל ענין הכסא גלגלים שנאלץ להיעזר בו בסוף ימיו היה בשבילו גיהנם ממש, נפשו העדינה הזדעזעה מהעובדה שאחרים יסחבו אותו, 'מילא ללכת ולהשען על אחרים, אבל לשבת כך ואחר יסחוב אותי...' ובכל פעם מחדש התגבר על הרגשות האלו ובכל פעם מחדש זה הכאיב לו, והכל בשביל שיעור, בשביל תפילה בציבור".

עמוד החסד
המידות הטובות תפסו אצלו מקום חשוב מאד, מכריו מכל התקופות מעידים כי אין אדם בעולם שיש בליבו כעס או טינה על ר' עמרם זצ"ל.

כשנתיים לפני פטירתו התקיימה שמחת נישואיו של אחד הבחורים שלמד עמו בחברותא, הלה היה מסור באופן מיוחד לראש הישיבה וסייע לו בהרבה עניינים, שמחת נישואיו התקיימה ביום חורפי בירושלים, ולא די בכך אלא שראש הישיבה זצ"ל היה חולה בדלקת ריאות, ועם כל זה משום הכרת הטוב נסע לחתונה כשהוא עטוף במעילים וצעיפים, ואף קנה מתנה לחתן גביע כסף ושלח לחרוט עליו מילות הוקרה. ר' עמרם היה אז ללא כח כלל עד שהוצרכו לנושאו במדרגות האולם עם כסאו על כפים ממש, לשאלה מה ראה על כך להטריח עצמו עד לירושלים בקור המקפיא ובעיצומה של דלקת ריאות, השיב 'הכרת הטוב, הוא עשה בשבילי הכול'. ואחרי החופה שסידר קידושין לא הסתפק בכך אלא עלה שוב אל האולם להשתתף עוד בשמחה ולשמח את החתן.

ההתחשבות שלו בכל אחד הייתה מדהימה, כשהיה חלש וחולה [יותר מהרגיל] ומסר שיעורים בביתו הקפיד שלא למסור בזמן שיש בביהמ"ד שיעור של ראש ישיבה אחר, כדי שאותם חמשה או עשרה בחורים שהורשו להיכנס לשיעור בביתו לא יחסרו בשיעור הנמסר בבית המדרש. כשסיפרו לו שהייתה שריפה על יד ביהמ"ד בשעת השיעור של אחד מראשי הישיבה, וחלק מהבחורים ברחו החוצה באמצע השיעור, פרץ בבכי על חלישות הדעת של אותו ראש ישיבה.

הלבביות שלו לכל אחד הייתה למופת, כל אחד שרק דרך על מפתן הבית הגדול נתקבל במאור פנים כמו מלך, בימי השבעה עלו אלפי תלמידיו לנחם, בראשם ראשי ישיבות ורבנים, וכולם כאחד התבטאו "מי יתן לנו את החיוך של ר' עמרם". כשהיה בוחן בביתו את הבחורים המתקבלים לישיבה, הייתה הרבנית תליט"א מגישה לבחורים הצעירים שתיה! ולא נחה דעתו של רה"י והרבנית תבלחט"א עד שהבחורים אכן שתו ו"הרגישו בבית".

כאשר תלמידים שהו בביתו ובחוץ ירד גשם, היה אומר בדאגה "איך תלך עכשיו, יורד גשם?" ובכל פעם הוצרכו להרגיעו שאפשר לרוץ ולא קורה כלום ויש מטריות וכו'.

אחד מבני הישיבה היה בן להורים עניים, ולא היה בידו כסף לרכוש מגבעת חדשה למרות שהמגבעת שלבש כבר עבר זמנה, ר' עמרם שהבחין בכך, קרא לאחד מידידיו של אותו בחור, נתן בידו כסף לקנות מגבעת חדשה, וביקש ממנו לספר לאותו בחור שמצא כובע בתחנה ואין בו סימן, והיות ויש לו כבר מגבעת חדשה אין לו מה לעשות בו, וכך קיבל הבחור הנזקק כובע חדש – בכבוד.

וכמים הפנים לפנים - כולם אהבוהו, גדולי עולם חיבבוהו וקרבוהו, בעל ה'חזון יחזקאל' ר' חצק'ל אברמסקי עמו היה מכין את השיעורים, כתב לו הקדשה לספר "חזון יחזקאל" שהעניק לו, ובו תוארים מופלגים וביטויי ידידות מיוחדים, כמו כן ר' עמרם לא החמיץ הזדמנות לשאוב מלא חופניים תורה ויראה מרבותיו הגדולים, הגרי"ז מבריסק זצ"ל, הגאב"ד הגרז"ר בענגיס זצ"ל, החזו"א זצ"ל, ועם עוד רבים מגדולי ישראל היו לו קשרים איתנים.

בידי בני המשפחה אף מצויה מגילת אסתר שהשאיל בזמנו ר' עמרם לרב מבריסק לקריאת מגילה.

עבודת התפילה
על עבודת התפילה התחנך ר' עמרם מגיל ינקות ממש, עוד בטרם ידע להתפלל בעצמו, היה סבו הגה"צ ר' מרדכי פרידמן זצ"ל נוטל עמו את הילד עמרם לבית הכנסת "אונגרישע שוהל" בבתי אונגרין, מעמיד אותו על החלון הרחב על יד מקומו, שיראה את עבודת התפילה…

על אביו של ר' עמרם, הגה"צ רבי אליהו זלמן זקס זצ"ל, מספרים כי תפילתו הייתה בקולות וברקים, כדי לא להפריע לשאר המתפללים היה ר' זלמן מתפלל פסוקי דזמקה בחדר המבוא מחוץ לבית הכנסת, ורק לתפילת העמידה היה נכנס פנימה.

לא יפלא איפוא כי תפילותיו של ר' עמרם זצ"ל היו לשם דבר, כל מי שרק 'נגע בידית' של ישיבת סלבודקא - לא יכול לשכוח את בכיותיו של ר' עמרם שהרעידו את כתלי בית המדרש. תלמידו הגר"י זילברשטיין רבה של רמת אלחנן העיד כמה פעמים כי לא הייתה תפילה שר' עמרם לא הזיל בה דמעות כמים!

מקום של כבוד תפסה אצלו התפילה בסדר יומו, זמן רב לפני מועד התפילה כבר היה מתחיל בהכנות, ומעולם לא אירע שאיחר לתפילה, גם כשההליכה קשתה עליו היה נראה כשהוא צועד (ליתר דיוק - נגרר) ברחוב הרב שר זמן רב לפני תחילת התפילה כשהוא עטור בטלית ותפילין, וכבר הוא מתחיל בתפילתו במתיקות ובהתרגשות. פעם כאשר לא התפלל מנחה גדולה היה נתון בלחץ גדול "עוד שעה השקיעה ועדין לא התפללתי מנחה".

תולדותיו:
הגאון רבי עמרם זצ"ל נולד בירושלים בחשון שנת תרפ"ז לאביו הרה"צ רבי חיים אליהו זלמן זצ"ל, שהיה מגאוני וצדיקי ירושלים של מעלה. את תלמודו קנה בת"ת וישיבת עץ חיים, שם התקרב לרבותיו הגדולים הגרא"ז מלצר זצ"ל, הגרח"י דינקליס זצ"ל בעל דעת יוסף, הגרמ"ד לוין בעל דרכי דוד, והגר"ש ניימן זצ"ל בעל גדולי שמואל. כמו כן הסתופף רבות בצילו של גאב"ד ירושלים הגרז"ר בענגיס זצ"ל.

במקביל התקרב לבית הגרי"ז מבריסק זצ"ל, בהיותו ידיד אמת של בניו הגאונים, ועובדות רבות להם היה עד היו אצורות במוחו ממחיצת רבו הגרי"ז.

כשעלה הגרי"א שר זצ"ל לירושלים בזמן מלחמת העולם השניה, מסר מערכות מוסר וחכמה לצעירים מבקשי דעת, כשמהבולטים שבהם היה רבי עמרם זצ"ל, עם פתיחתה מחדש של ישיבת "סלבודקא - כנסת ישראל" בבני ברק, עבר רבי עמרם יחד עם הגרי"א שר לישיבה החדשה, שם התקרב גם לבעל החזו"א זצ"ל שהתגורר בסמיכות לישיבה, ולהגר"י אברמסקי זצ"ל מראשי הישיבה.

לימים בחר בו רבי אייזיק שר כחתן לנכדתו - בת ראש הישיבה הגר"מ שולמן זצ"ל, בין האירוסין לחתונה הסתלק הסב הדגול בי' שבט תשי"ב, והחזו"א זצ"ל רקד ושימח בשמחת הנישואין כנער צעיר.
לאחר נישואיו החל רבי עמרם למסור חבורות בישיבה, ולאחר פטירת חמיו ראש הישיבה הגר"מ שולמן זצ"ל נתמנה לראש ישיבה כממלא מקומו.

במשך כיובל שנים הרביץ רבי עמרם תורה לתלמידים לאלפים, מהם גדולי תורה, רבנים וראשי ישיבות, ודורות דורות נתגדלו לאור תורתו ויראתו, ליבו הטהור ותפילותיו הזכות, שמחתו וחביבותו בקיום המצוות, צניעות הליכותיו ונקיות דעתו.

בשנת תשמ"ח, בעיצומה של ריתחא דאורייתא, לקה בארוע מוחי ומאז נחלש ונחלה, מה שלא מנע ממנו להמשיך במסירות נפש במסירת השיעורים, ואף לא לוותר על קוצו של יוד מהנהגותיו בקודש.
נפטר ביום כ' כסלו תשע"ג, ונטמן במעמד אלפים בבית החיים פוניבז'.

השאיר אחריו את הרבנית הצדקנית "אם הישיבה" תליט"א, את חתנו הגדול ממלא מקומו וממשיך דרכו ראש הישיבה הגר"י שוורץ, בנו רבי שמחה שמואל, חתניו הגר"י ליוואוויץ, הגר"צ שטיינברג מראשי ישיבת אור יהודה, הגר"י גפן מר"י סלבודקא לצעירים, והגר"ב שקוביצקי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!